זרע חיים ז

יחד. אבל לענין כתובה אין לחייבו אלא באינו יוכ"ח דהעיכוב ממנו לבד. ונראה דהכריחו לזה לפ"ד מסוגי' הגמ' הוא אומר מינה והיא אומרת מיני' וכמש"ל בדעתו דהוא אומר מינה ר"ל מסתמא מינה כי הוא יוכ"ח והיא אומרת מיני' שאינו יוכ"ח ובהא דוקא היא נאמנת ול"א לחייבו בלא"ה משום שמא לא זכה כו' כקושייתם ז"ל ולפי דרכינו י"ל בטעמו דלענין כתובה כמ"ש דעיקר אצלינו בכ"מ ספק אוקי ממונא בחזקת מארי' וא"כ משום שמא לא זכה כו' אין לחייבו כתובה אלא בטוענת אינו יוכ"ח דווקא אע"ג דבגמ' משני אהא דפריך ודלמא איהי דלא זכתה מסתבר דהוא מצווה על פו"ר מיענש כו' לא משמע לי' מסברא זו לחייבו כתובה מספק ולא כפרש"י שם כנ"ל בדעתו ז"ל ברור

אבל לא ידעתי מה יענה הלח"מ והרמב"ם ז"ל בדברי עצמו כמש"ל במפלת ג' פעמים דשמא לא זכה להבנות ממנה ויוציא ויתן כתובה הע"ג דנראה דלא טענה עליו כלום ואמרי' שמא לא זכה כו' ומה"ת לחלק בין לא ילדה כלל בין מפלת [יעו"ש בהגמ"י שכ' וכ"כ רבינו בתשובה ואינו ת"י] שלא יוציא בלא כתובה כו' וראבי' כתב דמספקא לי' אם תצא בלא כתובה ע"כ. ונראה דטעמו דראבי' ממה שנת'] גם קשה על הרמב"ם למה השמיט הא דאמרי' בסוגיא איזול ואבדוק כו' כיון דקיי"ל כרבא דאמר נושא אדם כמה נשים וכן פירש הרמב"ם שם. ואולי משום דאליבא דרבא לא אתמר בהדיא כדרכו בכ"מ. מ"מ דברי הרמב"ם בקושי ליישבו אליבא דסוגי' הגמ' ונר' עיקר כפרש"י דסוגי' הגמרא הוא אומר מינה כו' היינו בטוען ברי מינה וכמ"ש הרמב"ן במלחמות אבל בלא"ה אמרינן דיוציא ויתן כתובה דשמא לא זכה להבנות ממנה כפשטא דמלתא וכמו שיתבאר עוד לקמן: ד

והנה לפי משי"ת דעת הרמב"ם כל שהוא יוכ"ח חוקת החולי ממנה ודעת רוב הפוסקים דדוקא בטוען ברי מינה ועכ"פ מדברי כולם נלמוד מסוגי' הגמ' הנ"ל כשהוא בא להוציאה וטוען עלי' ברי שהמניעה ממנה צריכה היא לטענת שאינו יוכ"ח ובזה היא נאמנת דהיא קים לה והוא לא קים לי' אבל כשאינה טוענת עליו כן אעפ"י שהיא מכחישתו בזה שטוען מינה אינה נאמנת וכמ"ש המלחמות והרא"ש בטוען ברי ורוצה לישבע א"י להוציא ממנה הכתובה [ומכאן יש לדון בדברי הרא"ש בפ"ק דכתובות דין י"ח במה שהשיג על הר"ר יונה במ"ש ברי ושמא ברי עדיף כו' ע"ש דהא כאן אמרי' להדיא משום דהיא קים לה כו' היא נאמנת אעפ"י דהברי גרוע שיודעת שא"י להכחישה. ועיין בנמוקי מ"ש כאן והדברים ארוכים בסוגיא שם ואכ"מ להאריך] אלא דהרמב"ן שם כ' בד' הרי"ף דדוקא אחר י"ש אבל בתוך י"ש אם היא באה להציאה חיישינן שמא עיניה נתנה באחר כו' ואצ"ל שאם הוא בא להוציא שאין נאמן במה שטוען עלי' שא"כ מה הועילו חכמים בתקנתן במנה ומאתים עכ"ד. ועיין ב"ש ס"ק י"א שכ' דהרא"ש מחולק בזה עם הרמב"ן דלהרא"ש אפי' תוך י"ש הוא נאמן ע"כ. ואם אמנם לאו בפירוש אתמר כן ברא"ש אלא דנראה דדייק כן מדבריו במש"ש ולמאי דפרושית אפי' בתוך עשר נמי והוא בא לגרשה כו' ע"ש דאינו מוכרח כ"כ מ"מ גם דברי הרמב"ן צריך ביאור כיון דס"ל לענין נאמנת היכי דתרווייהו קים להו הוא נאמן אלא משום דא"כ מה הועילו חכמים בתקנתן א"כ מאי שייכא שיעורא די"ש לענין זה וע"כ לא שמענו עשר שנים אלא לענין זכות הולדת בנים ואסמכוה אקרא מקץ י' שנים כו' אבל כאן לענין דמה הועילו חז"ל בתקנתן למה עשר דוקא ועיין לקמן מ"ש בזה

