זרע חיים עה

וצ"ע על כל האחרונים שלא **(עי' בח"מ וב"ש:)** הרגישו בזה וקשה עלי להגיה כל הספרים. גם בסי' קי"ט פסק מור"ם כת' הרא"ש וריב"ש דיכול לגרש אשתו אף שאין לו כבר כתובתה וקשה **(ראי' זו הביא גם הפר"ח וקדמו בתשו' תשב"ץ ועי' פ"ת:)** הא גמרא ערוכה היא רעה אשר לא יוכלו לצאת ממנה זו אשה רעה וכתובתה מרובה וכן מוכת בההיא דר' יוסי הגלילי דה"ל אשה רעה כדאיתא במ' **(כוונתו ז"ל להמבואר במ"ר פי"ז וכ"ה בירוש' פי"א דכתובות ה"ג:)** וא"ל דהכא בפרוצה ועוברת ע"ד איירי דל"מ כן בשו"ע גם בח' הנ"ל ונ"ל דזה הטעם הגדולים שהביא הב"י שאין לגרש עד שיתן לה כתובתה וצ"ע. ומרוב הנחיצה קצרתי וסמכתי על רום כ"ת כי די לחכימא כו' ונא להודיעני מילי מעליותא שנתחדשו בב"מ ובזאת אדע כו' והיה כי יבואו דברי כ"ת אלי אענדם כו' אגב בקשתי באשר יש לי ולבתי אבות דקלויז אסגנצי' על קהלתו דמר והזמן חלף עבר חצי טבת ולא רציתי להרבות להם הוצאות והודעתים ע"י שליח שהלך מכאן לשם ובודאי עשה שליחותו והנה אין עונה ואין כסף ורציתי לשלוח שליח מיוחד על הוצאותי וחזרתי בי גם הנוכחי הפציר בי בכן נא שימחול רום כ"ת על כבודו לדבר עמם שישלחו המעות בלי איחור שלא יהא להם הוצאות חנם וסך אסגנצי' נ"ז זהובים וחצי ואם לא אשלח שליח מיוחד: הצעיר משה: סימן ו. מה שהשיב הגאון מהור"ר חיים ז"ל להגאון בעל תפל"מ ז"ל

ומה שכתב מר בשם הד"מ דאין ליתן שני גיטין בב"א דאין ברירה בגיטין איני יודע **(עי' בנוב"ת סי' ק"כ קכ"א וקכ"ב:)** מה ברירה שייך כאן הא מבורר הדבר בשעת נתינה אלא שהוא מסופק איזה כשר ובהד' אמרו בש"ס בעירובין וכבר בא חכם ואין בזה ברירה ומשנה שנים ששלחו שני גיטין נראה דהוה תיובתא וכן מה ששנינו בזבחים קדשים שנתערבו מין במינו יקרב לשם מה שהוא ומה שהביא הד"מ בשם התוס' וקלסי' מר הנה הרא"ש בסוכה ודאי שחילק על התו' ומכשיר שני אתרוגים ודוחה הראי' אחד דהתורה לא מיעטה גבי אתרוג אלא לענין חובת לקיחה שתהא מנכרה ועיין מר שם וגם הרמב"ם מכשיר שני אתרוגים ואפי' למאן דאסר היינו משום בל תוסיף וזה שייך במצות לא בגט גם הראי' מכופר ג"כ נראה שלהרא"ש אינו **(עי' בט"א ר"ה כ"ז שדחה ג"כ ראית התוס' מטעם זה:)** ראי' דאטו רב אתא מסופק אם יתן כל אחד כופר שלם דהוה כפרה דזה פשיטא אלא שהוא מסופק אם התורה חייבה אותו לפי שמשמעות הפסוק שלא חייבה רק כופר אחד אבל שיעכב אם יתן שני כופרים איש אחד ודאי זה אין הדעת סובלת וא"כ אין ראיית התוס' שום ראי' כלל וגבי גט דהתורה לא מיעטה אלא שהגט שפוטר לא יהיה רק גט אחד לא כשני חתיכות ואפילו לפי דברי התוס' פשיטא דזה דוקא כשנותן לה שני גיטין להתגרש בשניהן אבל כאן שנותן שני גיטין משום ספק ומכוון לפוטרה באותה שנכתב כדין כמבואר בר"י מינץ ואין נותן לה אלא גט אחד אי הא לא הא ואי הא לא הא ונשאר אחד שלו ודאי שגם התו' מודים שאפילו לכתחלה מותר וכן נראה מהתירוץ שתירצו לגבי שופר וגם מר נראה שרמז לזה ומשום טעמא הנ"ל נראה דלא חשו הר"פ ובעל ת"ה ור"י מינץ לדברי התוס'. ומה שתמה מר על הגהות רמ"א בסי' קי"ז מקירו אינו יודע לפי דברי מר שאינו נזכר ברי"ו כי אין לי הספר אך מה שכ' מר גם אין לו טעם דהא ק"ל כמשנה אחרונה מ"מ משנה אחרונה לא אמרה רק לענין תרומה אבל מזונות יש לה וא"כ דוכתא מייחד לה כדאיתא בש"ס והוי כאלו נכנסה לרשותו לאותו י"א. ומה שהקשה רום מעלת כ"ת בסימן קי"ט על פסק רמ"א דיכול לגרש אפי' אין לו כדי כתובתה מהא דאמרינן אשה רעה וכתובתה מרובה. נראה לע"ד דרמ"א לא קאמר אלא דהיא אינה יכולה לעכב הגט בשביל הכתוב' אבל ודאי עליו הוא שאסור ליתן גט ולהיות כלוה רשע בדבר החוב דמר עשיתי את שלי עד ששלחו החוב: ובזה אצא ואומר שלום למר ולתורתו מא"ה וממני אוהב נאמן דש"ת ש"ב חיים בן לא"א מהר"ר יצחק ז"ל: סימן ז'. תשובת הגאון בעל תפל"מ להגאון הנ"ל

