זרע חיים עב

וע"כ נ"ל דהכא אפי' למ"ד בד"מ אם הוכחשו בחקירות פסול ואפי"ת בב' כתי עדים כ"א או' יום פלוני וכ"א לא כי אלא ביום אחר או במקום אחר אינו גובה כלל שאני התם דבעינן העדאת עדים לפני ב"ד כדי להוציא משכנגדו שכופר לכך כל שהכחישו זא"ז בחקירות אף שאח' או' אמת מ"מ כיון שהאחת משקרת ואין אנו יודעין על איזה לסמוך ומאיזה זמן יגבה א"כ א"א לגבות דהא על הלואה שבניסן שאו' כח זו ויש לו עדים המסייעים לו ואו' לא כי שלא לוה בניסן ועל מה שהם אומרים שלוה בתשרי מכחישים הראשונים ואומרים שלא לוה בתשרי רק בניסן גם י"ל כיון דחזינן דהמלוה מהדר אעדים שקרנים בהדי סהדי שקרי ל"ל דילמא גם אינך שקראי נינהו אף דקיי"ל אם הוא הוחזק כת"י מי הוחזק היינו כשמביא כת אחר כת דכל כח בשעה שמביא הי' בחזקת כשרות ולא אתרע חזקתה אבל הכא כיון דמכחשי אהדדי ודאי חד מינייהו שקראי איתרע חזקתן. ועוד דכיון דלא ידעינן על איזה כת נסמוך הוי עדות שאא"י להזימה **(לסברת רבינו כיוונו הנוב"ק והנתה"מ בסי' ל':)** דכל כת תאמר דלאו ע"פ נגמר הדין רק ע"פ האחרת. ועי' ש"ך בחו"מ סי' ל"ג כתב דבד"מ בעינן שיוכל להזימן אלא דלפי"ז בכ"א או' חבית של יין והב' או' של שמן חייב לשלם דמי יין דאין הזמה תלוי בזה וכדא' ל"נ ב"ש וב"ה בב' כתי עדים א' או' ק' וא"א ב' כו' משא"כ הכא בעדות אשה דא"צ עדות כלל דאפי' עבד וגוי מסל"ת ואפי' היא בעצמה שהיא הבעלת דבר נאמנת וא"צ עדות כלל ולא שום ב"ד דהא עד מפי עד ומפי אשה וקרוב אף דהראשון לא העיד בב"ד כלל דעיקר סמיכות הי' אאשה דהיא דייקא ומנסבא לא אהעדת העד ולא שייך כלל לומר דבעינן עדות שאי"ל דהא היא עצמה הבע"ד נאמנת ואפי' הגיד איזה פסול חוץ לב"ד היא מותרת ואף שלא הגיד לה כלל באיזה זמן ומקום ודאי דאין סברא כלל דבשביל שמכחישים זא"ז בזמן או מקום וכדומה ולדברי שניהם אינו קיים ומה בכך דאח' משקרת אנן אאותו שאו' אמת סמכינן יהי' מי שיהי' ואאשה עצמה שתהא דייקא ומנסבא ואפי' לר"ט דס"ל דבעי דו"ח נ"ל פשוט דשהכחישו זא"ז בחקירות דכשר ואפי' או' א"י דלא בעינן הכא עדות כלל כיון דהיא עצמה נאמנת ולא גרע מעד מפ"ע מפי אשה דכשר אף שהראשון לא נחקר בב"ד כלל ולא הגיד באיזה יום ומקום ול"ד לד"נ דבעינן העדאת עדים ובב"ד אלא דס"ל לר"ט דאף דודאי דין דו"ח דדאורייתא לא שייך הכא מ"מ אם העד עצמו מעיד לפנינו כל מה שאפשר לנו לדרוש ולחקור אולי יוכחשו מתוך דבריהם מצוה לדרוש ולחקור וכההיא דא"ל ר"ט לא כך אמרת יוחנן בן יונתן אריא דמכפר שיחיא כו' ע"ש וה"ה דמצוה לדרוש ולחקור באיזה זמן ומקום אולי יוכחשו או יוזמו ע"פ ב' עדים כדי שלא נתיר א"א שלא כדין וז"ש בודקין עדי נשים ולא קאמר עדי נשים צריכין דרישה וחקירה אע"כ דלכו"ע א"צ מדינא וכנ"ל אלא דמותר לבדוק ומצוה איכא דכיון דשרי' א"א לעלמא כד"נ דמי וכמו שבד"נ היו מסיעים ממקום למקום והמרבה בבדיקות כבן זכאי ה"ז משובח כדי שלא להמית נפש שלא כדין ה"ה בעדות נשים מצוה לחקור ולדרוש כעובדא דר"ט ובשאר חקירות אולי יוכחשו או יוזמו ע"פ ב' כדי שלא להתיר אשה שלא כדין ור"ע ס"ל כיון דאיכא כתובה למשקל כד"מ דמי וכמו שבד"מ תקנו שלא לחקור ולדרוש משום נעילת דלח ה"נ מכיון דאיכא כתובה משום חינא ליכא מצוה ואדרבא אסור לבדוק עי' ס"ק כ"א בהג"ה ועי' ר"ן סוף יבמות דבזה מיושב מה שהקשה מה בכך דאיכא כחובה דהוה ד"מ הא איכא התרת א"א דהוה כד"נ אע"כ דמדינא לכו"ע לא שייך הכא דו"ח כיון דא"צ עדים כלל רק כדי להחמיר ס"ל דבודקין ור"ע אוסר אבל לכו"ע אם הכחישו זא"ז בחקירות ושניהם מודים שאינו קיים העדות קיימת אם לא שהוכחש או שהוזם אף מפי א' אלא שהאחר א"י כלל אם מת או לא. וכעובדא דהר"ן סי' מ"ז וכן נ"מ דאם א' או' מת וא"א נהרג או שז"א ביום פלוני וז"א זמן אחר אין מצטרפין והוה כתרי כשרים ונ"ל פשוט דאפי' לר"ט אם העידו ב' כשרים שמח פ' אף שלא אמרו באיזה יום ומקום דעדותם כשרה מדאורייתא ואף שבאו אח"כ תרי כשרים והכחישום ונדרשו ונחקרו כדינו מ"מ אם ניסת לא' מעדים והוא או' ברי לא תצא עי' סמ"ב דהוי כתרי ותרי דמה"ח א"צ דו"ח אפי' בלא תקנת חכמים דהקילו משום עגונה כיון דהוא דבר איסור לא בעינן ב"ד כלל דהא אם ב' מעידים שמח מותרת להנשא בלי רשות ב"ד כדתנן ניסת שלא ברשות ע"פ עדים וכיון דא"צ ב"ד לא שייך דו"ח ואפי' ניסת ע"פ ב' כשרים שלא העידו בב"ד כלל נ"ל דמהני וכדאי' סי' מ"ב בעדי קדושין דלא בעינן דו"ח ועי' ח"מ סי' ל'. ומה"ט נ"ל דאפי' לא העיד בב"ד כלל רק הגיד לאשה והיא ניסת ע"פ א"י לחזור בו ולומר שקר העדתי אף דהיא ניסת שלא ע"פ ב"ד ולא הגידה דבריה בב"ד כלל דאל"כ איך תנשא ע"פ ב' שלא ברשות ב"ד דילמא יחזרו העדים מיהו י"ל דשלא ברשות ב"ד היינו שלא נתנו לה רשות להנשא אבל העדים העידו בב"ד ונתקבלה עדותן דא"י לחזור ואף דעמפ"ע כשר י"ל כשהעיד הב' בב"ד הוה כאלו העיד הראשון וא"י לחזור. ולכאורה דמ"ש מור"ם סי' י"ז סעיף ל"ט דהב"ד צריכים להיות ג' וכשרים קאי אמקבלי עדות כדי שלא יוכלו לחזור בהם אך בריב"ש סי' תק"ח מבואר דאף דנתקבל העדות בב"ד צריכה רשות ב"ד להנשא ע"ש ולכאורה הטעם כיון דאיכא כתובה למשקל כד"מ דמי וצריך ב"ד כשר להתירה דע"י ההתרה תטול הכתובה אלא דא"כ אף בשנים מעידים שמת תהא צריכה ב"ד כשר וי"ל. אבל העיקר נ"ל דהא דבעינן ב"ד של ג' וכשרים היינו לענין אם התירוה להנשא ע"פ ע"א ואח"כ בא עד ואמר לא מת דלא מקרי התרה דנימא לא תצא מהתירה אלא בשהתירוה ג' כשרין שאין קרובים לה ולעדים אז מקרי התרה והוה כאלו ניסת ולא תצא מהתירא ונוטלת כתובה אבל אי לא הוכחש העד א"צ ב"ד וכמו שנוהגים דחכ"א מחיר רק כי היכא דלמטי שיבא מכשורא נהגו לכתוב שיסכימו עוד נ"ל דלא כחלקת מחוקק וא"כ נדחה מה שנסתפק מעל' אם הוה כהתירוה