זרע חיים סח

בסיפא משום דשניהם באים להתיר עצמם. ואין מכוונין דבריהם. אמרי' בדדמי. מ"מ י"ל דטעמא דר"ש ור"י הוא דלא חיישינן דאמרי בדדמי והכחשה בצרה לאו כלום היא. וא"כ יפה כתב הטור בשם הרא"ש. דמכחישין זא"ז אפי' בשאר עדות דלאו צרה כיון ששניהם מודות שמח נאמנות. ואין מקום לתמיהת ב"י. ואדרבה ארא"ש יש לתמוה מאי ראי' הביא ממתני'. וכמ"ש וא"כ לפי תשו' הרא"ש שהביא ראי' ממתני'. ע"כ ס"ל דאפילו הכחישו זא"ז בדרישות וחקירות נאמנים. דהא א' אומר מת. וא' אומר נהרג. הוי כמו סייף וארירן. דלדעת הרמב"ן ז"ל הוי כמו חקירות. וכן פסק הטוח"מ והשו"ע. אלא דכבר כתבתי דממתני' אין ראי'. ואדרבה יש להוכיח קצח ממתני'. מדלא הביאה פלוגתא דר' טרפון ור"ע במתני'. דס"ל דעידי נשים בעי דו"ח. וא"כ ע"כ ס"ל דאם הכחישו זא"ז בדו"ח עדותן בטלה. אלא ע"כ דמתני' איירי בצרה. וגבי צרה אינה נאמנת להכחישה. ועוד יש לה"ר קצת. דאפילו למאן דפליג. לא פליג אלא דלא בעי דו"ח. אבל אם הכחישו זא"ז בדו"ח לא. מדלא אמר רבותא יותר אם הכחישו זא"ז בדו"ח נאמנים. אלא אמרו אין בודקין וכו'

ובר מן דין נ"ל **(כעין ד' רבינו העיר הבי"מ ועי' גם בב"ש:)** לחלק דבמתני' היינו טעמא. דבשלמא גבי עדות נפשות. זה אומר בסייף וזה. אומר בארירן ס"ל להרמב"ן ז"ל דהוה חקירות משום דהוי גוף העדות. אופן הריגתו. דהא צריכין לחקור אח העדים במה הרגו. דשמא הרגו ע"י גרמא או בדבר שאין בו כדי להמית וכדומה. דא"ח ע"ז מיתה. משא"כ לענין עדות אשה. אופן מיתתו לא הוי גוף עדות כלל. דמאי נפ"מ. סו"ס הרי מת. לכן לא חשיב מת ונהרג מן החקירות אף להרמב"ם הנ"ל משא"כ בנ"ד דהכחישו זא"ז בזמן. י"ל דבטלה עדותן ואין להקשות דאכתי למאן דס"ל דעדי נשים בעי דו"ח משום דהוי כד"נ. א"כ אפי' הכחישו זא"ז בבדיקות אינן נאמנים. כמ"ש הרמב"ם בפ"ב מהל' עדות. א"כ אפילו הוי כבדיקות. אמאי לא פליג במתני' די"ל דוקא גבי עדות נפשות. דהוי כע"א כיון שהכחישו זא"ז. משא"כ בעדות אשה, אפשר דס"ל כיון דע"א מהימן. לא בטלה עדותן [א"ה סברת הגאון בזה צריכה ביאור דהא גם גבי חקירות שייך לומר כן. דסו"ס יש כאן ע"א.] משא"כ בנ"ד דהכחישו זא"ז בזמן דלכו"ע הוי כמו דרישות וחקירות פשיטא דאין נאמנין. ואפשר דגם הרא"ש מודה בזה והבו דלא לוסיף עלה. כיון דממתני' אין ראי' כמ"ש לעיל וגם הא הר"ן בתשובה שהבאנו ס"ל כן דדוקא בבדיקות הכשירו ולא בחקירות. וכן פסק הש"ג הנ"ל וכן מוכח מד' מהרי"ו סי' ) א"כ בנ"ד אין נאמנין

אכן נלפע"ד דעכ"ז יש להתיר כיון דקיי"ל דעידי נשים לא בעי דו"ח דהוי כד"מ. וכתב הבעה"ח שער כ"ט ד"ז. די"א דעדים שהכחישו זא"ז אף בחקירות כשרין בד"מ. וגם כ' שם דהכריעו חכמי לוניל דהוי עכ"פ כע"א. ע"ש. ובאמת ד' הב"י בטוח"מ סי' ל' אינן מדוקדקין במה שכ' שחכמי לוניל הכריעו כהרמב"ם וז"א. דלהרמב"ם אינו אפילו כע"א ולחכמי לוניל הוי כע"א וא"כ בעדות אשה דסגי בע"א יש לסמוך אחכמי לוניל בבעה"ת הנ"ל

ועוד יש לחלק. דבנ"ד לפי החשבון בשעת הגזירה הי' ר"ח ביום ה' ויום ו'. א"כ י"ל כיון דלא אמר שום מנין רק אמר סוף חודש. י"ל דטעה שסבור הי' שעדיין הוא סוף החודש. בשלמא בגמרא דלא אמרינן שטעה בב' ימים. היינו משום שאמר מנין החודש הב' א"כ כבר ידע יום ר"ת הראשון א"כ במאי טעה בב' ימים משא"כ כאן דלא אמר שום מנין א"כ י"ל דטעה שהי' סבור עדיין הוא חודש אב וצ"ע לדינא. מ"מ מטעם הראשון יש להתירה ובתנאי שיסכימו עמי שני בעלי הוראה: נאום הטרוד יהושע העשיל בלא"א הגאון מו"ה יעקב מלובלין

אחרי כתבי זה ראיתי בס' בית חדש שחיבר הגאון מו"ה יואל ז"ל דס"ל לדבר פשוט דאפילו הכחישו זא"ז בחקירות נאמנים בעדות אשה. ולא הרגיש בזה מה שכתבתי דממתני' הנ"ל אין ראי'. וגם לא ראה דברי ש"ג שכ' בהדיא דא' אומר מח וא' אומר נהרג אין נאמנין בודאי אלו הי' רואה ד' ש"ג במבואר הי' חוזר בו: נאום הטרוד יהושע העשיל הנ"ל. סימן ב. מהגאון מוהר"ר אברהם ז"ל מקידאן להגאון בעל תפל"מ ז"ל

לדזיו ליה כבר בתי' שלום להאלוף המרומם הרב הותיק מלא חדת ועתיק מחון ומסיק הרב המובהק ר"מ ואב"ד הגאון מ"ה פ"ה ע"ה נ"י מהר"ר משה נרו יאיר לעד. הנה לתורתו דמרא אנו צריכין ובקשתי פרוסה שיעיין כת"ר בהאי מילתא בענין עגונה שהרבה תקנו חז"ל בשביל שלא תתעגן בודאי מטיבותא דמרא לא ימנע כת"ר להשיב אלי ולחוס על נפש העלובה העגונה. וגופא דעובדא כך הי' איש א' ושמו שמעון חייט בגד באשת נעוריו והלך למרחקים למדינת הים זה י"א שנה ועזב אותה עם שני בניה שכולה וגלמודה וביתה רק ועתה בא איש א' מתושבי קהלתנו בר אורין שעסק במלאכת שמים בק"ק המבורג הר"ר מאיר והעיד בפנינו ב"ד ששמע מפי אורח יהודי שנתארח אצל ב"ה שלו והגיד לו שזה שמעון חייט מק"ק קידאן מת בעיר הגדולה רו"ם: