זרע חיים סה

דרב מבטלינן קלא כמ"ש התוס' ואי דמבעיא להו אם צריכה גט משני הא אמרינן בסנהדרין וביבמות דסתם בי רב הוא רב הונא והוא בעצמו אמר א"א שפשטה ידה כו' מקודשת ואי דזה הי' פשיטא לי' רק דהי' מסופק אם מותרת לשני זה הוי לי' למיפשט ממתני' דכתובות כמ"ש התוס' והרא"ש וע"כ רב הונא אשלא בפניו קאי מדקאמר בגמרא ופליגא אדרב הונא ודוחק לחלק בין אמרי בי רב לשלחו מבי רב וצ"ע. ונא ידידי למחול על כבודו הרמה לעיין בדברי ואם טעיתי נא למחול ולהודיעני ואשתעשע בדבריו הנחמדים כי יאמין לי כבוד מעלתו אשר ידי היו מרתתן בעת כתבי זאת אשר ראיתי שני מאורות הגדולים מיאנו ללכת בדרך זה ובוודאי מחזיקינא טעותא לנפשאי ע"כ נא להודעני: תשובת המחבר להה"ג הנ"ל

הנה בעיקר דבריו מ"ש בסוגי' דפ"ב דכתו' (דף כ"ב) דפריך ומי חציפא כולי האי כו' אע"ג דאיירי שלא בפניו דבעלמא הא בשלא בפניו אמרי' דאינה מעיזה דל"ל דייקא ומנסבא דאף אם תחזור כשיבוא הבעל ותודה לו דלא גירשה אינה נאמנת משא"כ בסוגיא הנ"ל בתרי ותרי דנשאת בספיקא. זהו ת"ד. והביא דברי ש"ב ידידי הרב בעהמח"ס מרה"צ דכתב שם בסוגי' להיפוך דל"ש בגירושין דייקא ומינסבא דשוב לא תהי' כל כמינה לחזור אף שתוכרח להודות להבעל בפניו

הנה לדידי דברי שניכם לא יתכנו מלבד מה שהדוחק מבואר דאטו הני נשי דיני גמירי דאף שיודו לדברי הבעל לא יהיו נאמנות אלא אף אי גמירי דינא לאו שפיר גמירי דע"כ ל"א כו' אלא באומרת טמאה אני לך דלמשנה אחרונה דסוף נדרים חששו שמא עיני' כו' ואף בזו הפסידה כתובתה תוס' ועיקר כדאיתא התם וב"ש סי' קט"ו [ובס' מרה"צ כ' כיון שנשאת לא' מעידי' חייב בכתו' ג"כ ולא ידעתי למה לא נימא להיפוך הודאת בע"ד לגבי דידה]. ואם מאמין לדברי או רגלי' לדבר אף בזו מחוייב להוציאה כמש"ש בש"ע ועוד כשבא הבעל ואומר לא גירשתיה אף לולי דברי' ה"ה כע"א דנאמן באיסורי כיון דהאשה הזאת בחזקת איסור א"א קיימא אלא אם מכחישתו אמרינן חזקה דאינה מעיזה ועכ"פ מידי מידי ספיקא לא נפקא אלא דהא יש לדחות בסוגי' דאיירי בנשאת לא' מעידיה ואומר ברי לי. ועוד די"ל כמ"ש הב"ש שם בסי' קט"ו אלא בעיקר הדברים שכ' ידידי ש"ב הרב בעהמח"ס מרה"צ הואיל דנפיק מיני' חיובא לדינא לא אוכל להעלים עיני שכ' שם לגבי גירושין ל"ש דייקא ומינסבא דליכא חומר בסופה דאפי' כשיבא הבעל ותודה לדבריו כי לא תוכל להעיז עכ"ז לא תצא כו' דאילו עיניה נתנה באחר כו' והגע עצמך באשה שאמרה מת בעלי ונשאת וחזרה ואמרה שבעלה קיים פשיטא דלא כל כמינה כדאיתא בסוף נדרים ובפ"ק דקדושין כו'. ומה דפשיטא לי' מיבעיא לי טובא ובעיני לא דמי להדדי כי אוכלא לדנא דע"כ ל"א התם אלא למ"א חזרו לומר שלא תהא עיניה נ"ב כו' וכבר קהו בזה ותמהו התוס' והר"ן שם דאכתי לגבי דידה שויתה אנפשה חתיכא דאיסורא ואיך שרינן לה דבר האסור לה. וכדאמרינן היא אומרת קדשתני כו' וע"ש מה שתירצו בזה וכן הרא"ש ותוס' יבמות (דף כ"ה) נתקשו בזה והיוצא מדבריהם לפי שראו חכמים קלקול הדורות שנתנו ע"ב כו' לכך נראה להם להתירן וכבר כתבתי בזה במ"א וא"כ אף בחוזרת מדברי' כשנישאת ואומרת שבעלה לא מת והרי הוא א"א הרי עכ"פ לגבי דידה שויתה אנפשה חד"א ול"ש בכאן חשש שמא ענ"ב דהרי אומרת לא מת בעלה ותאסור לכל וכ"ש באומרת גרשתני וכשבא בעלה וצווח לא גרשתי והיא מודה על חטאה אף דנימא דהבעל השני אינו מחוייב להאמינה מ"מ לגבי דידה איך נתיר לה איסור א"א כל ימי' כשוי' אנפשה ח"ד וסבי' לה איסורא

וכל מעיין במשפט צדק יראה דכל התירוצים שנאמרו בטמאה אני לא שייכי כאן [ה"ה. ועתה ראיתי שכ"ה ג"כ דעת החלקת מחוקק בסי' י"ז סק"ו במ"ש שם אם לא שנאמר דה"נ מיירי כשבא בעלה לביתה והיא חוזרת מדברי' ואומרת לא גירשתני. ונתקשה בו ג"כ הרב בעהמח"ס מרה"צ דממ"נ אף שחוזרת אח"כ מדבריה לא כל כמינה. וגם אני התבתי בזה דברי טעם. וכעת נ"ל בדעת הח"מ להדי' כמש"ל דעכ"פ היא על עצמה שוי' חד"א וכמ"ש. ע"כ הג"ה]. ויש מקום עיון בזה בדברי הטור והש"ע בסי' מ"ו סעיף ח' ובתשובות הרא"ש כלל ל"ה וע"ש בדברי האחרונים ובס' בית מאיר ז"ל השיג עליהם כעין מ"ש כאן אבל בנידון דידן לענ"ד דהיא אסורה ותצא מזה ומזה ועכ"פ ספק גדול הוא וצע"ג למעשה. ולא כמו דפשיטא לי' להרב בעהמח"ס מרה"צ וא"כ אם אנן לא גמרינן דינא ברירא איך נימא דהני נשי גמירן דלא תצא מזה ומזה אף דתודה לדברי הבעל וסומכת ע"ז מעיקרא ומש"ה לא דייקא ומינסבה דברי רוח הן בעיני. ובר מן כל דין הנה כתבו התוס' להדיא בפ"ב דכתו' (דף כ"ה ע"ב) ד"ה אנן נתחינן לי' כו' ובשנים אומרים נתגרשה וב"א לא נתגרשה דאמרינן נמי לא תצא אע"ג דלא דייקא כו' וי"ל דמ"מ דייקא לפי שיראה שיזומו עידיה לא יפסלו אותם בגזלנותא עכ"ד. ובזה נסתר כל דבריהם ואין להאריך עוד: תם ונשלם ספר זרע חיים