זרע חיים עג

להנשא דשוב אין השני נאמן כיון שמעל' אמר שנ"ל שמותרת דלענין הכחשה שלא תצא מהתירה בעינן ג' ומלבד זה כיון שמעל' אמר שאינו רוצה להתיר בלתי הסכמות ולא החליט להתיר דלאו התרה היא ובר מן דין הא כבר הוכחתי לעיל מרש"י דלא שייך לומר דהאמינו לקמן אלא בשהשני או' לא מת דאותו שאו' מת הוה כתרי ואין דבריו של אחד כו' אבל כשגם חבירו בא להתירה ואומר שאינו קיים אלא שז"א מת וז"א נהרג או שמכחישין בחקירות אף שהתירוה ע"פ הראשון מ"מ גם השני הוה כתרי דהוא ג"כ להתירה בא מיהו י"ל דדוקא במתני' דהצרות עצמן מעידות א"א מת וא"א נהרג וכ"א מתכוונת להתיר עצמה ואין נאמנת כלל על חבירתה א"כ אף שהתירו הראשונה ע"פ עדות עצמה שא' מת מ"מ השניה היתה אסורה דאין צרה נאמנת על חבירתה וא"כ חבירתה צריכה להעיד כדי להתיר עצמה וכשאו' נהרג כדי להתיר א"ע הוי ג"כ כתרי והוי תרי ותרי משא"כ בב' עדים דעלמא מיד שהעיד האחד בב"ד והתירוה ע"פ הרי חשוב כתרי והשני אף שבא ג"כ להתיר מ"מ כיון דכבר מותרת ע"י הראשון וא"צ לעדותו כלל לא נחשב כתרי וא"י להכחיש הראשון בחקירות וצ"ע לדינא

ומ"ש מעל' שאין הדבר תלוי בהוראה אלא מדינא מיד שהעיד הא' הוה כתרי ואין השני נאמן כמו בסוטה ועגלה ערופה רק גדר ותקנת חכמים שבעינן התירוה ומביא ראיה מהא דאם ניסת בלא ב"ד לא תצא אמת שכ"ד הריא"ז בש"ג דבלא התירוה רק שהעידו בזא"ז אז ליכא אלא משום לזות שפתים דר' אסי בכתובות ובהתירוה אפי' לזות שפתים ליכא ולכתחילה תנשא ובב"א תצא כו' ע"ש שבזה מיושב קו' תוס' (דקי"ז ע"ב) ד"ה הא לא ניסת כו' ע"ש אבל אנן קיי"ל דאפי' התירוה להנשא מ"מ איכא לזות שפתים דר' אסי ובלא התירוה אף שבאו בזא"ז לא תנשא ואם עברה וניסת אח"כ תצא צ"ל דבשלמא גבי סוטה וע"ע מה"ת תד כשר ואין דבריו של א' במקום ב' אף בלא התירוה ומה"ט כתבו תוס' (ד' קי"ז ע"ב) ד"ה הא לא ניסת כו' דלעולא בב"א הוה זה שאינו נטמא כתרי אבל הכא בעדות אשה דמה"ת בעינן ב' כשרים אלא דחכמים הימנוהו כבי תרי הם אמרו והם אמרו דלא הוה כתרי אם לא שנעשה מעשה ע"פ אותו עד או שהתירוה להנשא או שניסת ממש אף שלא ע"פ ב"ד לדעת הר"ן סי' מ"ז וכדתנן ע"א או' מת וניסת ומסקינן דבהתירוה להנשא הוה כניסת אבל קודם שניסת וגם לא התירוה בב"ד של ג' לא הוה כתרי ובאמת שלולי דברי הר"ן הי' אפשר לומר דלא התירוה חכמים להנשא ולא הימנוהו לע"א כבי תרי אם לא שהתירוה בב"ד כשר של ג' וכמ"ש מור"ם דכל שלא התירוה ג' כשרים אסורה להנשא ע"פ ע"א דלא הימנוהו רבנן כבי תרי אם לא ע"פ הוראת ב"ד כשר וכדמשמע פשטא דלישנא דניסת ברשות ב"ד והא דלא מתמהינן כלל אניסת ממש דלא תצא היינו בניסת כדין ברשות ב"ד ומשני דהתירוה לחוד סגי אבל נשאת לחוד י"ל דלא סגי וכד' השואל בתשו' הר"ן אבל פשטא דסוגיא דשמעתא דקאמר טעמא דניסת כו' משמע דבניסת אפי' בלא ב"ד תצא כהר"ן דכיון דנעשה מעשה ע"פ הוראת חכמי המשנה שהאמינו לע"א בין שניסת אף מעצמה מ"מ ע"פ הוראת חכמי המשנה עשתה מעשה בין שהתירוהו ב"ד כשר של ג' הוה כעשו מעשה ע"פ ב"ד הוראת חכמי המשנה ועי"כ הוי כתרי ואף שבא אח"כ ע"א והכחישו דלא תצא מהתירה אבל כ"ז שלא הותרה ע"פ ב"ד כשר לא מקרי מעשה ולא הוי כבי תרי. ואף לדעת מעל' דאינו אלא גדר ותקנת חכמים דבעינן התירוה ממש כל שבא עד הב' קודם שהתירוה אסורה מכח תקנת חכמים ועוד הא לדידן אסורה אפי' בהתירוה ממש משום לזות שפתים ע"כ אלו היה הדין דבהכחישו זא"ז בחקירות הוה כד"מ היתה אסורה אף שמ"ז אמ"ו ז"ל סמך להתיר אי"א שבבעה"ת דאפי' בד"מ הכחישו זא"ז בחקירות כשר קשה הדבר בעיני לסמוך איחידאי נגד כל הפוסקים הרמב"ם והרא"ש והטור והר"ן וע"כ דס"ל דהכחשה בחקירות בטלה בד"מ

ומה שמ"ז אמ"ו ז"ל השיג הב"י בחו"מ סי' ל' שכתב דחכמי לוניל הכריעו כהרמב"ם ע"ש דליתא דלהרמב"ם אפי' כע"א לא הוי ולחכמי לוניל הוי כע"א ע"ש בת' הנ"ל לא אבין דבהדיא מבואר שם דס"ל לחכמי לוניל דשניהם מכחישין אהדדי כגון זה או' של יין וז"א של שמן היתה או שמעידים על זמן א' ז"א במקום פ' וז"א במק"א וכן אם ז"א בניסן לוה ולא באייר וז"א באייר ולא בניסן דעדות בטלה ואפי' שבועה א"צ אבל כשהראשון או' בניסן הלוהו והשני או' לא כי לא לוה בניסן רק בתשרי בכה"ג נגד הראשון א"צ שבועה דהא הב' מכחישו אבל נגד השני צריך שבועה דאין הראשון מכחישו דאינו אומר שלא לוה בתשרי ואפשר שלוה גם בניסן גם בתשרי וע"ש בבעה"ת שער כ"ט סי' ד' בהדי' וא"כ בנ"ד בעדות אשה שניהם מכחישין אהדדי דאי מת לא נהרג ואי נהרג לא מת וכן אי מת בזמן פ' לא מת בזמן שא' השני וכן איפכא א"כ אי הוי דמי לד"מ היתה העדות בטלה אבל נלע"ד ברור כמ"ש דל"ד לד"מ ואף שהכחישו בחקירות עדותן קיימת כפשטא דמתני' דהואיל וזו וזו מודות כו'. והש"ג נ"ל דס"ל כיון דר' יוחנן נשאר בקושיא פסק כאוקימתא דר' אלעזר כיון דסיפא דמתני' כוותי' הוי מחלוקת ואח"כ סתם וכמ"ש הרא"ש וממהרי"ו סי' ק"ן. לענ"ד אין ראיה דהתם למד מדין מרומה בד"מ דצריך לדרוש ולחקור דה"ה בעדות אשה היכא דחזינן איזה ערמה אבל לענין הכחשה אינם שוים ע"ש. וכן ראיתי בס' עגונא דאתתא דהכחשה בחקירות כשרה בעדות אשה ואיני זוכר הראי' שמביא לדבריו ועוד דלפי"מ שהעתיק מעל' עדות הזקן שא' סתם ששמע ולא א' ממי אינו נאמן להכחיש העד הראשון דשמא קול הברה שמע דלא מהני עי' ס"ג אף שאמ"ז מור"ם כתב ס"ה בהג"ה אפי' לא אמר ממי שמע כבר הוכחתי בכתבי על א"ע דבעינן שיאמר ששמע מא' וא"י ממי הוא וז"ש ולא חיישינן שמא פסול הוא אבל אם אמר סתם ששמע י"ל קול הברה שמע והבאתי כמה פוסקים דס"ל הכי ואף אם ידוע למעל' שא' ששמע מאדם מיוחד וא"י מי הוא מ"מ מכל הלין טעמי הנ"ל נ"ל דהכחשה בחקירות כשר בעדות אשה ובאשר שכ"ד הרא"ש וט"ו דפסקו בא' אומר מת וא"א נהרג דינשאו וגם כדאי