זרע חיים עד

רבן של בני הגולה אמ"ז ז"ל לסמוך עליו שהתיר בנידון זה שהכחישו זא"ז בחקירות אף שהוא מטעמא אחרינא מ"מ עשה מעשה להיתר והסכימו עמו שני גדולי הדור ע"כ אתתא דא שריא לאתנסבא לכל גברא ובלבד שיסכימו עוד ב' בעלי הוראה כי היכא דלמטי שיבא מכשורא: כ"ד הטרוד הצעיר משה בה"ק הח' מהר"א זצל"ה הי"ד מגזע צבי: סימן ד. מהגאון מוהר"ר חיים ז"ל להגאון בעל תפל"מ ז"ל

לדזיו לי' כבר בתי' שלום הוא ניהי ראש גולת אריאל רב פעלים מקבציאל צפונות מגלה רזי אל דומיה תהלתו לגודל מעלתו בחריפותו ובקיאותו ידו לאל נ"י ע"ה פ"ה הרב המופלג בדורו ר"מ ש"ב מהר"ר משה יצ"ו ולכל השואבים ממעיני הישועה מבאר מים חיים עמוקים ומתוקים שלום. אודיע למר מה שנתקשה לי ע"י המשא ומתן שהיה לי עם האב"ד י"ץ. בתשו' מהרי"ו והוקבע בשו"ע ובהג"ה רמ"א שאין ליתן שני גיטין בבת אחת ומביא ראיה ממלוה ופרוטה וכתב ואע"ג דהלכה כר"י הנשיא דפליג עליה דלמא הכא מודה רי"ה דהתם היינו טעמא משום דאדם יודע שאין קידושי מלוה כלום ודברי תימא הם הא הטעם שפסקינן כרי"ה הוא מדאמר רבא בקדושין מ"ו ש"מ מדר' אמי המקדש במלוה ופרוטה דעתיה אפרוטה כמבואר ברא"ש ובהדיא ס"ל לר' אמי בכתובות פ' המדיר ד' ע"ד המקדש בפחות מש"פ ובעל צריכה הימנו גט בהא הוא דלא טעי אבל בהנך טעי הנה ס"ל המקדש במלוה ובעל אין צריכה הימנו גט דבהא הוא דטעי אינש ואפילו להחמיר להצריך הגט אינו ס"ל ואיך כתב מהרי"ו שהמקדש במלוה ופרוטה דק"ל דהוה מקודשת גמורה הוא מטעם שאדם יודע שאין מקדשין במלוה הא ס"ל דטעי אינשי בהכי א"ו דליתא להאי טעמא אלא הטעם הוא משום דק"ל דמסתמא דעתו של אדם על אופן המועיל ולפיכך גבי גט נמי דינא הכי ובפרט כאשר מזהירין אנו שיהא דעתו על כל אחד איזהו המועיל ואדרבא היה נראה יותר ליתן בב"א כי בזא"ז יש לחוש לתקלה כמו בשתי רקיקות גבי חליצה שיאמרו גט הראשון לא היה בו ממש דיהיב לה גט הראשון לבד ויאמרו שאין בו ממש ואין קדושין אחרים תופסין בה ויתירו א"א בלא גט משא"כ בב"א דליתא להאי חששא אף כי מכריזים לעומדים בשעת נתינת הגט למה ניתן שני גיטין מ"מ איכא למיחש איכא דהוו, בשעת נתינת הגט ולא הוו בהכרזה ע"כ הי' נראה יותר ליתן בב"א דלא כמהרי"ו וזה נראה שהיה דעת הר"פ שהביא ב"י ליתן גט בב"א ויודיעני מר הכרעתו למעשה: חיים ריף בן לא"א מהר"ר יצחק ז"ל: סימן ה. תשובת הגאון בעל תפל"מ להגאון הנ"ל

מרוב הנחיצה והטרדה לא אאריך. מה שהקשה רום כ"ת לשאול אמהרי"ו סי' קפ"א והמחבר סי' קכ"ט סי"ט פסק כוותיה דאין ליתן ב' גיטין בב"א ומחלק בין ההיא דרי"ה שאדם יודע שאין קדושי מלוה כלום מההיא דפ' המדיר דקאמר ר' אמי דטעי אינשי בהכי לענ"ד דלרווחא מלתא כתב מהרי"ו כן דודאי בלא"ה ל"ד דהתם שאני דודאי כל אדם יודע דמעות בעין עדיף ממלוה טבא בוצינא מקרא ודעתה יותר אמעות בעין ממלוה משא"כ הכא דא"י איזה כשר יותר ועוד דה"ק כשמקדש במלוה ופרוטה אמרינן מסתמא ידע דאין קדושי מלוה כלום לכך נתן לה פרוטה משא"כ בההיא דהמדיר דלא קדשה רק במלוה אמרינן שפיר דטעי בהכי דהא קידשה במלוה אלא דבפחות מש"פ שידוע לכל ע"כ אמרינן דסמיך אבעל ובלא"ה הא אנן קיי"ל דקידש במלוה ובעל צריכה גט סי' כ"א סט"ז דאמרינן לא טעי ועי"ל דודאי הבעל המקדש אמרינן דטעי אף שקידש במלוה ופרוטה שדעתו לקדש בשניהם אבל האשה אמרינן דדעתה יותר אפרוטה שהיא בעין ולא אמלוה דאינו נותן לה עכשיו כלום כ"ז כתבתי לטעמיה דהרי"ו אבל באמת טעמא אחרינא איכא במילתא והוא בד"מ דכ' וז"ל כשנותנין ב' גיטין כתב מהרי"ו שאין ליתן בב"א כו' וכן נ"ל דאין ליתן בב"א דאין ברירה בגיטין וכמש"ל סי' קכ"ב ועוד התוס' פ' ארוסה כתבו דהמגרש בב' גיטין דהוא מדאורייתא פסול ואע"ג דהתם מיירי דמגרש בב' גיטין כשרים אבל כשמגרש מספק ממ"נ אין כאן אלא גט אחד מ"מ נראה דלפעמים שניהם כשרים מדאורייתא אלא שמחמירין לפעמים מדרבנן וע"כ אין ליתנם בב"א מיהו לקמן סי' קל"ב משמע דיכול ליתנם בב"א וכ"ה בת"ה סי' רל"ג וכ"מ מדברי ד"י מינץ וטוב לחוש לכתחילה עכ"ל ד"מ ובאמת מ"ש בשם תוס' פ' ארוסה ט"ס וצ"ל פ' היה מביא ד' י"ח ע"ש דראית תוס' כראי מוצק וא"כ בדיעבד יש לחוש מיהו י"ל דהתוס' לא אסרו באמת אלא כשדעתו לגרש בשניהם וכ"מ מהרא"י שהביאו אבל כשמתכוון לגרש רק בא' מהם י"ל דכשר וצ"ל דמה שהתיר הד"מ בדיעבד היינו היכא דא' פסול מדינא דממ"נ אין כאן אלא גט אחד ובהכי איירי הר"פ והתה"ד אבל היכא דשניהם כשרים מדאורייתא ודאי דאין לחלק אתוס' ולהתיר א"א מיהו אפי' לתוס' הנ"ל יש תקנה ליתן בב"א דהיינו לכתוב הב' גיטין אב' דפים אקלף אחד אלא דרש"י ס"ל דאפי' בכה"ג מקרי ב' גיטין וע"ש. גם הרב המופלא האב"ד נר"ו הגיד לי איך שבסדרים שלו כתב טעם התוס'

ומה שכ' רום כ"ת שבזא"ז יש לחוש כמו בב' רקיקות דחליצ' לע"ד ל"ד כלל דהתם יש לחוש מדמצרכינן אותה לרוק אחר חליצה דרקיקה דקודם חליצה לאו כלום היא ולא פסלה מאתים ואתי למשרי חלוצה לעלמא אבל הכא כשיראו שנותנים גט אחר אז יאמרו שהראשון פסול משא"כ כשלא יתנו גט אחר יאמרו דהי' גט כשר דודאי אין לחוש דאותן שיראו גט זה יזדמן שיהי' אצל גט אחר ששמו כשמו

והנה אגב באתי להודיעו מה שנתחדש לי בטא"ע שאני עוסק בו כעת עם תלמידים המקשיבים לקולי בסי' קי"ז סעיף ח' בהג"ה כתב מור"ם דאם הגיע זמן לכנוס כו' הוה כאלו נשאת ולענ"ד דהוא ט"ס כי המדפיסים כתבו מס' רי"ו נכ"ג ח"ב ולא נזכר שום דבר מזה ברי"ו ולא בד"מ גם אין לו טעם דהא קיי"ל כמשנה אחרונה ובד"מ אחר שכתב דין שלפני זה אם האב טוען ודאי כו' כתב בשם הרי"ו נכ"ג ח"ב דאם נשאה אף שהיא עדיין בבית אביה הוה ככנוסה וכ"ה ברי"ו ונ"ל דכצ"ל בהג"ה וי"א דאם נכנסה לחופה אף שלא כנסה לביתו הוה ככנוסה