זבח השלמים קטז

שנמנו בספר יוחסין שם בדברי הימים ואינו מזכיר בנים אלא של יהונתן בן שאול. וא"כ מה נשתנה ארמוני שלא נמנה ועוד שאם הי' להם בנים לא היו לוקחים בני מיכל בת שאול ומניחים בניהם. ותו נבין לפי סברתו מנ"ל דמפיבושת זה דרצפה הוא איש בעל הנזכר בד"ה כדי להכריח ולומר לא מפיבושת שמו אלא איש בעל שמו ולמה נקרא מפיבושת שהי' מבייש פני דוד דנראה דרצה להכריח הדבר בחזקה באומרו ולמה נקרא מפיבושת ואימא איש בעל אחר ומפיבושת זה דרצפה אחר היה כשם שארמוני הוא שם חדש ובן חדש שלא נזכר בדברי הימים כשמזכיר כל בני שאו מהטעם שנפרש לקמן בעז"ה כן מפיבושת זה דרצפה איננו איש בעל דדברי הימים אלא אחר הוא ולא הקשה לי בכח ולמה נקרא שמו מפיבושת ואי סמיך אקבלת חז"ל דמפיבושת זה דרצפה הוא איש בעל דד"ה וסמיך אאמנותייהו אף אנו נסמוך דאיש בושת היה נקרא מפיבושת שהי' מבייש. ותו אעמיק שאלה שכדברנו וכגרסתינו יתיישב בעז"ה. הלא שם בשמואל ב' סימן ט' כששאל דוד האפס עוד איש לבית שאול והשיבוהו על בן יהונתן נכה רגלים ולמה כחשו ממנו על ארמוני ומפיבושת בני שאול ולעת ההריגה נזכרו מהם ולהטיב אין אותם. אכן אמיתותן של דברים נלע"ד דארמוני ומפיבושת בני רצפה כיון שהיו בני שאול מפילגש לא מאשה גמורה וכן הפסוק מזכירה פלגש שאול ולכך תבעה אבנר להיותה פלגש שאילו היתה אשה לא תבעה לינשא כי נודע כי אשתו של מלך אסורה ולהכי כששאל דוד האפס איש לבית שאול הבינו השומעים או עשו עצמם כמבינים המשמעות שנאמר

א"נ על האמת כמו שהבינו היתה כוונת דוד לשאול אם הי' לבית שאול איש מיוחס אחריו מאשה לא מפלגש ולכן א"ל שלא הי' מזרע המיוחס לשאול מאשה בקדושין וכתובה זולת בן יהונתן נכה רגלים. אך לענין הגבעונים כיון שהיו מזרע שאול נתרצו בהם ולא גרע מבני בת שאול שנתרצו בהם. והבנים שנכתבו בדברי הימים ספר היחס הם הבנים דוקא מאשה לא מפלגש ולכך לא נמנו שם לא ארמוני ולא מפיבושת ואיש בעל שנמנה שם איננו מפיבושת דרצפה כדברי ר"ת ז"ל חלילה דההוא מפיבושת מפלגש ואנן בבנים שהם מאשה עסקינן. אך צריכין אנו לומר דאיש בעל זה הוא איש בושת כדי לתרץ למה לא נמנה כאן איש בושת בכלל בני שאול והוא העיקר יורש עצר ואי משום שלא הניח זרע הלא כבר אמרנו דכל בני שאול הנז' כאן בד"ה לא הניחו זרע זולת מבן יהונתן כי ראה בפירוש מתוך הפסוקים כאשר כתבנו לעיל. ותו דאם היה בנים לבני שאול הנז' כאן איך נמלטו מיד הגבעונים עד שבקשו ולקחו בני מיכל בת שאול ואי העבירן לפני הארון ולא נקלטו היה לו לכתוב כאשר אמר במפיבושת בן יהונתן. ואל תקשה לי בני מפיבושת בן שאול האיך נמלטו דאיפשר דההיא שעתא לא הוו ליה בנים עדיין. א"נ כיון שהוא נמלט בתפילתו של דוד זרעו נגרר אחריו. בין כך ובין כך קושטא קאי דאיש בעל זה הנז' בד"ה הו איש בושת שמלך וכן כתב רש"י ז"ל בד"ה ואיש בושת ואיש בעל כולי' חדא מילתא היא כאשר גדעון נקרא ירובעל ונקרא ירובשת כי הבעל נקרא בשת לגנאי כמו שהביא רש"י שם משם המדרש חז"ל וא"כ אזלה לה סברת ר"ת ז"ל דכיון דמצינו בפי' בדברי רז"ל שאיש בעל זה הוא איש בושת ואיש בושת נהרג בתחלת מלכות דוד א"כ איננו מפיבושת דרצפה הנז' בענין הגבעונים שהוא בסוף מלכות דוד. אך חז"ל קיימו וקבלו שאיש בושת אשר מלך הוא היה נקרא בפי דוד מפיבושת כמ"ש רש"י ז"ל ברכות בדבר הלכה היוצא מפיו היה בושה לדוד עי"ש הלא תראה שבמה שכתב שם לא כלאב שמו אלא דניאל שמו הורה לנו הדרך הישר רש"י ז"ל שהשינוי הוא מס' שמואל לס' דברי הימים אך במימרא קמייתא לא מפיבושת שמו אלא איש בושת ולמה נקרא שמו מפיבושת שהיה מבייש לא פירש רש"י ז"ל כלום היכן נקרא איש בושת מפיבושת כי איננו נמצא בכתוב אלא מה שאמרו למה נקרא ר"ל בלשון רבותינו שאמרו תחלה שהי' אומר למפיבושת רבו וע"ז אמר בפיבושת זה דקבלתם הוא איש בושת ולמה נקרא בלשון רבותינו שאמרו שהי' קורא אותו דוד מפיבושת לזה אמרו שהי' מבייש פני דוד בהלכה וזהו יישוב לשין מפיבושת כמ"ש רש"י שם שבדברים שהי' יוצא מפיו הי' מבייש ולכן לא פירש"י ז"ל כלום באומרו למה נקרא. אך לתת קצת סמך ורמז נ"ל דהלא תראה שם בשמואל שני סימן ד' קא עסקי קראי בענין איש בושת וקאמר וישמע בן שאול כי מת אבנר וירפו ידיו וקאמר בתר הכי ושני אנשים שרי גדודים בענא ורכב שהם מי שהרגוהו כמספר והולך שאלו הרגוהו וביני מצעי כתוב פסוק וליהונתן בן נכה רגלים ושמו מפיבושת פסוק זה אין לו קשר ושייכות כלל ועוד דהאי ושמו מפיבושת היל"ל בתחלה בן נכה רגלים ושמו מפיבושת אך לבסוף הוא כחומץ לשינים: