זרע חיים ס

כלל בין שלא בפניו לבפניו ומיני' הוא דגמר דין בפניו מדין שלא בפניו דס"ל לר"ה דאין מתירין אותה לשני דה"ה לבפניו אלמא דס"ל שגם בפשטה ידה וקבלה קדושין בפניו נמי אין מתירין אותה לשני דאם איתא דלענין קבלת קדושין גם לר"ה יש חילוק בין בפניו לשלא בפניו אימא דגם לענין גירשתני נמי עדיפא לר"ה בפניו לשלא בפניו ומ"ש הרשב"א שם אליבא דהראב"ד דמ"מ אם נשאת לא תצא דוקא נשואין קאמר אבל קדושין לא מהני כמ"ש שם וכמ"ש לקמן. גם מה שהניח מר בכוונת הב"ש שהוא מחלק בין אומרת גירשתני לפשטה ידה וקבלה קדושין בפני בעלה דבזה איכא העזה טפי דעבדא עובדא בפניו משא"כ בגירשתני דלא עבדא עובדי אלא דיבורא ליתא דהא בש"ס מדמי להו להדדי ומנ"ל לחלק עלינו את השוין מבלי שום ראי' או אפי' זכר לדבר גם באין אונס והכרח כלל ואין זה מדרכו של הב"ש להמציא חלוקה מדעתו בזה שלא נמצא רמז דבר בש"ס ולא בשום פוסק ואצ"ל בדברי הר"ן והה"מ דקאי עלייהו ואדרבא מלשון הר"ן בפ"ב דכתובות שכתב דכי פשטה ידה וקבלה קדושין כמאן דאמרה לבעלה גירשתני דמי וכ"כ עוד בסי"פ המגרש עלה דפשטה ידה כו' דהוי' לה כרה"מ דאשה שאמרה לבעלה גירשתני וכו' ע"כ משמע דהוי' לה כהא דגירשתני ולא דעדיפא מינה אלא ודאי פשוט דכוונת הב"ש הוא למ"ש הר"ן בגיטין ס"ד וז"ל ואחרים כתבו דרה"מ לא אמר אלא בדיעבד וכ"כ הה"מ פט"ז מה' גירושין וס"ל להב"ש דכל שנתקדשה הוה כדיעבד (וכמ"ש הב"ש בסס"י י"ב) ולכן כ' דע"כ לא איירי הר"ן והה"מ אלא באומרת גירשתני דאסורה לכתחילה אבל בפשטה ידה וקבלה קדושין היינו דיעבד ואין שם לכתחילה כלל ואין ה"נ שגם באומרת גירשתני בפניו ס"ל דאם נתקדשה אח"כ אפי' שלא בפניו דשרי' להמקדש ולא תצא דהיינו דיעבד ויראה שדקדק כן מלשון הרמ"א בהג"ה שכ' י"א דוקא לענין שהקדושין תופסין בה וצריכה גט אבל אינה נאמנת להנשא לאחר ע"כ ולא קאמר דאינה נאמנת להנשא אפי' לזה שקדשה וכ"ש לאחר ועכ"פ הי' לו לומר דאינה נאמנת להנשא בסתם (וכל' הראב"ד פ"ד מה"א) והוה משמע בין לזה בין לאחר ומדכתב דאינה נאמנת להנשא לאחר משמע דאגרשתני קאי דאינה נאמנת להנשא לאחר לכתחילה כשלא נתקדשה אבל לזה שנתקדשה שרי דהוה כדיעבד וע"ז השבתי מל' הראב"ד פ"ד מה"א שמציין להדי' אהא דפשטה ידה וכתב שאינה נאמנת אלא שתופסין בה קדושין אבל לא להנשא הרי דאפי' בפשטה ידה ס"ל דאין לה אלא תפיסת קדושין לבד ואסורה להנשא להמקדש ואפ"ת דמ"מ א קאי הראב"ד כי אם אהא דגירשתני ולא אפשטה ידה (אעפ"י שמציון דבריו ל"נ כן) מ"מ מדכתב אלא שתופסין בה קדושין אבל לא להנשא משמע בהדיא דגם אזה שקידשה קאמר דאסורה להנשא דהא כתב בסתם שאסורה להנשא ואדסמיך לי' קאי ותו דאם אי' דשרי' להמקדש למה אמר שאינה נאמנת אלא שתופסין בה קדושין עדיפא הו"ל למימר דמותרת לזה שקדשה א"ו דס"ל להראב"ד דדוקא בנשאת לא תצא אבל בנתקדשה לבד אסורה לו ותצא וה"ה בפשטה ידה וקבלה קדושין בפני הבעל דאסורה להמקדש דאין לחלק ביניהם כמש"ל. ע"כ יראה שיש להגיה בלשון הרמ"א ולמחוק תיבת אחר שאין לו שחר דהא מדכתב ברישא דוקא לענין שקדושין תופסין בה וצריכה גט משמע להדיא דאסורה להמקדש ג"כ א"כ מה זה שסיים אבל אינה נאמנת להנשא לאחר הלא אפי' לזה המקדש נמי אסורה להנשא א"ו שתיבת אחר ט"ס הוא וצ"ל אסורה להנשא סתם וכל' הראב"ד בה"א הנ"ל וכ"ה להדי' בד' הרשב"א בחי' פ' התקבל (דף ס') שכ' אליבא דהראב"ד גם בפשטה ידה כו' בפניו נמי אסורה להמקדש כמו שנתבאר לעיל וכ"מ מל' הר"ן פ' המגרש שכ' דאם פשטה ידה בפני בעלה לכו"ע מקודשת ע"כ ור"ל לכו"ע אפי' לד' הראב"ד דאסורה להנשא לכתחילה מקודשת מיהת הרי דלא כתב אלא דמקודשת לחוד ולא כתב דלכו"ע שרי' להמקדש א"ו דס"ל שאין לה אלא תפיסת קדושין אבל אסירה להנשא לו וכד' הרשב"א דלעיל אלא שהי' אפשר לצדד לכאורה בזה דאולי הראב"ד ז"ל ס"ל כהרמב"ן שהביא הה"מ פ"י מה' גירושין דכל מקום שאמרו אם נשאת לא תצא נשאת דוקא אבל קדושין אין כנשואין משו"ה ס"ל בזה דאסורה להמקדש אבל הב"ש לטעמי' דלעיל בסס"י י"ב העלה להלכה דקדושין הם כנשואין ע"כ החליט דכאן בדין פשטה ידה ונתקדשה דשרי' להמקדש משום דקדושין הוה כנשואין דאם נשאת לא תצא ושרי' לי' וזה ודאי כוונת הב"ש אבל לענ"ד ג"ז אינו דהרי גם הרשב"א ס"ל דקדושין הוה כנשואין כמ"ש הה"מ שם בשמו ואפ"ה ס"ל בכאן אליבא דהראב"ד דאסורה להמקדש אע"ג דאם נשאת לא תצא א"ו דשא"ה משום דכל עיקר דינה של זו בפשטה ידה אינו מתחיל הלכתחילה דידה כ"א אחר הקדושין דא"ת דשרי' להמקדש הו"ל כלכתחילה ועוד מטעם שכתבתי בס' מרה"צ דהכא שאני מן הטעם שכתב הראב"ד בהשגות פט"ז מה"א דא"כ לא הנחת בת לא"א כו' ע"ש ובזה עלו דברי בס' מה"צ שם כהוגן

אלא שצריך להבין בפ"ב דכתובות (דף כ"ג) למאן דמתני ארישא באומרת גרושה אני וכו' דעלה קאי הסיפא דאם משנשאת באו עדים לא תצא ודקדק הרשב"א בחי' לגיטין ס"ד שם במסקנתו דאם באו עדים קודם שנשאת אעפ"י שנשאת תצא ופי' הטעם משום דעשתה שלא כרצון חכמים ואזלא ומנסבא תצא ע"ש ולפום האי דיוקא משמע ודאי אעפ"י שלא אסרוה מקודם כל שבאו עדים תחילה ונשאת אח"כ תצא וא"כ צ"ל לשיטת הראב"ד שסובר דלמאן דמתני ארישא וס"ל דאתמר דרה"מ אפי' שלא בפניו אין חילוק כלל בין שלא בפניו לבפניו שגם בפניו הדין כן שאם יש עדים שהיא א"א ועמדה ונשאת אפי' בפני הבעל תצא