זבח השלמים קב

השמטה

קמו כתב הרמב"ם בפ"ה מה' נזקי ממון בכלל תקנות יהושע וז"ל וכן התנה שמת מצוה קונה מקומו דנקבר במקום שימצא בו והוא שלא יהא מוטל על המצר ולא בתוך תחום המדינה אבל אם נמצא על המצר או בתוך תחום המדינה מביאו לבית הקברות עכ"ל. וקשה דבגמרא לא הזכירו כשנמצא עה"מ אלא מסלקו לצדדין וחילוקים משדה ניר לשדה בור או לשדה כרם ומנ"ל להרמב"ם ז"ל לחדש דבר זה להוליכו לבית הקברות לא זו בלבד שאיהו נפשיה מביא כל החילוקים שהוזכרו בגמרא ביתר שאת בהל' טומאת מת פ"ח עי"ש ולמה פה העלים עיניו

והלע"ד שהוקשה לרבינו ז"ל בתירוץ רב ביבי כאן בשנמצא על המצר מתוך שניתן לפנותו מפנהו לכל מקום שירצה שלא היה לו לומר אלא מפנהו למקומות הנזכרים. אשר על כן חשב למשפט דס"ל לרב ביבי שאין סברא שכל חלוקות אלו הנזכרי' שם היו בכלל תקנת יהושע שלא מצינו בלשון התקנה אלא קנה מקומו לבד להכי צריך לומר שהמקשה הקשה איך אמרת שתיקן שקנה מקומו ורמינהו מסלקו לצדדים שדה בור וניר וכו' וכי בטלו ב"ד אחר תקנת יהושע וכי יש גדול ממנו. ותירץ רב ביבי דתקנת יהושע לא היתה אלא כשלא נמצא על המצר ובזה היתה תקנתו דקנה מקומו ולא יזיזנו משם אבל כשנמצא על המצר שהדבר מוכרח לפנותו שנמצא מזיק לרבים כמ"ש רש"י ז"ל על המצר ועוברין ומאהילין עליו עוברי דרכים עושי טהרות ומטמאין עי"ש בזה לא הוצרך לתקן אלא כיון שניתן לפנותו מפנהו לכל מקום שירצה לבית הקברות או לצדדין כמ"ש בברייתא וכיון שהדבר רשות לכל מקום שירצה להכי לא ניטפל יהושע בזה ולהכי לא הוזכר בתקנתו אלא מה שקנה מקומו דהיינו כשלא נמצא על המצר ולא בתוך תחום העיר ולהכי הרמב"ם ז"ל פה בה' נזקי ממון שהיה מסדר תקנת יהושע לא הזכיר אלא קנה מקומו וכשנמצא על המצר יותר כבוד הוא בית הקברות כיון שאתה צריך לפנותו כי זו היתה תקנת יהושע לבד. אך ב"ד אחר הוא הנזכר בברייתא ראו לתקן לתועלת המת כשנמצא על המצר שאף על פי שניתן לפנותו אינו הכרח לסלקו ולהוליכו לבית הקברות אולי הוא רחוק הרבה וכיוצא. לזה תיקנו מסלקו לצדדין וחילוקי שדה בור ושדה ניר וכרם וזה הזכירו בה' טומאת מת כי שם ביתו לסדר כל הדינים כהוויתן אבל בה' נ"מ לא הזכיר אלא תקנת יהושע לבד שאינה אלא קנה מקומו וכשנמצא על המצר שהוא מזיק לא הוצרך להזכירו דודאי כיון שניתן לפנותו ודאי היכן יפנהו כי אם לבית הקברות וסתמו כפירושו אבל אם אותן החלוקות היו מתקנת יהושע היה צורך להזכירם אלא ודאי שתקנת יהושע אינה אלא דמת מצוה ק"מ לבד ואח"כ ב"ד אחר תיקנו מה שאמרו בברייתא ולהכי כתבה הרמב"ם ז"ל בהלכות נזקי ממון ודוק ועיין עם אורך ימים בימינה של תורה

אמר המני"ח בהאי דינא דמת מצוה הקשה לי הגאון כמה"ר דוד גרשון ז"ל דלמה אצטריך התירא דבית הקברות במכל שכן דכהן גדול הוה נפקא לן וכי מגרע גרע. ואמרתי לע"ד שכיון שחכמים קבלו וקיימו באומרו לאביו שלם ולא לאביו חסר אפי' בשני חתיכות שאינו חסר שום אבר עי"ש בגמרא ובהרמב"ם אם כן הדיוק שנעשה כשנאמר בכהן גדול לאביו לא יטמא הא למת מצוה יטמא שיהיה דוקא המ"מ שלם ולא חסר כיון שמה שהותר בבית הקברות הוא לאביו שלם כשבא הכתוב לאסור בכ"ג אביו הוא אפילו שלם ומינה שההיתר שאנו לומדים מדיוקא יהיה דוקא במת מצוה שלם להכי נכתב היתר גם כן בכהן הדיוט ונאמר שלגבי כ"ג יש קולא במת מצוה מאביו דלאביו אינו מטמא ולמ"מ מטמא גם בכהן הדיוט כיון שלא היה צריך ליאמר דפשיטא דיטמא למ"מ מכ"ש דכה"ג אלא להשמיענו דגם בכהן הדיוט יהיה קולא לגבי דמ"מ יותר מאביו דלאביו דוקא שלם ולגבי מ"מ אפי' חסר ודוק והשתא דגלי לן קרא דגבי מ"מ אינו צריך שיהיה שלם אם כן ה"ה בכה"ג בגילוי מלתא בעלמא דלגבי אביו גזרת הכתוב היא דבעי שיהי' שלם דסמי דידיה שיקברוהו זרים אבל לגבי מ"מ שיאכלוהו הכלבים קפיד קרא אפילו שחסר וכיון דגלי לן טעמא ה"ה בכ"ג דיטמא למ"מ אפילו חסר ודוק: