זרע חיים ו

כמשי"ת לקמן] וכן המלחמות כ' הקשה אדם קשה כברזל ומנו הראב"ד ז"ל שמא לא זכה להבנות כו' יעו"ש בהה"מ ולא נמצא בדבריו ישוב לקו' הראב"ד הנ"ל

ונראה מד' הה"מ שמפרש ד' הרי"ף והרמב"ם ע"ד שפי' רש"י בטוען ברי מינה ושוב ממילא ל"ק קו' הראב"ד כנ"ל. ונ"ל עוד דשניהם בקנה אחד עולים יפה ד' הר"מ עם פרש"י דכבר כתבתי לעיל דלפרש"י לא א"ש הוא אומר מינה והיא אומרת מיני' כו' כמש"ל: ג

ולדברי הרמב"ם הנ"ל א"ש דלולי טענתה שאינו יוכ"ח כיון דהוא טוען ברי מינה אעפ"י שהיתה מכתישתו בזה ה"א דחזקת החולה ממנה כיון שממנו אין מניע דהרי יוכ"ח וכמ"ש ג"כ במלחמות דנאמן הוא בכך דהורע כוחה שלא ילדה וקרובים דבריו מלתלות מעונשו של בעל] ולכן צריכה היא לטענת מיני' שאינו יוכ"ח וחזקת החולה ממנו וא"ש. ועד"ז י"ל ג"כ ברי"ף וא"צ למ"ש הרמב"ן משום דראוי' היא לו כו' ואין להאריך בזה כי מצאתי ג"כ בס' ב"מ כן ז"ל

אולם באמת דחוק הוא בד' הרמב"ם לומר דאיירי בטוען ברי מינה דהא לא הזכיר זה וכמ"ש ג"כ הב"ש בס"ק י"א. ועוד דהא בארנו לעיל דז"ש הרמב"ם דאם הוא יוכ"ח חזקת התולה ממנה היינו מבואר הגמ' הוא אומר מינה כו'. וע"כ לא מפרש כפרש"י בברי מינה אלא דמסתמא מינה וא"כ קו' הראב"ד שמא לא זכה להבנות ממנה היא קשה כברזל [ואין לומר דהרמב"ם איירי דווקא כשהיא באה להוציאה משום דידה וס"ל דע"כ לא שהה י"ש יוציא ויתן כתובה שמא לא זכה כו' אלא כשב"ד באין להוציא משום פו"ר אבל היא א"י לכופו להוציאה ולתת לה כתובה אלא א"כ טענה שאינו יוכ"ח כמשי"ת לקמן באריכות דא"א לומר כן כדמוכח מתוכו ממש"ש ויתן עיקר ותוס' דכשהיא באה להוציאה הא כ' שם דאין לה תוס' בכ"ע עיין שם והבן

והנה הב"ש פי' להרמב"ם שמא לא זכה להבנות ממנה היינו של"ז להיות יוכ"ח ויוכ"ח תליי' בזכות ואם אמר אשא אשה אחרת כו' ואם ילדה מבורר דהמניעה ממנה. והוא תמוה מאוד דהא מה"ט אמרינן בשהה י"ש יוציא ויתן כתובה שמא ל"ז כו'. ומאחרת יזכה לבנים וא"כ מה זה הבירור אבדוק בנפשאי ואשא אחרת כו'. (וכבר תמה עליו גם כן הגאון בעל בית מאיר ז"ל דלפירושו מה דמקשה הגמ' ודילמא איהי דלא זכה להבנות מיני' צ"ל ודילמא איהי בחטאה גורם שאינו יוכ"ח וזה תימא המבלי אין שלוחים למקום למנוע ממנה פרי בטן מכה אותו באינו יוכ"ח כו' ומש"ה לחוד לק"מ דאיהו לא זכתה מצ"ל כפשוטו דהעיכוב והמניעה ממנה היא דאיהי לא זכתה ולא שאינו יוכ"ח אלא דהא מ"ש וודאי קשה

ואולי יש לומר בזה דשאני אבדוק נפשאי ר"ל לישא אחרת על אשתו זו כולי האי לא אמרינן בעודם שניהם תתתיו להיות לא זכה ליוכ"ח ונגוע לזו ורפוא לזו וטפי אמרינן דאיהי לא זכתה [וזכר לדבר מקרא ע"ד שסמכו רבותינו על מקץ עשר שנים לשבת אברהם כו'. וה"נ בא נא אל שפחתי אולי אבנה גם אנכי ממנה ור"ל ע"י דיזכה לזו תזכה גם היא וכתבתי במ"א באריכות]. מ"מ זה דחוק מאוד לומר דלא זכה להבנות הימנו להיות יוכ"ח. וגם קשה להב"ש מד' הרמב"ם פט"ו הל' י"ב שכ' הפילה וחזרה והפילה ג' פעמים הוחזקה לנפלים ושמא לא זכה להבנות ממנה ויוציא ויתן כתובה הרי דכתב שמא לא זכה להבנות אף ביוכ"ח ועב"ש בס"ק כ"ח שהעיר בזה וכ' להרמב"ם דס"ל דהיא צריכה לטעון ברי שהוא [אינו כצ"ל] יוכ"ח כו' ע"ש מ"מ אין דבריו מספיקים ומבוארים כמובן ואין להאריך

אמנם לפמשנ"ת הי' נ"ל דוודאי גם הרמב"ם מפרש הא דלא זכה להבנות ממנה כפשוטו. אלא דס"ל דע"כ ל"א כן אלא כששניהם בגדר אחד ולא ידעינן בשל מי הרעה והמניעה וכ"ש אי הוי ידעינן דשניהם ראוים להוליד אמרי' דהוא ל"ז להבנות ממנה. משא"כ כאן דהוא אומר מינה דר"ל להרמב"ם דהוא ודאי יוכ"ח וחזקת החולה ממנה לכן צריכה לומר מיני' שאינו יוכ"ח ואם אמר אבדוק נפשאי ואשא אחרת עלי' ויתברר דהוא יוכ"ח ובדידה לא ידעינן תלינן בדידה. ולכן בהעתיק הר"מ שם הדין דשהה י"ש יוציא ויתן כתובה. לא התנה שאינו יוכ"ח דווקא והיינו משום שמא ל"ז להבנות ממנה כנ"ל לפ"ד הר"מ בסוגיא הגמרא וכן הבין בשיטת הרי"ף ודלא כהמלחמות בטוען ברי כו'

אולם שבתי וראיתי בפי' המשניות להרמב"ם ביבמות שם שכ' והסיבות המונעות ההריון הם רבות והם ידועים אצל הרופאים ואפשר שתהי' סיבת זה מן האיש לבדו או מן האשה לבדה או משניהם יחד ולפיכך כשגרשה ישאנה אחר כו' ויוציא ויתן כתובה אם היא אומרת שהסיבה ממנו שאין יוכ"ח ואין פוטרו מלפרוע הכתובה אלא הודאתה שהוא יוכ"ח כו' וכ"כ בפי' המשניות בנדרים שם אלא דשם כ' דה"ה אם אומרת איני יודע אם ממנו או ממני פטור דהעיקר אצלינו בכ"ז ספק העמד ממון בחזקת מארי' ע"ש] והנך רואה להדיא שאינו מחייב כתובה אלא בטוענת אינו יוכ"ח דווקא שאז הסיבה ממנו בלבד דייקא וכ"ה כוונתו בחיבורו עש"ה והק"ל. וראיתי בלח"מ בפט"ו שנתקשה ג"כ בד' הרמב"ם ותי' דלענין כתובה צ"ל שאינו יוכ"ח אלא שמא לא זכה מש"ה יוציא ע"ש. ונראים הדברים לפ"ד בפי' המשניות הנ"ל דמשום לא זכה להבנות ממנה מש"ה יוציא וישא אחרת כדתנינן ואולי הסבה משניהם