זרע חיים סב

ולענ"ד חס לי' להב"ש מאורן של ישראל להבין כן בד' הרמ"א דברים שאינם וגם לפי הנ' ג"ז מעכת"ה הבין מ"ש הרמ"א שאינה נאמנת להנשא לאחר דהאי אחר שכ' הרמ"א ר"ל על אחר מזה שנתקדשה וע"כ מסיק ג"כ לבסוף דט"ס הוא ובאמת פשוט דהאי לאחר לאפוקי בעלה הראשון הוא ושגרא דלישנא הוא וא"צ למוחקו והאריכות בזה אך למותר. ועל השנית שתמהתי על מעכת"ה מש"ש לפי הבנתו בד' הב"ש הנ"ל והשגתי הנ"ל וכ' מעכת"ה שמצא להדיא בחי' הרשב"א כן כו' וכתבתי שהרשב"א שם בקבלה קדושין שלא בפני בעלה קאמר כו' וע"ז השיב מעכת"ה שתמה ביותר על תמיהתי זאת כו' וגם בזה עדיין תימא על תימא אקרא דאף לפ"ד מעכת"ה לאו בפירוש איתמר אלא מכללא מד' הרשב"א עושה סנגורין לדבריו לדייק כן. וגם ז"א דליכא למשמע מד' הרשב"א מידי אליבא דרה"מ בקבלה קדושין בפניו אי מותרת לו להנשא או לא וע"כ ל"ק הרשב"א שם אלא להכריח מדמדמנינן הא דרה"מ לדר"ה ש"מ דדוקא לחוש לה קאמר כו' דהא בהא דר"ה בפשטה ידה וקבלה קדושין שלא בפני בעלה ליכא למ"ד דמתירין אותה לשני כו' והיינו דהא ודאי פשיטא דהא דר"ה איתמר אפי' שלא בפניו ומדר"ה שלא בפניו נשמע לדרה"מ לשמואל דמדמי לה באומרת לפניו גרשתני אבל בקבלה קדושין בפניו ליכא למשמע בין לר"ה בין לרה"מ

ומה שדייק מעכ"ת דאם איתא דלענין קבלת קדושין גם לר"ה יש חילוק בין לפניו בין שלא בפני אימא דגם לענין גרשתני נמי עדיפא לר"ה בפניו משלא בפניו עכ"ד תמהני דהא להדי' דייק הרשב"א מדמדמי הגמ' הא דר"ה שלא בפניו להא דרה"מ בגרשתני בפניו ש"מ דלא עדיפא מיני' ואדרבא יש לדייק להיפך אם איתא דפשיטא דלר"ה אין חילוק כלל בין בפניו לשלא בפניו בשום צד א"כ לא הו"ל להרשב"א לדייק מדמדמינן הא דר"ה לדרה"מ כו' אלא הו"ל להוכיח בפשיטות כיון דהא ודאי לר"ה בקבלה קדושין שלא בפניו ליכא למ"ד דמתירין אותה לשני וה"ה בפניו מכ"ש לשמואל אליבא דרה"מ דאין מתירין אותה לשני א"ו ליכא למשמע מיני' לענין פשטה ידה וקבלה קדושין בפניו מידי וכמש"כ וכן מצינו להרשב"א שם במסקנתו בסוגי' דפ' האשה שנתארמלה דאף למאי דס"ד דאתמר דרה"מ אף שלא בפניו דמ"מ יש חילוק בין בפניו בין שלא בפניו ע"ש וכ"ז פשוט וברור

ומה שנתקשה מעכ"ת לפמ"ש הרשב"א שם במסקנתו בסוגיא דכתובות הנ"ל דאם באו עדים קודם שניסת תצא משום דעשתה שלא ברצון חכמים וא"כ למאי דס"ד שם דאתמר דרה"מ אפי' שלא בפניו אין חילוק כלל בין שלא בפניו לבפניו דגם בפניו הדין כן והא הרשב"א שם לא כ"כ אלא שאף להראב"ד אם ניסת ל"ת ומוכח מהש"ס שם פ' התקבל דפריך ולהימנה מדר"ה כו' והנה כ"ז לפי דרכו דמעכ"ת אולם בחדושי כתוב אצלי פלפול ג' בדעת הא"ח שהביא הב"ש לחלק בין חזקה לעדים אכמ"ל ובקצרה במסקנתי כתבתי שם דלד' הא"ח והראב"ד מדוקדק המתני' דכתובות ואם יש עדים שהיתה א"א אינה נאמנת כו' ואם ניסת ואח"כ באו עדים ה"ז ל"ת די"ל אמאי לא תני ג"כ במתני' הדין דבאו עדים ואח"כ ניסת דאפי' למאן דמתני לה ארישא לא נשמע זה אלא מדיוקא (ודוחק לומר דאינה נאמנת לגמרי משמע דמנ"ל הא גם אין לומר דמשו"ה לא תני לי' דתליא בפלוגתא דרבנן ורמב"י דלא הוה משתמט הגמ' לפרושי הכי א"ו ז"א עיין תשו' ח"צ סי' ב' באורך] ולפ"ד יתכן דמתני' נקט מלתא דפסיקא דכל הני גווני דחנן במתני' הוא שלא בפניו וגם בפניו יתכן כן משא"כ בבאו עדים ואח"כ ניסת יש הפרש בין שלא בפניו לבפניו דבפניו אף בכה"ג לא תצא וא"ש. וכ"מ להדי' מד' התוס' דפ' האשה שנתארמלה שם בד"ה אית ליה דרה"מ אע"ג דרה"מ איירי בפניו מ"מ לענין ניסת ואח"כ באו עדים מהני שלא בפניו עכ"ל. הרי דדוקא לענין ניסת ואח"כ באו עדים אבל בבאו עדים ואח"כ ניסת י"ל דדוקא בפניו אבל שלא בפניו לא וכ"כ ג"כ התוס' להדי' בפ' המגרש אליבא דר"ה דס"ל שלא בפניו נמי נאמנת דהיינו להחמיר לבד להצריכה גט משני סבר ר"ה דנאמנת אפי' שלא בפניו והא דאמר בפ"ב דכתו' מ"ס בלא בפניו נמי אינה מעיזה היינו דנאמנת עם מגו שהי' לה ע"כ. הרי להדי' כמ"ש דאפי' למ"ד שלא בפניו נמי מחלק בין שלא בפניו לבפניו וכמ"ש. ובזה ניחא לי ג"כ מה דקשה להראב"ד דאף בפניו לכתחילה לא תנשא ואם ניסת ל"ת אף בבאו עדים תחילה ולמ"ד שלא בפניו ע"כ אם באו עדים תחילה תצא ולדידי' ליכא למימר כמ"ש הרשב"א בטעמו משום דעשתה שלא ברצון חכמים דא"כ בפניו נמי כיון דלכתחילה אסורה לדידי' אלא ע"כ צ"ל להראב"ד ג"כ כמ"ש התוס' דלמ"ד דשלא בפניו אינה מעיזה היינו דוקא עם מיגו שהי' לה וא"ש ודו"ק. וכ"ז דלא כמ"ש מעכ"ת דליכא לאפלוגי כלל למ"ד שלא בפניו לבין בפניו. וע"כ כתב ג"כ מעכ"ת להראב"ד דלמאן דמתני ארישא גם בפניו הדין כן דאם יש עדים שהיתה א"א ונשאת אח"כ אפי' בפניו תצא ונתקשה מעכ"ת דהא לא כ"כ הרשב"א אליבא דהראב"ד וכ"ז ליתא ופשוט דלהראב"ד למאי דקיי"ל כמ"ד דאסיפא אתמר ולא ארישא הדרינן לדרה"מ דכל בפניו אם ניסת לא תצא אפי' באו עדים תחלה. וכן מה שהקשה מעכ"ת לד' הרשב"א בסוגיא דכתובות (דף כ"ב) ומי חציפא כולי האי כו' הא שם איירי שלא בפניו אלא דפריך למ"ד שלא בפניו נמי גם זה דחוק טובא אף שכ"כ בשם ס' השיטה שכ"כ בשם הרשב"א. ודאי אין זה הרשב"א דעסקינן בי' והבנת הרשב"א בסוגי' שם הוא כמ"ש בתשו' הרשב"א ומי חציפא כולי האי לכשיבוא הבעל שתוכל להכחישו בפניו וכמ"ש בחידושי בארוכה וכאן אין להאריך עוד. וכן מה שסיים מעכ"ת דכ"ז לפ"ד הרשב"א אבל לפ"ד התוס' שם