זבח השלמים קג

חדושי הש"ס ברכות

א דף מ"א רב חסדא ורב המנונא הוו יתבי בסעודת' אייתו לקמייהו תמרי ורמוני שקל רב המנונא ובריך אתמרי ברישא א"ל לא ס"ל למר להא דאר"י ואי תימא ר' יצחק כל המוקדם בפ' זה קודם לברכה א"ל זה שני לארץ וזה ה' לארץ א"ל מאן יהיב לן נגרי דפרזלא ונשמעינך עכ"ל. וכתב רש"י ז"ל זה שני לארץ הפסיק ארץ את הסדר וחזר לעשות זתים ותמרים חשובים מתאני' ורמוני' שהרמון חמישי לארץ הכתו' בראש המקרא ע"כ. ובעלי התוס' כתבו זה שני לארץ מ"מ היכא דאיכא חטה וזית או שעורי' ותמרים אע"ג דשוין לארץ ראשון יקדים לברכה ע"כ. דקדקתי דבין דברי רש"י ובין דברי התוס' הם לבלי צורך ודבריהם באים בשינוי

והלע"ד דהם ז"ל מחולקים בדין דרש"י ס"ל דהתמרים חשובים מתאנים דוקא אבל לא מגפן הגם דהתמרים הם שני לארץ בתרא והגפני' הם ג' לקמא והיה ראוי להקדים השני לג' עכ"ז הג' שבראשון והב' שבשני שוין וכדתנן במנחו' לענין השמני' השלישי שבראשון והשני שבשני שוין יע"ש. ולהכי דקדק רש"י ז"ל בלשונו לומר לעשות זתים ותמרים ר"ל אף תמרים חשובים מתאנים לומר דוקא מתאנים אבל לא מגפן דהגפן הגם דהוא שלישי הוא שוה לתמרים שהם שני שבארץ השני וה"ה נמי דזתים הם שוין לשעורים לחשיבות הגם שאין ברכותיהם שוות ולית בהם משום קדימה יע"ש בדינים בא"ח. ובעלי התוספות ז"ל ס"ל דדוקא חטה וזית יקדים חטה לזית דזה בארץ קמא וזה בארץ בתרא וכן שעורים ותמרים יקדים השעורים כנז' הא תמרים וגפן יקדים תמרים דזה שני לארץ הגם שהוא שני לארץ בתרא עדיף מג' שהוא הגפן שהוא בארץ קמא ואין חשיבות מארץ קמא לבתרא אלא בראשון ובשני שהראשון שבקמא עדיף מראשון שבבתרא ושני שבקמא עדיף משני שבבתרא אך השני שבשני עדיף משלישי שבראשון וכן הראשון שבשני עדיף משני שבראשון ודוק

ולע"ד דפי' רש"י ז"ל מיוסדת על ההיא מתני' דמנחות. ותוספות ס"ל דההיא דוקא לענין זכות השמנים אבל לענין חשיבות המקרא אין לנו לעשות שלישי שבראשון עדיף משני שבשני דסוף סוף זה מקרי שני וזה מקרי שלישי. ולדברי רש"י ז"ל להכי כתב קרא זית שמן והיל"ל או זית או שמן כמו הדבש לרמוז שהתמרים הם בשלישי ונ"מ שהם שוים לשלישי שבראשון שהוא הגפן וכאלו אמר זית אחד שמן ב' דבש ג' אך אינו שלישי גמור דא"כ יוקדם הגפן לדבש מפני שזה ג' שבראשון וזה ג' שבשני כמ"ש התוספ' לפי דרכם וזה אינו שדי לנו שנשוה אותם הדבש לגפן וכמ"ש לעיל שהם שלישי שבראשון ושני שבשני שהם שוים ומה גם שהכתוב רמז לנו כאן לאפוקי סברת התוספות לומר שהדבש הוא כשלישי ולא שלישי ממש אלא גם דין שני יש לו וכיון שכן ראוי להשוותו לשלישי שבראשון שהוא הגפן ואיזה מהם שירצה יקדים ולדברי התוספו' התמרים קודמים לגפן ודוק. ואיפשר נמי דלדברי רש"י דלא מדכר חטה ושעורה בלשונו נ"ל דאין שייכות לחטה ושעורה בדינים אלו דכיון דאין ברכותיהם שוות חטה ושעורה בפה"א והשאר בפה"ע אין בזה דין קדימה ואע"ג דלענין החשוב לדעת מי הוא שלישי או רביעי מנינן מחטה לידע דגפן ג' ותאנה ד' וכיוצא אך לכשימצא בשולחן חטה וזית או חטה ותאנה ברכת בפה"ע קודמת או איזה מהם שירצה. ואיפשר דראוי להקדים בפה"ע דהיא ברכה מיוחדת וכמ"ש בא"ח דברכת בפה"ע קודמת לברכת בפה"א. א"נ כיון דזייני וטעונין ברכת המזון החטה והשעורה קודמין לכולהו. א"ל איזה מהם שירצה להקדים הרשות בידו. והתוספות ז"ל ס"ל דכיון שמוזכרים בפ' זה כוליה קרא להקדים ולאחר נכתב והחטה יוקדם לזית הגם דזה ברכתו בפה"א והזית בפה"ע וכן שעורה לתמרים ודוק

חז"ל דרשו גבי והנהר הגדול נהר פרת שהכתוב קוראו גדול ע"ש שהוא סמוך לא"י ע"ד עבד מלך מלך. והלע"ד דאמטו להכי דאמרו בגמרא בכורות דף נ"ה פ"ט אר"י א"ר כל הנהרות למטה מג' נהרות וג' נהרות למטה מפרת והכתיב והנהר הד'