זבח השלמים קיב

לו וא"כ אין בינייא ביניהם אלא חו"ל דוקא ולא בא"י ודוק

א"נ יאמר והוא נכון עם מה שמצאתי שכתב הנמוקי ז"ל שכתב וז"ל משום ישוב א"י ודוקא אחר שהשרישו בקרקע ואח"כ כתב וז"ל משום כחשא דארעא הכי הלכתא ואפי' בחו"ל אין שומעין לו וש"מ דכיון דאיכא כחישות דמיירי דוקא אחר שהשרישו ומינה דלמ"ד משום ישוב בהכי מיירי וכדפי' לעיל דהא אמרינן הכא דליכא בינייהו אלא חו"ל ע"כ. ואל זה כוונו לומר מאי בינייהו א"ב חו"ל דלא תימא דגם בא"י איכא בינייהו דאם לא השרישו ואמר הלה זיתי אני נוטל אליבא דמ"ד משום יא"י אש"ל דסוף סוף ישרישו ואיכא בזה משום א"י ואליבא דמ"ד משום כ"ד שומעין לו דכיון דלא השרישו אין כאן כחשא ונמצא דגם בא"י א"ב לזה אמרו בגמ' דליכא בינייהו אלא דוקא בחו"ל אך בא"י כשלא השרישו לא ישוב איכא ולא כחשא איכא כמ"ש הנמוקי ז"ל דכשלא השרישו כלא חשיבין ואין בהם משום ישוב א"י דכעקורין דמי. א"נ מטעמא שכתבנו מדברי הראב"ד ז"ל ובהאי חלוקה דבעל האילנות אומר זיתי אני נוטל כולהו ס"ל דגם מ"ד משום כ"ד איננו מכחיש טעמא דישוב א"י דהא כבר לעיל אמרו רבי יוחנן בפירוש ואם כן גם מ"ד כחשא דארעא סבירא ליה סברת ישוב א"י וא"כ ליכא בינייהו אלא בח"ל דוקא וכמו שראינו שהנמוקי ז"ל מכח שא' בגמ' מאי בינייהו א"ב ח"ל דמשמע דליכא בינייהו אלא בח"ל משם הכריח דינו ולזה עצמו כוונו בעלי התלמוד ודוק

א"נ עם מה שכתב הנמוקי ז"ל שם בהאי דינא דשטף נהר זיתיו ואמר הלה זיתי אני נוטל דאש"ל משום ישוב א"י כתב שם וז"ל ומסתברא דאפי' היה רוצה ליטול זיתיו כדי לנוטען במקום אחר אש"ל שהרי ממקום שעוקרן יש בו לחוש משום ישוב א"י ע"כ וכן מצאתי שכתב רבינו מוהרי"ק ז"ל בב"י בח"מ סימן קס"ח על האי דינא דשטף נהר זיתיו לתוך שדה חבירו ואמר הלה זיתי אני נוטל אש"ל משום א"י כתב ז"ל ונ"ל שאפי' בעל הזיתים רוצה לנוטעם אין ש"ל משום דלא פלוג רבנן א"נ משום דאיכא למיחש שמא ימלך ולא יטעם. א"נ שאם לא נתן לו זיתים אלו יטע אחרים בקרקעו כמו שהיו נטועים קודם ואלו ישארו בקרקע זה ואיכא ישוב א"י ואלו היינו או' שיתן לו הזתים זה לא יטע אחרים במקומם כמו שלא היו קודם עכ"ל ואל זה כוונו לו' מאי בינייהו א"ב ח"ל דלא תימא דגם בא"י א"ב כשרוצה בעל הזיתים לנוטען במקום אחר בשדהו בא"י דאליבא דמ"ד ישוב א"י ש"ל דמה לי ישוב הכא מה לי התם ואליבא דמ"ד משום כחשא דארעא אש"ל ודאי מפני שהכחיש קרקעו של זה לזה א' מ"ב א"ב ח"ל דוקא דבא"י אין חילוק דאפי' שרוצה לנוטען במ"א יש בזה טעמא דישוב א"י ואין ש"ל מכל הטעמים שכתבנו שהנמוקי ורבינו מוהרי"ק ז"ל ודוק א"נ היינו יכולין לצדד כשחזר הנוטע ולקח השדה מבעל הקרקע ויש ביניהם חלוק ולא אאריך שהוא מציאות דחוק

הלא יעדנו לעיל לכתוב טעם לדברי המגיד ז"ל דס"ל דמן ההלכות משמע דבשדה העשויה ליטע ואמר הלה עקור אילניך אש"ל דה"ז מזיק ורבינו מוהרי"ק ז"ל כתב שאין הכרע בדברי ההלכות ומורי הרב הגדול א"א ז"ל יישב בעד הביאו ההלכות ההיא דשדרו ממתיבתא בענין בונה חרבתו של חבירו שלא מדעתו וא' בעל הקרקע טול עציך ואבניך שדרו כתבי ממתיבתא דכי היכי דכד אמר בעל הבנין עצי ואבני אני נוטל שומעין לו הכי נמי אי אמר בעל הקרקע טול עציך ואבניך ש"ל עי"ש דהא בהא תלייה עי"ש ואי אפי' בשדה העשוי' ליטע א"ל טול אילניך שומעין לו לשמעונן רבותא דאפי' בשדה דאיכא ישוב א"י ש"ל וכ"ש בבית דליכא טעמא דישוב כדמשמע בגמרא דש"ל אלא ודאי בשדה העשוי' ליטע שהוא מעין חורבה דסתמא עומדת לבנות כמו שכתב הראב"ד ז"ל אין ש"ל ולהכי נקטי דינייהו בבית דוקא הא בשדה לא ודוק אלו דבריו. ולי אני עבדו נראה דממקום עצמו דילפי בני מתיבתא דאי א"ל טול עציך ש"ל מכח החליקה שאמר בתלמוד שכשאמר בעל הבנין עצי ואבני אני נוטל דשומעין משם חדשו דה"ה נמי כשא' בעל הקרקע טול עציך ש"ל דהא בהא תלייה וכמו שהרחיב הדבור הנמוקי עי"ש א"כ בחלוקה של השדה שאמרו בגמ' דאם א' זיתי אני נוטל דאין ש"ל א"כ מינה ממש דכד אמר בעל השדה טול אילניך אין ש"ל והיכי משכחת לה אליבא דהרא"ש ז"ל וסייעתיה ורבינו מוהרי"ק ז"ל הלא אפי' בשדה העשויה ליטע סברי אינהו דאם אמר בעל השדה טול אילניך ש"ל ואם כן אין ידיעת ההפכים אחד ובני מתיבתא דס"ל לההלכות כוותייהו ס"ל דידיעת ההפכים אחד היא וחדשו ממ"ש בגמרא דאם אמר עצי א"נ דש"ל דה"ה כשאמר טול עציך דש"ל וא"כ בחלוקת שדה יהי' ג"כ הכי דכשם דכשאמר בעל הזיתים זיתי א"נ אין ש"ל ה"ה כשאמר בעל השדה טול אילניך אין ש"ל והיינו