מה שהקשה על הד"מ דאוסר ליתן ב' גיטין כאחד משום אין ברירה ממתניתין דהמגרש (דפ"ו) ב' ששלחו ב' גיטין ונתערבו נותן שניהן לזו. לא ידעתי מאי קשי' לי' דמי קתני נותן שניהם בב"א דילמא התם נמי מיירי שנותן השליח לכ"א הב' גיטין בזה אחר זה ומור"ם מודה דבזה אחר זה לא שייך ברירה ובזה א"ש ההיא דכבר בא חכם דהתם נמי אין מנית שני עירובין כאחד אלא בזה אחר זה ולא אמר מור"ם אלא שלא ליתן לה שני גיטין בבת אחת כיון דצריך לכוין בשעת נתינת הגט לידה שתתפטר בגט כריתות שנותן לידה והכא צריך לכוין שתפטר באחד מהגיטין והוא עצמו אינו יודע באיזה אי לאו דיש ברירה דאותו דגלי קמי שמיא או שיבורר אח"כ ע"פ ראיות דהוא כשר מדינא הוברר הדבר דלאותו גט נתכוין בשעת נתינה שתפטר בו אף דלא ידע לא הוי גט דהא לא ידע אז לכוין באיזה גט תתגרש והוי כאלו לא כיון כלל לגרשה בגט בשעת נתינה ודמיא קצת להא דפרק כל הגט דהמגרש מהיום אם ימות תשיב ברירה ע"ש אבל כשנותן בזא"ז הרי מכוין בשע' נתינה לאותו גט שנותן והיא מתגרשת או ע"י נתינה ראשונה או ע"י השניה וקמי שמיא גליא אלא דהוא לא ידע ודמיא לההיא דכבר בא חכם דבשעה שמניח עירוב זה מכוין לקנות שביתה במקום זה אי החכם ברוח זה ואח"כ כשמניח עירוב הב' מכוין לקנוח אי החכם כאן דלא קשה הראשון אלא דעכשיו לא ידע אף דקניית שביתה הוא בין השמשות מ"מ אז א"י לכוונתו דאותו צד שהחכם שם קונה השביתה ממילא יש גם שהות בבה"ש לקנות בזה אחר זה ומההיא דנתערבו קדשים דיקריבו לשם מי שהוא פשיטא דלא קשה מידי דהא לא בעי כוונת הבעלים רק בשעת הקרבה שהכהן יכוין לשם הבעלים והכהן מקריב בזה אחר זה לשמים וקמי שמיא גליא של מי הי' הקרבן והעיקר דקי"ל קרבנות סתמן לשמן קאי ותקנו דלא לימא לשמו רק יקריב סתם עיין ריש זבחים א"כ א"צ כוונת כהן כלל לכך כשר דיקריב לשם מי שהוא משא"כ גט בעי דוקא כוונה בשעת נתינה ומ"ש דהרא"ש בסוכה חולק על התוס' לו יהי' כדבריו ודאי אין בידינו להכריע ולהקל נגד דברי התו' מסברא וכבר כתבתי