ומעתה צריך להבין לפמ"ש הב"ש בדעת הרא"ש דאפי' תוך י' שנים גם הטור כ' בא להוציאה תוך י' שנים בלא כתובה כו' והוא מדברי הרא"ש הנ"ל ומשמע מיני' ג"כ דוקא באומרת שאינו יוכ"ח אבל בלא"ה הוא נאמן כשטוען ברי וכ"כ הפרישה ע"ש. ותקשה לפ"ז א"כ מה הועילו חכמים בתקנתן דאמרי' כה"ג להדיא בסוגיא דפתח פתוח מצאתי דנאמן להפסידה כתובתה חכמים תקנו וכו' ופריך א"כ מה הועילו חכמים בתקנתן ע"ש

אולם מצינו שם בר"ן דאדרבא הקשה שם בסוגי' דפ"פ בשם הרמב"ן דאפי' כתובה דאו' ברי וברי פשיטא דהוא נאמן כו'. אלא דראיתי בחי' פ"י שם שכ' לתרץ קושית הרמב"ן דבדין היא שהיא נאמנת דקיימא לן כרה"מ דאין אשה מעיזה פניה בפני בעלה וכתב אלא דמדומה שראיתי סברא דוקא להפקיע מבעלה אינה מעיזה. ובק"א כ' ב"ה שהחזיר לי אבדתי שמצאתי סברא הנ"ל במהרי"ק סימן ע"ב אלא דהה"מ פכ"ב מה"א כתב דאין אשה מעיזה פניה בפני בעלה בכל דבר שהוא יודע האמת כמותה ושוב ל"ק קו' הרמב"ן הנ"ל עכ"ד

ובאמת הו"ל להפ"י ז"ל לבקש אבדתו מבעליו ובמקומו [לא ממהרי"ק] דהרי הרמב"ן עצמו כתב כאן ביבמות להדיא סברא זו בישובו סוגיא דיבמות דסותר לסוגיא סוף נדרים דההא משמע היכי דתרווייהו קים להו אינה נאמנת והתם איפכא שמעינן להו דבתרווייהו קים להו אינה מעיזה ותי' דע"כ ל"א אין האשה מעיזה כו' אלא כשהיא באה להפקיע את עצמה מבעלה כו' ע"ש במלחמות וכן תירץ ג"כ הר"ן בסוף נדרים בשמו ע"ש. הרי דהרמב"ן ור"ן לשיטתם הנ"ל שפיר הקשו שם דל"ש בכה"ג אינה מעיזה ודלא כהה"מ. וזה מה שנסתייע הפ"י ז"ל מדברי הה"מ הנ"ל לא יצא י"ח העיון בזה כי דעת הה"מ הנ"ל בלא"ה צריך ביאור דכתב שם על דברי הרמב"ם אשה שנמצאו מעות ת"י ואומרת אתה נתת לי במתנה נאמנת כו' וביאר שם הה"מ דטעמו כיון דתרווייהו קים