זבח השלמים קט

שמא יעשה, חבית של שייטין ולמה לא התירו כאן אלא לצורבא מרבנן ולהכי הוכרח לומר ע"ד פירוש הרמב"ם ז"ל אפס קצהו תראה וכולו לא תראה דמ"ש רב אשי צורבא מרבנן הוא לפי סברתם וסברת רב שמואל בר חיון דס"ל דאסור לעבור במעבר להדיא אפי' כשהולך לשמור פירות מדאצטריך לומר אנא למינם קא מכוינ' תדעו דאפילו לדבריכם ולדבריו יפה עושה בהערמה לצורבא מרבנן אן לדידי כשהולך לשמור פירות מותר לכל אדם מההיא ברייתא דפ' יוה"כ דהתיר לכל אדם רחיצה דחמירא כ"ש מעבר ושיטה דקילא. אך משם מהאי עובדא אנו לומדין דכשלא יהיה לשמור פירות רק לדבר הרשות וקא מערים ואומר למינם קא מכוינא לצורבא מרבנן שרי ולכל אדם אסור ולהכי לא הזכיר בדבריו בסי' של"ט דדוקא לשמור פירותיו שרי דההיא אפילו לכל אדם ולא נראה בעיניו לדחות כל המעשה משום ההוא דפרק יוה"כ כאשר עשה הרמב"ם ז"ל אך תוכו אכל דדוקא לשמור פירות דאיכא סתירה מברייתא דפרק יוה"כ דלכל אדם שרי אנו מפרשים כוונת רב אשי דהיינו לדבריכם ולדברי דרב שמואל דס"ל דאסור לת"ח שרי בערמה אך לדידי לכל אדם שרי בלתי הערמה. אך נלמד משם דכשלא יהא לשמור פירות נחתי הדרגה אחת והוא הנז' בדברי רב אשי דדוקא לצורבא מרבנן שרי וכשם שמה שהי' אסור לסברתם לת"ח התיר רב אשי א"כ מה שיהי' אסור לסברתינו דהיינו כשאינו הולך לשמור פירות יהי' מותר לצורבא מרבנן בהערמה כשם שדין דברא דתומא שרי לכ"ע בהערמה ודוק שהוא דרך עמוק וישר שהעמיק הטור ז"ל. וכבר כתבנו לעיל בדרך הרמב"ם דגם הנהו מרבנן איפשר דס"ל כרב אשי וכברייתא דפרק יוה"כ דשרי לכל אדם אך צעקתם הוא לפי סברת רב שמואל דס"ל דאסור מדאצטריך לומר אנא למינם קא מכוינא לא היה, לו להתיר לעצמו על ידי הערמה והשיב להם רב אשי דאפילו לפי סברתו יפה עשה דלצורבא מרבנן שרי הערמה ולהכי בדין דברא דתומא דאין לו סתירה ממקום אחר אין לנו אלא דברי התלמוד ופסק הכי דדוקא לצורבא מרבנן שרי ובדין דמברא השמיט אומרו לשמור פירות אלא אפילו לטייל שם באותו מקום שרי לצורבא מרבנן דכבר למד ממעשה דקמא דלצורבא מרבנן הערמה שרי וכשמשים עצמו במברא ליכא אלא הערמה כאשר משמע מלישנ' דגמ' ולצורבא מרבנן שרי. אך בחלוקה דכשהולך לשמור פירות לכל אדם שרי מההיא ברייתא דפרק יוה"כ דבלשמור פירותיו אתנייא ודוק. ובעל הטור ז"ל בחכמתו הנפלאה שהשתכל ליישב הקושיא מההיא עובדא דפ' תולין לההיא ברייתא דפ' יוה"כ כאשר ראה דברי בה"ג שהניח דברים כפשוט דרחיצה מותר כברייתא דפרק יוה"כ ולעבור במברא אסור מההיא עובדא דפרק תולין מחי ליה ואמר ותימא אם רחיצה התיר מברא ושיטה לא כ"ש וכי תימא עובדא דפרק תולין מצי עבדי ליה כבר יישבו בחכמתו הנפלאה בהשמיטו ענין שמור פירותיו ע"ד שפירשו הרמב"ם ז"ל ודוק בכל זה הא לך דרך שלישי ישר ועמוק סברת הטור ז"ל. והרביעי קודש הילולים לה' הוא המסביר בר רבינו מוהריק"א ז"ל בשולחנו אשר לפני ה' סולת בי"ג נפה ובדין דברא דתומא בסימן שד"י בחר בדברי רבינו יעקב בעל הטור ז"ל והביאו כאשר הובא בגמ' דלצורבא מרבנן שרי דוקא דלא כהרמב"ם ז"ל מטעם שכיון שאין למעשה זה סתירה ממקום אחר אין לנו אלא דברי התלמוד דמתיר דוקא לצורבא מרבנן ובעובדא דמברא דיש לו סתירה מברייתא דפרק יוה"כ תפס דבריו של הרמב"ם לדחותו מכל וכל והשמיטו מכל וכל וסמך על דבריו שהביא בהלכות יוה"כ סימן תרי"ג ופה ג"כ בהלכות שבת הביאו בסימן דהתיר לשמור פירות אפילו ברחיצה דחמירא כ"ש על ידי שיטה או מעבר דקיל וראוי לדחות כל המעשה ולומר דדברי רב אשי הוא לדבריהם דרבנן ולתפוס בברייתא דפרק יוה"כ ולא בחר בדרך הטור להתיר לצורבא מרבנן אפי' שאינו הולך לשמור פירות כי כשחולק הרמב"ם עם הטור להרמב"ם שומעים ובפרט שיותר פשוט הוא לדחות המעשה ולא לחדש תורה חדשה להתיר לצורבא מרבנן אפילו לדבר הרשות שאינו הולך לשמור פירות דבגמ' לא הוזכר אלא וקא סייר פירי ואם יש ל לדחות האי עובדא דחהו בשתי ידים מקדם בריית דפרק יוה"כ ונמצא הרמב"ם אזיל לחומרא דאסור ודאי לצורבא מרבנן לדבר הרשות מדאשמיטו. והיתר' דלכל אדם בהולך לשמור פירות כבר נלמד מהלכות יוה"כ ובזה בחר מוהרי"ק ז"ל בפרט שהוא להחמיר כנזכר. אך דרך הטור לע"ד הוא עמוק וישר ובעובדא בתרא דמברא שמאל דוחה וימין מקרבת להתיר לת"ח אפילו שלא לצורך כלל בערמה ודוק בכל זה:

יומא

ח דף ל"ב תוס' ד"ה ואי כסדרן וכו' עי"ש קושייתם אע"פ שאין הבנה לקושייתם שאפילו לפי קושייתם צריך לסרס קרא דויצא קודם עבודת היום שהי' ההוצאות והגורלות א"כ מאי קא מקשו דיותר