זבח השלמים קח

הקושיו' הגדולות הללו בדרך ישר כולל וזה החלי בעזר אל מחוללי

ואומר דכולהו רברבתא הוקשה להם קושי' אחת וכל אחד פנה לדרכו דרך ישרה ואלו ואלו דברי אלקים חיים והיא היא הקושיא אשר דכוותה מקשה הטור לבה"ג איתא נמי בתלמודנו מאתר לאתר והיא דהיכי מצינו בהאי עובדא דפרק תולין אסר לעבור במעבר לשמור פירות דנראה כשט כמו שאמר הטור דאסור מעבר משום דנראה כשט. ואיך ולמה ביוה"כ התירו רחיצה שהיא יותר חמורה שיש לה אסמכתא מן המקרא דהולך לשמור פירותיו והיא ברייתא מוסכמת בפרק יוה"כ אין בה חולק והיא קושיא רבתי בדעות והטור אנהר לן עיינין בה

והנה מלכם בראש כולם בה"ג ס"ל לחלק כאשר פירש דעתו רבינו מוהרי"ק דרחיצה דקילא משום שהוא איסור מיוחד ליוה"כ יותר מאיסור שיטה ומעבר שהיא איסור כולל לכל שבתות ויוה"כ בכלל מועדי ה'. אי נמי דחז"ל עשו חיזוק לדבריהם כנז' בדברי רבינו ז"ל ובהכי יישב שתי השמועות עובד' דפרק תולין וברייתא דפ' יוה"כ הא לך דרך אחד. ומשנהו בעל כסף משנה תורה הרמב"ם ז"ל מכח קושיא הנז' לא ס"ל הך סברא דנקל ברחיצה שיש לה אסמכתא יותר מלעבור במברא ושיטה שהוא מדרבנן כסברת הטור ז"ל דמקשה הכי ולהכי ס"ל לדחוק ולפרש פירוש בהאי עובדא דפרק תולין דודאי ההיא ברייתא דפרק יוה"כ אין בה דחיה דהתיר רחיצה בהולך לשמור פירות וא"כ כ"ש מעבר ושיטה ולהכי ס"ל דלעולם בההוא עובדא דפ' תולין שהוא הולך לשמור פירותיו מותר לכל אדם אך רב אשי דאמר צורבא מרבנן אמריתו כוונתו לומר להם לדידכו ולדידיה האי צורבא מרבנן רב שמואל בר חיון דמשמע דסבריתו שאסור לעבור במעבר להדיא ולהכי קא צווחיתו עליה גם לדידיה שנראה שסבר כותייכו מדאצטריך לומר אנא למינם קא מכוינא והוצרך להערים וקשה בעיניכם תדעו דאפי' לסברתכם ערמה כי האי לצורבא מרבנן שרי אך לדידי לכ"ע שרי מההיא ברייתא דפ' יוה"כ כנז' והעמיק יותר הרמב"ם ז"ל ודן בדבר הלמד מעניינו דגם בעובדא קמא דברא דתומא סבירא ליה דג"כ הוא בדרך דחיה. ולדבריהם ולעולם דלכל אדם מותר להערים וממעשה השני דמוכרח לומר דכוונת רב אשי הוא לדבריהם כדי דלא ליסתור ההיא ברייתא דפ' יוה"כ א"כ גם בעובדא קמא דתרווייהו כחדא נשנו וכולהו הוא לדבריכם ולסברתכם ולעולם דלכל אדם שרי ואולי גם רבנן איפשר דס"ל הכי אך קושייתם היא דאליביה דרב שמואל בר חיון דמשמע דסבירא לי' דאסור איך בהערמה שרי לגרמיה ואין ראוי להערים ואמר להם שאפילו לפי דעתו שאסור בלי הערמה יפה מתיר לעצמו בהערמה כיון שהוא צורבא מרבנן שרי ליה להערים כמו שפירש"י ז"ל טעמו של דבר אך לעולם דסברתנו הוא דלכל אדם שרי מהכרע ההיא ברייתא דפיוה"כ. ולהכי בדין דברא דתומא התיר הרמב"ם ז"ל לכל אדם אך דוקא ע"י הערמה דבלאו הכי נראה כבונה. ודין דמברא לא הביאו כלל כי אשר לבדו יבין לאשורו דשרי לכל אדם לעבור במברא לשמור פירות מדין שהביא בהלכות יוה"כ שהתיר רחיצה שהיא קרוב לאיסור תורה כדי לשמור פירות אם כן משם נלמוד בכ"ש לעבור במברא או שיטה שהוא איסור מדרבנן שמא יעשה חבית של שייטין דודאי דמותר ולהכי השמיטו ודוק בכל זה הכי יישבנו דעת הרמב"ם ז"ל נגד כל הדחוקי' שנדחק הרב המגיד ז"ל הא לך דרך שני. והטור השלישי לשם שבו הוא בעל הטור ז"ל דסבירא ליה לתרץ האי קושיא דמעובדא דפ' תולין לברייתא דפ' יוה"כ ע"ד דברות קדוש הרמב"ם ז"ל אך באופן אחר להנצל מן הקושי שיש בדרך הרמב"ם שאין לדחות עובדא קמא מפני עובדא בתרא ולומר דתרוייהו שרי לכל אדם כיון שאין לנו הכרח בעובדא דברא דתומא ולהכי בסימן שד"י דביה שריותא דברא דתומא דוקא לת"ח כאשר הובא בגמ' ממש אך במעשה השני לתרץ הקושיא השמיט קצת וכתב וז"ל אסור ליכנס בספינה אם יודע שהגוי מוליך הספינה שנראה כשט ואם הוא מערים שנראה שנכנס לישן או לטייל ויודע שהגוי מוליך הספינה אסור לאיניש דעלמא ולצורבא מרבנן שרי עכ"ל. וקשיא לי דמעובדא דגמרא משמע דל שרי לצורבא מרבנן אלא דוקא כשהולך לשמור פירות דהכי קאמר וקא סייר פירי אך לדבר הרשות גמור שרוצה לילך לשם לראות אהוביו וריעיו או לטייל לא התירו אפילו לצורבא מרבנן ודכוותה מצינו ברחיצה דיוה"כ דלשמור פירות התירו ולדבר הרשות לא התירו ואם כן היה לו לבעל הטור ז"ל לפרש ולומר ולצורבא מרבנן שרי אם הולך לשם לשמור פירותיו כנז' בעובדא דגמרא. אך בחכמתו הנפלאה ראה וידע דאיכא לאקשויי הך עובדא עם ברייתא דפ' יוה"כ דהתיר לכל אדם ההולך לשמור פירותיו ברחיצה דחמירא כאשר הביא הוא בסימן תרי"ג ואם כן כ"ש לעבור במעבר שאיסורו משום שנראה כשט ושיטה משום