זרע חיים ט

והנה הש"ע השמיט כל דינין אלו דגמ' הוא אומר מינה כו' ואת כל הנאמר בו בהוא בא להוציאה וסובב כל דינים אלו בהוא באה להוציאה. וקיצר במקום שהי' לו להאריך. והיוצא לדינא ממשנ"ת ד' אופנים מדינא דגמ' ופוסקים. (א) שהה עמה י"ש ולא ילדה ולא ידעינן בשל מי המניע ולא טענו כלום זע"ז הרי זה יוציא ויתן כתו' כמ"ש בש"ע סעיף י' והב"ש שם כ' לפי שיטתו דלהרמב"ם כל שהיא אינה אומרת ברי דהמניעה ממנו אין לה כתובה וכבר כ' לעיל דא"א לומר כן הגם דלפמ"ש לעיל י"ל דעכ"פ בידעינן או שהיא מודה שממנו בוודאי אין מניעה תלינן המניעה בה אעפ"י שאינו טוען ברי מ"מ דעת רוב הפוסקים אינו כן אלא לעולם אמרי' שמא ל"ז להבנות ממנה ויתבאר עוד לקמן. (ב) טען הבעל ברי שהמניעה ממנה שפולטת ש"ז או שאין לה בית ולד וכה"ג אעפ"י שהיא מכחשתו בזה שאומר שממנה המניעה אם הוא אחר י"ש הוא נאמן להפסידה כתו' וישבע שכדבריו כ"ה וכ"ה בב"ש ע"ש (מיהו לדעת הה"מ דלעולם יש לה חזקה דאינה מעיזה נ"ל דגם בזה אינו יכול להפסידה כתובתה לגמרי ויעשו דרך פשרה כמו בטענת מורדת כמשי"ת לקמן בארוכה]. (ג) אם עדיין לא עבר עליהם י' שנים טוען כנ"ל הנה נתבאר לעיל דיש בזה מחלוקת הפוסקים וכיון [דדברי הפוטרים תוך י' לאו בפי' אתמר ראוי לעשות פשרה בזה לפי ראות עיני הדיינים וכן הדין בטוען טענת מורדת כמ"ש בש"ע סס"י ע"ז וכמש"ל דבזה וכיוצא בו י"ל א"כ מה הועילו חכמים בתקנתן. (ד) אם היא טוענת דהמניעה ממנו שאינו יוכ"ח היא נאמנת ויתן כתו' דהיא קים לה והוא לא קים לי' בזה ויש לו להחרים עלי' כמ"ש הרמב"ם ולדעת הרמב"ן והרא"ש אעפ"י דאינה מכחישתו בזה שאומרת שהמניעה ממנה אלא דברי לה שגם הוא אינו יוכ"ח לא הפסידה כתו' כמשנ"ת אלא דבכ"ז יכול לומר איזול ואינסיב אחריתא ואבדוק נפשאי וכמ"ש בש"ע. וכ"ז בדין הכתובה ולענין לכופה לגרשה בזה"ז נראה דבכ"ע יכול לגרשה אף בע"כ או להתיר לו לישא אחרת כמ"ש רוה"פ דבמקום ביטול פו"ר לא גזר ר"ג אע"ג דאומרת מיני' שאינו יוכ"ח ונאמנת בזה היינו שלא הפסידה כתובתה אבל מ"מ יוציא וכה"ג כתב הלח"מ בד' הרמב"ם בטענת אינו יוכ"ח כמש"ל דבריו וע"ש וכ"ש להב"ש ז"ל להרמב"ם בשהה י"ש יוציא שמא לא זכה להבנות ממנה היינו להיות יוכ"ח. ועוד הא יכול לומר איזול ואינסוב אחריתא ואבדוק נפשאי וכמ"ש ג"כ המחבר ואף הרמ"א לא הגיה עליו ולחלק דבזה"ז אין לומר כן וכ"מ להדי' בנמוק"י דגם בזמה"ז יכול לומר כן ע"ש מ"ש אה דאיזול ואינסוב אתתא ואבדוק נפשאי כו' כי כיוצא בזה שישא אשה אחרת מפני מצות פו"ר לא החרים ר"ג ז"ל כו' ולא אזלינן בהא נמי בתר מנהגא ע"כ ודבריו שם צריך ביאור קצת כמובן למעיין ומצאתי בס' תומת ישרים האריך בו ע"ש בסי' פ"ד] וע"ש בש"ג בשם הריא"ז מ"ש והבא לשנות המנהג יוציא ויתן כתובה. אפשר ג"כ דלא פליג ע"ז שיכול לגרשה בע"כ [הגם שבתשו' מהר"י מינץ סי' י' אוסר אפי' במקום פו"ר והביא הא דר' אמי דאמר כל הנושא אשה על אשתו יוציא ויתן כתובה ע"ש והיא תימא דמאי ענין ר' אמי לענין אסורא דר"ג כבר ראיתי שו"ת כת"י מהגאון מוהר"צ אב"ד מאה"ו ז"ל ביאור דנידן מהר"י מינץ שאשתו רצתה שיפטרנה בגט וכתובה ואכ"מ להאריך]. ואין לומר דבזה"ז שייך נמי בדידי' שמא ענ"ב כמו למ"א דנדרים בדידה כדאי' בש"ע בסי' קל"ח סעי' ט' דזה אינו דלאחר י"ש אף בדידה לא חיישינן להכי לדעת רוב הפוסקים כמו שיתבאר לקמן וגם קודם י"ש כל שיש רגלים לדבר ל"ח להכי כמ"ש בהג"ה לקמן סעיף ז' בנשים חציפות בזמה"ז כמו שיתבאר לקמן בעז"ה באריכות כנ"ל: ו

