זרע חיים סד

מה טוב ואם לא אוכל להעיז פני נגדו אזי אודה לו שלא גירש אותי ואעפ"כ לא יהא לי שום היזק כי לא אהי' נאמנת בהודאה זו מכיון שהי' לי מקודם נאמנות להנשא לאתר אינה נאמנת עתה לאסור עצמה על השני וא"כ לא תהי' אח"כ מוכרחת להעיז ולכך הדין דאשה שלא בפני בעלה אינה נאמנת ואפשר דמזה הטעם אמרינן דמת בעלי נאמנת וגירשני בעלי אינה נאמנת

וכל זה הוא דווקא כשאשה לבדה באתה ואומרת דבעלה גירשה אם הי' הדין דנאמנת בוודאי לא היתה נאמנת אח"כ לחזור מדבריה ולאסור עצמה על השני אבל כאן כיון דפסקינן דאשה שלא בפני בעלה אינה נאמנת רק דאמרינן משום דתרי ותרי הוי ספק ואעפ"כ היתה אסורה אם לא שנישאת לאחד מעידיה ועדיין היתה באשם תלוי אם לא שאומרת ברי לי אבל עכ"פ אצלינו עדיין היא בספק ומוחזקת בא"א וא"כ כשיבא בעלה והיא לא תוכל להעיז נגדו ותודה שלא גרשה בודאי היא קיימא באשם תלוי ואסורה לשניהם כיון דהיא אצלינו מוחזקת בא"א והשתא קאמר בגמרא שפיר מיתה אינה יכולה מכחשתו גירושין יכולה מכחשתו וכתב רש"י ז"ל הלכך אי שרית לה כו' ולא מירתת למידק שפיר כי לא יהי' לה היזק דאם יבא הבעל תכחישנו וע"ז מקשה הגמרא ומדוקדק לשון הגמרא דקאמר ומי חציפא כו' משום דקושית הגמרא לאו דמשום דאינה מעיזה לכך תהי' נאמנת דלפי אם הי' קושית הגמרא רך א"כ הי' להגמרא להקשות דאפילו תרי ותרי לא צריך רק דהיא בעצמה נאמנת אבל לפי הנ"ל ניחא דעיקר קושית להגמרא ומי חציפא כולי האי האמר רה"מ כו' וע"כ כשיבא הבעל תודה לדבריו וא"כ תהי' באשם תלוי ותאסר לשניהם ויהא לה היזק וא"כ בודאי עלתה בדעתה זאת ודייקא לכתחילה והוי דומי' דמיתה ואמאי תצא גבי תרי ותרי אבל בלא עדים בודאי ידע הגמרא דשלא בפניו אינה נאמנת מטעם הנ"ל ומשני דהיכי דקא מסייע לה מעיזה וא"כ שפיר לא דייקא לכתחילה כי סומכת בודאי שתוכל להכחיש ולא דמי' למיתה ולהכי אמרינן דתצא

והשתא ניחא ראיית הרשב"א דאם נימא דהיכי דנשאת שלא בפני בעלה אף כשבא בעלה אח"כ יכולה להעיז נגדו א"כ מאי מקשה הגמרא ומי חציפא כו' כנ"ל הא באמת לא דייקא ונישאת על הספק כי יודעת שלא יהא לה שום היזק כי כשיבא בעלה יהא הטבע גורם שתעיז בפניו כדי לקיים מעשיה הראשונים ואפשר שלא יבא כלל ולכך לא מדייקת עתה ולהכי אמרינן דתצא ומאי מקשה הגמרא א"ו מוכח דאעפ"כ אינה יכולה להעיז ותוכרח להודות ותאסר לשניהם וא"כ בודאי מדייקת תחילה ואמאי תצא ושפיר מקשה הגמרא

והרא"ש ז"ל חולק על הרשב"א וס"ל דיש לדחות ראיית הרשב"א והוא דס"ל כי מה דאין אדם יכול להעיז הוא טבע שהטביע הבורא באדם ולכך היכא דכבר ניסת שלא בפני בעלה הטבע מורה שתעיז אח"כ בפני בעלה כי אם תודה לדבריו יהי' לה חרפה בפני כל על המעשה שעשתה מקודם וזה לא שייך רק כשהיא לבדה באתה ואמרה שקר שבעלה גירשה אבל כאן שאף אם תודה לדברי הבעל לא יהא לה תרפה כל כך כי תאמר העדים הסיתוני והם הי' בעצה הזאת ולא לה לבדה תהי' החרפה הזאת ואדרבה כי עתה תהי' לה לכבוד ולתפארת על כי העדים עדיין עומדים במרדם ואומרים שהבעל גירשה והיא מודת על האמת בודאי יתחייב הטבע שלא תעיז ומקשה הגמרא שפיר ומשני אדרבא מטונך בלאו הכי כיון דאיכא עדים כו' מעיזה ומעיזה

אחר כתבי כל זה מצאתי ראיתי שהרב בעל המחבר מראות הצובאות מזכיר סברא זו לענינו וכותב להיפך ולא ידעתי למה כי לכאורה הסברא נותנת כמ"ש וראיי' לדברי ממכתב דברי קודש של כבוד רומפכמ"ת דאם נימא כדעת הרב הנ"ל דגם כאן אף כשיבא הבעל ותודה לדבריו לא מהני הודאתה כלל ע"ש שהאריך אף אם נימא דהפירוש בגמרא כדברי רומע"ל דקושית הגמרא האמר רה"מ כו' אין אשה מעיזה כו' ולכך נאמין לה אף שלא בפניו כי עולה על דעתה שיבא הבעל ואיך תוכל להעיז פניו נגדו אכתי מה מקשה הגמרא דילמא לעולם שלא בפניו אומרת שקר ועולה בדעתה אם יבא הבעל ולא תוכל להעיז בפניו תודה לדבריו ומה היזק יהי' לה בהודאתה כיון שלא נאמין לה הודאתה ותשאר תחת השני עד עולם כאשר עתה רצונה ולכך אמרינן דאינה נאמנת ותצא ומאי מקשה הגמרא א"ו שגם כבוד מעלתו מודה לסברתי דכאן אם תודה בודאי תהני הודאתה ותצא מזה ומזה וממילא מרווחא שמעתתא כאשר כתבתי לעיל

ויותר תמי' לי על הרב המחבר מרה"צ שמסיים וכתב וז"ל שוב מצאתי בס' השיטה להדי' בשם הרשב"א שמפרש הא דפריך הש"ס ומי חציפא כו' הוא למ"ד דאתמר דרה"מ אפילו שלא בפניו וא"כ ראיית הרשב"א ז"ל עדיין צ"ע עכ"ל. וא"כ לדבריו לא די דראיית הרשב"א אינו ראי' הרשב"א ז"ל סותר דברי עצמו. וזה לשון השיטה אע"ג דרה"מ לא אמר אלא בפניו כו' ה"ק מדקאמר כו' שאינה מעיזה בפניו ומתירין אותה לכתחילה על סמך זה הוי לן למימר דשלא בפניו נמי אם נשאת לא תצא כו' עכ"ל ואיך מוזכר בדברי השיטה כאן איזה פלוגתא או מ"ד ולדעתי מ"ש השיטה על סמך זה כו' כיון למ"ש ודו"ק. וכן מורה הלשון תשובת הרשב"א שהביא כבוד מעלתו והי' דברי הרשב"א לאחדים ואינם סותרים כלל

ואגב אזכיר לפני כבוד מעלתו מה שקשה לי שם בגיטין דקאמר בגמרא שלחו לי' מבי רב לשמואל ילמדנו רבינו כו' ופליגא אדרב הונא כו' דצ"ע ממ"נ מאי מיבעיא להו לבי רב דהא לענין דלבטל קלא לא הוי להו למיבעיא דהא באתרי'