זבח השלמים קז

דינא דתומא הביאו שם בפכ"ג ולא חילק בין ת"ח לעמא דארעא. ופי' הרב המגיד ז"ל דטעמא דהרמב"ם ז"ל שלא אמרו דוקא צורבא מרבנן אלא למעבר להך גיסא דהיינו דין דמברא והוא הדין האחרון וסמך ליה האי מלתא דצורבא מרבנן אך דינא קמא דהיינו דתומא לכ"ע שרי יע"ש. ורבינו מהרי"ק ז"ל תפס כפשטא דשמעתת' בדינא דשרייות' דוקא לצורבא מרבנן קאי לתרי עובדי תומא ומברא דעלייהו קאי וכסברת הטור ז"ל. ובבאו אל הקדש פנימה בסימן של"ט הוא השליט השמיט דין דמברא דהטור הביאו והתיר לת"ח דהוא השמיטו מכל וכל כאשר ראה בדברי הרמב"ם ז"ל שלא הביאו החזיק בתורת משה והיה מן המתמיהין דליכא לתרוצי ישוב הרב המגיד ז"ל דס"ל לרבינו מוהרי"ק דליכא ת"ח בזמן הזה דהרי הביא שרייותא דת"ח בדין דתומא בסי' שד"י וזו קשה להתפתח ומרפסא איגרי

ואומר דנתרץ הני קושיא אלימי כקושי' אלימי ותקיפי דאיתא בדברי הטור ז"ל בדין זה סי' תרי"ג הביא שם ההולך לבית המדרש או לצורכי מצוה יכול לעבור עד צוארו וכן בחזרה אך בשינוי קצת שלא יבא לידי סחיטה והביא על זה וז"ל וכתב בה"ג דוקא עד צוארו אבל לעבור לשוט אסור ותימא אם התירו לו רחיצה חמורה דהא אסמכוה כל שכן שיטה דקילא ע"כ ואח"כ הביא דינא דההולך לשמור פירותיו בהליכה מותר בחזרה אסור יע"ש. ולעיקר קושיית הטור על בה"ג תירץ רבינו מוהרי"ק ז"ל דרחיצה דאינה אסורה אלא ביום הכפורים התירו. אבל מעבר לשוט דאסור בכל שבתות השנה לא התירו א"נ רחיצה שיש לה אסמכתא בקרא התירו אבל מעבר לשוט שהיא מדרבנן ואין לה סמך במקרא לא התירו דחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה ע"כ, אך אעיקרא דמלתא בקושית הטור ז"ל דמתמה על בה"ג הקשה הרב מוהר"י הלוי ז"ל בתשובותיו סימן ל"ב דמה מקשה על בה"ג הרי דבריו ז"ל חקוקות בעובדא שהבאתי מפרק תולין דאסור לכל אדם לעבור במברא ולא התיר רק לצורבא מרבנן נראה דדוקא שיטה מותרת מטעם שכתב רבינו מוהרי"ק ז"ל אך לעבור במברא אסור כעובדא דפרק תולין וליכא למימר דקושיית הטור על בה"ג הוא דלמה אמר איסור כולל כעם ככהן ובעובדא דפרק תולין התיר לצורבא מרבנן דאם כוונת הטור ככה היה לו לבאר דקושייתו על בה"ג אינה צודקת אלא בת"ח. ועלה בדעתי לתרץ דמעובדא דמברא ליכא לסייעתא לבה"ג דהתם איירי בדבר הרשות כמ"ש וסייר פירי ולהכי דוקא לת"ח. אך לדבר מצוה כגון ההולך לבית המדרש וכיוצא לכל אדם מותר ברחיצה שיש לו סמך במקרא וכן מצאתי שם בתשובה הנז' שהשיב להרב הנזכר חבירו הרב מוהר"ר ליב סרוואל זלה"ה. אך אשר דחה הרב הלוי ז"ל דבריו צדקה דחייתו דסוף סוף קשה הרי מצינו ג"כ דההולך לשמור פירותיו בהליכה מותר לכל אדם ולא חשו משום רחיצה ולעבור במברא אסור לכל אדם זולת לת"ח כאשר הובא בהאי עובדא וא"כ דברי בה"ג צדקו ומוכרח ליישב תמיהת הטור כאשר יישב רבינו מוהרי"ק בהכרח משום עובדא דפי תולין. ועוד תירץ מורי הרב הגדול אדוני אבי דמה שאסר בה"ג היינו בשט ממש על פני המים ובזה ס"ל להטור דמותר דהשתא רחיצה מותר שיטה לא כ"ש ולהכי הקשה לבה"ג ומה שאמר בפרק תולין הוא דוקא לעבור במברא דמברא אסור יותר משיטה ממש כאשר כתבו התוספות ז"ל בר"פ מי שהוציאוהו דאיכא למיחש שמא ינהיג הספינה והוי כמוליכה ארבע אמות בכרמלית. אי נמי משום צער דמברא איכא צער ולא בשט ממש על פני המים וקרוב לזה הביא הרב הכולל בעל כנסת הגדולה בטא"ח סימן תרי"ג עי"ש והרב עצמו דחה דבריו דדוחק לומר דהטור ז"ל סובר דקיל שיטה במים מלעבור במברא והניח דבריו בצ"ע. ובעיני משום הא החרשתי דאיפשר דס"ל הכי מהטעם שכתבנו שלא הזכירם הרב ז"ל ולהכי היה דוחק בעיניו מאחר שרבינו הגדול בעל הטורים כשאמר לעבור במברא בסי' של"ט כתב שאסור משום שנראה כשט נראה דלא ס"ל לאסור המעבר מטעמים אחרים שכתבנו אלא משום שנראה כשט וא"כ חזר הדין קושי' על הטור במקומה עומדת דמה הקשה לבה"ג דהתיר שיטה ביום הכיפורים דאית ביה איסור דרחיצה ואסר במברא הכי הוא עצמו כתב דין דאסור לעבור במברא בסימן של"ט ולמה ביום הכיפורים מהיר אפילו לדבר הרשות דהיינו הולך לשמור פירותיו ואין בין יוה"כ לשבת חילוק כלל ומהטעם שהקשה הוא השתא רחיצה שיש לה אסמכתא מותרת שיטה או מעבר לא כ"ש ובהכרח לתרץ תירוצי רבינו מוהרי"ק ז"ל דרחיצה דהוא איסור מיוחד ליום הכיפורים מותר אך מעבר או שיטה דהוא איסור כולל בשבת וביוה"כ אסור או התירוץ השני וא"כ מאי מקשה לבה"ג ז"ל מאחר שמוכרח הוא לאמת חילוק זה דאל"כ קשי' דידיה אדידיה וכל דברים אלו צריכי' נגר ובר נגר ואני תפל' לאל החונן דעת יורני בדרך יבחר ליישב כל