זרוע ימין על משנה אבות א:ו

יהושע בן פרחיא אומר עשה לך רב וכו׳ אפשר לומר דרך דרש ונקדי׳ מ״ש בזהר בתוס׳ פ׳ חיי שרה זכאה איהו מאן דאזעיר גרמיה בהאי עלמא כמה איהו רב יעילאה בההו׳ עלמא והכי פתח רב מתיבתא מאן דאיהו זעיר איהו רב ומאן דאיהו רב איהו זעיר מאן דאיהו רב איהו זעיר דכתיב ויהיו חיי שרה ק׳ דאיהו חושבן רב כתיב ביה שנה זעירו דשנין חד אזעיר ליה שבע דאיהו חשבן זעיר אסגי ליה ורבי ליה דכתיב שנים ושם נאמר אלו החידושים שהגידו לרשב״י בישיבה של מעלה ושרש הדברים הנה הנם בפ׳ שלח לך ע״ש דף קס״ח:

והוינן בה בעניותין בקונט׳ דברים אחדים דרוש א׳ מה זו סמיכ׳ לפסוק ויהיו חיי שרה כי האף אמנם זה רמז הלא טוב לדרוש סמוכים רמז זה בענין חיי שרה לפי הפשט אומר לדבק טוב רמז ופשט צדקו יחדו:

וניחא לן במ״ש הרמ״ע במאמר אם כל חי דאברה׳ אע״ה ושרה אמנו שוו בשיעוריהן כשני המאורות הגדולים הלא מראש שהיו שוים לטובה וכשהאיש והאשה שוים אי אפשר להם להוליד ובחון לשון הזהב מרז״ל אמור רבנן בטעמא אי אפשר לשני מלכים שישת״משו בכתר אחד כי אין זיווגן עולה יפה ושימ״וש תהלים ולפיכך מיעט הירח ולמלאת חסרונה תקבל אורה מהשמש ותולי׳ צבאותיה הככבים והמזלות והחמה רוב בנין והלבנה רוב מנין ונמצאו שוין וכן אברהם ושרה היו שוים ואי אפשר להוליד וה׳ פקד את שרה לשון מיעוט וחסרון וכדי להשלימה נתן לה יצחק כי ממנו יבנה בית ישראל ז״התד:

ועל פי הקדמה הלזו מתיישב מ״ש בדרוש שמואל משם מהר״ם ריקאנאטי כי אברהם ידע שלא תתעבר שרה ולא בא עליה עד שנתבשר שיהיה לו זרע ונתעברה מביאה ראשונה והא מילתא חדתא והוא פלא. ולפי האמור מתיישב דכיון דידע דשרה היא שוה לו ואי אפשר לשני מלכים שישת״משו לכן לא בא עליה דליתא בשמוש עד שנתבשר שיהיה לו זרע והיינו שהקב״ה חיסר ממעלת שרה או עשה מצותו ועיין מאי דכתיבנא בעניותין בהקדמה זו בקונט׳ פני דוד פ׳ לך לך בס״ד:

אתאן לדידן דאפשר להמשיל הנשמה לשמש והגוף לירח דכשם כי ירח לא יגיה אורו אלא מקבלת אור השמש כן הגוף אין לו אור וקיום כי אם מהנשמה (ושם כתבנו דלא תקשי לן ממ״ש בש״ס פ׳ שואל ע״ש) וכשם שאברהם ושרה כשהיו שוים לא יכלו להוליד כן הגוף אם רוצה להגדיל עצמו ולא להשתעבד לנשמה וילך אחר תאוו׳ גופניו׳ לא יוליד מעשים טובים אך אם הגוף יכיר חסרונו כי באמת כלא חשיב לגבי הנשמה ולכן ישתעבד לנשמה אז יוליד מעשים טובים וידבק בקונו ברצון הנשמה וכן שני בני אדם שוים במדרגה אם כל אחד יחשיב עצמו גדול א״א להם להוליד מצות ולא שום מעשה טוב ביניהם אך אם א׳ יהיה קטון בעיניו תגדל אהבתם ויולידו כמה מצות והיינו דאמר רב מתיבתא על פסוק ויהיו חיי שרה וארז״ל ויהיו גימט׳ ל״ז משנולד יצחק כי אותם השנים היו חיי שרה ולמדנו דמאן דאזעיר גרמיה איהו רב דכשנתמעטה שרה זכתה ליצחק ונמשך לה חיים וכן הגוף אם ישתעבד לנשמה וכל א׳ לחבירו איהו רב שיולידו תולדות וע״ש באורך:

הוא הדבר אשר דברו התנא הקדוש עשה לך רב כלו׳ שאף שלפי האמת נראה בעיניך אנוש כערכך תקטין עצמך ותחשיבהו כרב ועי״ז פרו ורבו חידושי תורה. ומי שהיא קטן ממך תחשיבהו כחבר כי בזה יהיה קנוי לך שמכיר בענותנותך שאתה גדול ממנו ונעשה כריע כאח אז מכיר בטובה ויהיה קנוי לך וכיצד תבא דרך טבע לזה אני אלמדך והוי דן את כל האדם לכף זכות ובזה לא תמצא שום רע בחבירך ובקטון ממך כי כל הנראה מחסרונו תדין לכף זכות. ואתה תכיר בחסרונך באמת א״כ הוא גדול ממך. וכמו שאמרו שחסיד אחד אמר כי מעולם לא ראה קטון ממנו דאם יראה חכם או עשיר או גבור יותר ממנו לא צריכא למימר כי קטון הוא. ואם ראה תם או טפש היה חושב זה לתמותו וטפשותו גדול ממני כי חטאתו אשר חטא לא בהשכל כי לא ידע עד היכן מגיע לא כן הוא כי מכיר עצם החטא וכיוצא. ואם עיניו יחזו דל והלך יחשוב כי הוא צדיק כי בדלותו ועניו מתכפר וכמ״ש יחלץ עני בעונייו. ואם יביט מעוך וכתו׳ וחלש ובעל יסורין זה יאמר כל מעשיו הטובים שמורי׳ לע״הב וכיוצא וכל זה נכלל כשידון כל אדם לכף זכות תכף יצמיח קרן הענו׳ ומאן דאיהו זעיר איהו רב:

א״נ אפשר שכלפי היצה״ט ויצה״ר ידבר כי היצה״ט מסכן ואין דבריו נשמעי׳ לז״א עשה לך רב ליצה״ט שתכי׳ בחכמתו ותקבלהו לרב לעשות ככל אשר יצוה. והיצה״ר שהוא חבר וכמשז״‎ל בחגיגה דף י״ו על פסוק אל תאמינו ברע שהוא היצה״ר והגם דהתם יליף לה שיוצרו קראו רע מנעוריו מ״מ הא והא איתא שהוא ריע ורע אלא דדריש ליה הך ריע ביצה״ר דלא כתיב יו״ד וקרי רע כלומר ריע שהוא רע. והעיקר הוא לעשות היצה״ר טוב ולמתקו וז״ש וקנה לך חבר החבר הידוע שהוא חבר מיום הולדו קנה לך לעשותו טוב ותקנהו למתק מרירותו: