זרע חיים סג

ד"ה מאן דמתני כו' דגם למאן דמתני ארישא אפי' באו עדים תחלה לא תצא. ולא ידעתי מנ"ל הא דדברי התוס' לא אמורים שם אלא לענין שבוי' אבל לא בא"א. ובפרט לפי דבריהם שם בדיבור שאח"ז בד"ה לא תצא כו' כמובן ואין מפרשים לחכם כי"ב: מש"כ לו הרב הגאון מו"ה יוסף בן הגאון בעל הר הכרמל ח"ד של הגאון המחבר זצ"ל

הנה ראיתי רק סנסון אחד מדברי רומפמכ"ת מה שמתרץ דברי הח"מ **(עיין לעיל בדף ח':)** ודפח"ח ושפתים יושק וקב"ה חדי בפלפולא כי האי אך מה שמחליט כבוד מעלתו דדינו של תשובת **(בדף ז':)** הרא"ש נלקח מסוגיא זו הגם דדברי הרא"ש ז"ל צע"ג ליישב מ"מ רחוק מאד זה דאם הי' כונתו כך למה כתב הרא"ש דינו גבי כשהבעל בעיר הוי לי' לכתוב רבותא יותר דאף כשהבעל במדינה אחרת רק שאנו מצפין שבודאי יבא בחזרה לכאן וגם היא יודעת מזה הרי זו מקודשת ומותרת לשני כדמוכח רומכ"ת מסוגי' הנ"ל וגם המעיין בלשון תשובת הרא"ש שמביא הב"י וז"ל על אשה שהיתה בחזקת כו' מותרת לשני כו' דאמר בשלהי גיטין א"ר הונא אמר רב א"א שפשטה כו' הרי דראייתו מרב הונא דאל"כ למה מביא דברי ר"ה לא היה להביא רק דברי רה"מ שהוא בכמה מקומות בש"ס ובפרט הב"י ז"ל דכתב בש"ע וז"ל וכתב הרא"ש דכל שהוא בעיר כשנתקדשה לאחר מיקרי בפניו ושינוי לשון הרא"ש דכתב שנישאת לאחר ובאמת מנא לי' דילמא דווקא ניסת קאמר הרא"ש דהוי פרסום גדול א"ו דסברת הב"י כיון דראייתו של הרא"ש הוא מהגמרא דגיטין מר"ה ושם קאמר הלשון או שפשטה ידה וקבלה קידושין כו' הרי דנראה דגם הב"י סבר דראיית הרא"ש מרב הונא וגם בפסקיו על מעשה דר"ת כתב הרא"ש בלשונו ובפניו נתקדשה לאחר מותרת לו כההיא דרב הונא והרב ז"ל במכתבו הגיה וגורם כההיא דרב המנונא ומה יעשה בתשובת הרא"ש שמביא באריכות כל דברי רב הונא אך באמת הרא"ש ז"ל סוחר דברי עצמו שכתב מתחילה דרב הונא לא קאמר רק לאוסרה אקמא והיינו כדאמרינן בגמרא דרב הונא קאי בשלא בפניו ואיך בא למילף מר"ה על היכי דהבעל בעיר שהיא מותרת לגמרי להשני

ולכאורה אדרבא מוכח מכאן דלא כהרא"ש דהא קשה כאן בגמרא דקאמר ופליגי אדר"ה כו' מנא לן דילמא ר"ה מיירי בפניו דווקא ורש"י ז"ל נשמר מזה וכתב אבל קבלת גירושין דר"ה לאו בפניו הוא כו' ע"ש אבל מנא לן זה באמת וע"כ צ"ל משום דאם נימא דר"ה מיירי בפניו דווקא א"כ מאי קמשמע לן ר"ה הא זה ממש דברי רה"מ ואף, אם נימא דמאי דקאמר בש"ס, וכרב המנונא סתם גמרא קאמר לה ולא ר"ה עצמו אמר זאת מ"מ הוי לי' לרב הונא לומר כלשון רה"מ דהוי רבותא יותר דאפילו באמירה בעלמא נאמנת שתנשא לכתחילה א"ו קאי אשלא בפניו ולכך באמירה בעלמא באמת לא מהני משום דלא הוי מעשה מפורסם אבל אם נתקדשה לאחר דהוי מעשה מפורסם קמשמע לן ר"ה דמהני אפילו שלא בפניו וזה נלמד מרה"מ ודבר גדול קמשמע לן והשתא אם נימא כדעת הרא"ש א"כ מאו מקשה הגמרא דילמא בא ר"ה להשמיענו דרב המנונא לא קאמר רק האשה שאמרה לבעלה והיינו שבעלה עומד אצלה והיא מדברת עמו וקאמר ר"ה דלאו דווקא אלא אף אם אין הבעל בפניו רק שהוא בעיר והיא עשתה מעשה וקידשה עצמה מקודשת ומותרת לשני א"ו דלא מהני כשבעלה בעיר רק צריך בפני בעלה ממש

וע"כ צ"ל דהרא"ש ס"ל דכיון דאמורא צריך לפרש דבריו ורב הונא סתמא קאמר מזה עצמו מוכיח הגמרא דקאי בין בפניו ובין שלא בפניו וקאמר סתמא מקודשת והיינו שלא בפניו מקודשת לאוסרה אקמא ובפניו מקודשת ומותרת לו ומדנקט דווקא שעשתה מעשה וקידשה עצמה ולא נקט רבותא שאמרה דנאמנת להנשא גבי דין דבפניו לכך מפרש הרא"ש דר"ה קאי בין בפניו ובין שלא בפניו והאי בפניו נמי לאו בפניו ממש רק שהי' בעיר ולהכי נקט ר"ה דדוקא שעשתה מעשה מפורסם שקידשה לכך אמרינן אם בעלה בעיר לא תצא אבל באמירה בעלמא אף כשבעלה בעיר לא מהני ולהכי מביא הרא"ש ראי' לדבריו מרב הונא ואף שדברי אלה המה דחוקים מ"מ הוא דחוק ואוקים אנפשיה

ועל עיקר הקושיא שבנה עליו רומפכ"ת בנינו דמאי מקשה הגמרא ומי חציפא כולי האי הא אמר רב המנונא כו' הא רב המנונא איירי דווקא בפניו וכאן הא מיירי שלא בפניו לדעתי יש לפרש בדרך פשוט ומרווח דהנה ראיתי דרומפכ"ת והרב בעה"מ מר"ה שניהם בדרך אחד נתכוונו דהא אמרינן דשלא בפני בעלה מעיזה היינו דאינו עולה על דעתה שיבא הבעל ולזה כתב מעלתו דהיכי דעולה על דעתה שיבא הבעל אזי יש להסתפק אם האשה חושבת איך תעשה כשיבא הבעל ובזה פליגי הרא"ש והרשב"א ואינו כדאי להרים ראשי נגד שני הרים גדולים אבל לענ"ד דרך אחרת בזה ואהי' כתלמיד הדן לפני רבו

והוא דודאי האשה חוששת שיבא הבעל לאיזה זמן רק לע"ע כל זמן שאין בעלה כאן יכולה להעיז ובאמת יודעת שפיר דכשיבא בעלה לא תוכל להעיז פניה נגדו רק לכך אמרינן דשלא בפני, בעלה אינה נאמנת משום דהאשה חושבת בדעתה אני אבוא לפני ב"ד ואימא שבעלי גירשני ואם לא יאמינו לי לא יהא לי היזק ומה איכפת לי ואם יאמינו לי ויתירוני להנשא ואם אחר הנשואין יבא בעלי אם אוכל להעיז פנים נגדו להכחישו אזי