ועתה נבוא לתוך העמק הסוגי' וה"י לבאר בע"ה מקור הדינים כשהיא באה להוציאה, והנה תנן התם בסוף נדרים בראשונה היו אומרים ג' נשים יוצאת ונוטלת כתובתן חזרו לומר שלא תהא האשה נותנת ענ"ב ומקלקלת על בעלה כו'

וראש המדברים הרי"ף ז"ל בפ' הבע"י תי' לקו' הגאון בסוגי' שם דהיא אומרת מיני' כו' דאמר רב אמי היא נאמנת ואמאי ל"ח לשמא ענ"ב כמ"א דנדרים דהא דרב אמי על מתני' דהכא אמורא דשהה י"ש ולא ילדה יוציא ויתן כתובה כו' וליכא למיחוש בכי הא שמא ענ"ב דהא אנן מפקינן לה על כרחה אבל משנה ראשונה דנדרים לאו על הדין עיקר אמירא אלא במי שלא שהתה עם בעלה י"ש היא וקא אתיא איהי למתבעי לאפוקה וליתן לה כתובה ואיהו לא בעי לאפוקה כלל כו' למ"א חיישינן שמא ענ"ב כו'

והנה דבריו צריך ביאור דמאי הוא עיקר ההפרש לדידי' בין הסוגי' דיבמות למ"א דנדרים אם ההפרש הוא בין כשב"ד באים להוציא ובין כשהיא באה להוציאה כמו שנ' מריש דבריו. או עיקר ההפרש הוא בין תוך י"ש או אחר י"ש כמו שנראה קצת מסוף דבריו והב"ש בס"ק י"ב כתב נראה לשיטת הרי"ף אחר י"ש אך כשהיא באה לגרשו ל"ח לשמא ענ"ב. אע"ג דעל סוגי' זו דאיירי אחר י"ש כהרי"ף הא דלא חיישינן לשמא ענ"ב משום דאנן מפקינן בע"כ משמע אף אחר י"ש אם היא מבקשת לגרשו חיישינן שמא ענ"ב. א"א לומר כן דהא הסוגי' ההיא דאתא לקמי' דר"א כו' דאיירי דהיא היתה תובעת הגירושין ומ"מ לא חיישינן לשמא ענ"ב וגם בהרי"ף מ"ש על סוגי' דנדרים מבואר דאחר י"ש ל"ח לשמא ענ"ב וע"כ הרי"ף לדיוקא קאמר אף שהוא רוצה לגרשה מ"מ דווקא אתר י"ש ובתוך י"ש אינו יכול לגרשה להפסידה כתובתה כמ"ש בסמוך עכ"ד: