זרע חיים עא

קיים ינשאו מטעם הנ"ל דהא ע"א סגי ומה בכך שמכחישים זא"ז ואחד משקר מ"מ אחד אומר אמת יהיה איזה שיהיה אנן אאותו שאומר אמת סמכינן לא אזה שמשקר אבל בצרות דאף דס"ל לר"מ דנאמנות זא"ז לאסור מ"מ להתיר לכו"ע אין הצרה נאמנת כסתמא דמתני' הכל נאמנין כו' חוץ מצרות וא"כ אמרינן שפיר הואיל ומכחישים זא"ז לא ינשאו דכיון דמכחישים זא"ז ואין אנו יודעים איזה מהן שמשקרת א"כ כל אחת שבאה לינשא אמרינן דילמא היא משקרת דהא צרה מכחישה מאי אמרת צרה אומרת אמת ותנשא ע"פ צרה הא אין צרה מעידה להתיר חבירתה אף בלא הכחשה אף דכוונתה להעיד על עצמה לא על חבירתה (ואף דלא שייך הכא לומר לקלקלה מכווני דא"כ הו"ל לשתוק או לומר מת כמו שאומרת חבירתה דסברה דחבירתה יודעת האמת שלא מת וכיוונה לקלקל או אף כוונתה על עצמה דילמא תהא דייקא כשתבא לינשא ויתברר לה שלא מח לכך אומרת נהרג דלא תהא דייקא כ"כ דא' בדדמי ודאי מח או איפכא אי חבירתה או' תחילה נהרג והיא או' מת אמרינן דילמא ידעה חבירתה דלא היה במלחמה ומכוונה לקלקלה לכך אומרת מח שתסבור חבירתה שהוא אמת ותתקלקל גם ל"פ רבנן בעדות צרה ובכל ענין אינה נאמנת) וכן בשנ"י אמרינן איפכא שהיא משקרת לכך לא ינשאו והא דר"י ור"ש אומרים ינשאו היינו מטעם דס"ל אין צרה נאמנת על חבירתה אפי' לאסור וא"כ ק' לרש"י שפיר אהא דקאמר הואיל וזו וזו מודים כו' הא ה"ט לא שייך בצרות דמ"מ לגבי כ"א נימא דהיא המשקרת כנ"ל. (ואי משום עדים דעלמא הא גם ר"מ מודה דנאמנים מה"ט בעדים דעלמא) לכך הוצרך לפרש דהטעם דינשאו הוא מטעם דאין צרה נאמנת אפי' לאסור ולדידהו גם ברישא דאחת אומ' לא מת ג"כ מה"ט זו שאומרת מת תנשא אפי' באו בב"א (אלא דר"מ לא פליג ארישא דמתני' איירי גם בבאו בזה אחר זה ובכה"ג ר"מ מודה דלא מח לאו הכחשה דהימנוהו לקמן) דאין צרה נאמנת אלא דנקט הואיל וזו וזו מודים ינשאו שתיהן לאפוקי מרישא דתנשא אחת וא"ש הא דפליגי בצרות דבעדים דעלמא גם לר"מ ינשאו ולר"י ור"ש אשמעינן דאין צרה נאמנת על חבירתה ואפי' בצרות דאיכא למימר לכ"א היא המשקרת אפ"ה ינשאו וא"ש דלכאו' קשה לרש"י אליבא דר' יוחנן מנ"ל דפליגי ר"י ור"ש אר"מ בצרה דילמא גם ר"י ור"ש ס"ל כר"מ דצרה נאמנת להכחיש ולאסור (אף דקיי"ל כר"ט דצרה אין נאמנת אפי' להחמיר דאוכלת בתרומה היינו משום דלגבי חבירתה מוקמינן גברא בחזקתו דהי' חי והיא בחזקת א"א וכמ"ש תוס' (ד' קי"ח) ד"ה בת ישראל לכהן כו' ע"ש) אלא דפליגי בהאי דר"מ ס"ל הואיל ומכחישות בחקירות העדות בטלה ולא תנשא ור"י ור"ש ס"ל הואיל וזו וזו מודות שאינו קיים ינשאו ואפי' בעדים דעלמא והא דפליגי בצרות לא שמעינן דצרות נאמנות זו על זו לאסור לר"מ וגם לר"י ור"ש אי לאו טעמא דהואיל ושניהם מודים כו' אע"כ דס"ל לש"ס בפשיטות דאי הוה ס"ל לר"י ור"ש דצרה נאמנת לאסור הוי מודים דלא צרה נאמנת לאסור כנ"ל ומ"ש טעמא דהואיל ומודים כו' הוא כדפרש"י לאפוקי אם אחת מודה כו' דלא תנשא רק אחת וכ"מ מרש"י דכתב במתני' וז"ל בד"ה הואיל והן מכחישות כו' ובגמ' פריך לפלוג נמי ר"מ ברישא כו' הואיל וזו וזו מודות כו' הא אחת כו' ע"ש

ובזה מיושב מ"ש תוס' ד"ה דכל לא מח כו' שהקשו אפרש"י מאי מקשה מסיפא לר' יוחנן גם לכו"ע יש להעמידה לר"א דאיירי בבת אחת ע"ש ובוודאי שט"ס הוא דלר"א גם לפרש"י איירי גם הרישא בב"א ולהכי פליג ר"מ ארישא דבזא"ז לא הוה פליג ר"מ דכו"ע אית להו דעולא דכ"מ שהאמינה תורה ע"א הרי כאן ב' כו' אע"כ דבב"א איירי ואפ"ה ס"ל לר"י ור"ש דזו שא' מת תנשא וע"כ מטעם דאין צרה נאמנת לאסור וא"כ סיפא דקתני אשה או' לא מת דמשמע אפי' צרה אפ"ה לא תנשא ע"כ דלא כר"י ור"ש אלא צריך לומר לר' יוחנן או דהי' כתוב לכו"ע יש להעמידה להא דאיירי בב"א ונמחק רגל שמאל דהא והי' כתוב לרא סבור המדפיס שהוא ר"ת לר' אלעזר ור"ל דלר' יוחנן אדרבא לכו"ע יש להעמידה להא (ר"ל אסיפא) דאיירי בב"א דמנ"ל דר"י ור"ש פליגי אר"מ וס"ל דאין צרה נאמנת דילמא נאמנת אלא דס"ל הואיל ומודות שאינו קיים לאו הכחשה היא וכנ"ל. ולפמ"ש א"ש קו' זו דא"א לאוקמי ככ"ע אבל מה שהקשו דמאי פריך הא א"ש כר"מ (וצ"ל דרש"י ס"ל דלר"מ דרישא איירי בזא"ז גם סיפא בהכי איירי ודו"ק) וכל זה לדעת רש"י דלר"מ אין חילוק בין צרה לעד אחר לענין לאסור אבל התוס' דחו פירושו וס"ל דלר' יוחנן גם לר"מ יש חילוק בין צרה לאחרת דצרה אינה נאמנת לאסור כל שכוונתה לאסור דהיינו שאו' לא מת רק בא' נהרג כיון דשתיהן באות להתיר עצמן ואין מכוונין דבריהם הוי הכחשה דחיישינן לבדדמי א"כ ע"כ ר"י ור"ש דפליגי ס"ל דאפי' בעדים דעלמא לא הוה הכחשה הואיל וזו וזו מודות דאין סברא לומר דר"י ור"ש פליגי בסברא זו אר"מ דאפי' כששתיהן באות להתיר אין הכחשת צרה כלום ועוד דהתוס' לא ס"ל כלל דנקט הואיל וזו וזו מודות כו' לאפוקי אם אחת מודה כדפרש"י דא"כ הל"ל בקיצור ר"י ור"ש א' ינשאו ולכך הקשו אפרש"י מנ"ל דפליגי בצרות אי נאמנות דלמ' ל"פ רק מכח הואיל וזו וזו מודות וא"כ אפי' לר"א דלא מחלק בצרה בין לא מת לאו' נהרג וס"ל דלמ"ד בלא מת אין הכחשת צרה כלום ה"ה באו' נהרג ס"ל דס"ל לר"י ור"ש דאין זה הכחשה אפי' בעדים הואיל ושניהם מודות כו' מדנקטי הואיל ולא קאמר בקיצור ינשאו מטעם דאין צרה נאמנת אע"כ דלר"מ קאמרי אף לדבריך דצרה נאמנת מ"מ הואיל וזו וזו מודות לאו הכחשה היא אפי' בעדים דעלמא ויליף הרא"ש שפיר ממתני'

ומ"ש אמ"ז ז"ל בתשו' הנ"ל די"ל דאפי' להרמב"ם לא מקרי מת ונהרג הכחשה בחקירת לענין עדות אשה דאין נ"מ בין מת לנהרג משא"כ בד"נ צריך לחקור שמא ע"י גרמא הרגו ק"ק הלא בעדות אשה ג"כ צריך שמא נהרג במלחמה וא' בדדמי **(עי' בב"מ שלא מצא נ"מ בין מת לנהרג בעדות אשה:)** וצ"ל קברתיו: