זרע חיים נח

איהו ז"ל לא ס"ל כן כמ"ש באות ס"ט ע"ש וע"כ דרכו של הרב הש"ך ז"ל נעלמה ממני כעת וצ"ע. ע"כ הג"ה: נב

ושוב התבוננתי וראיתי שד' הש"ך במחילה מכת"ה מעיקרא ליתא דמ"ש שהוציא הרב דבריו בהג"ה זו מד' תשו' הרשב"א כו' וכ' וכן נרשם בש"ע והוא טעות לענ"ד דמה שנרשם בהג"ה ע"ז מהרי"ק שורש קל"ה ובב"י בשם תשו' הרשב"א קאי על מ"ש בהג"ה אח"ז ואם קידש אשה ואסורה להנשא לו כו' ע"ש כמ"ש בב"י בשמם אבל ד' הג"ה הנ"ל ליתא שם כלל וגם לא מצאתי בד"מ שיכתוב כן בשם תשו' הרשב"א וגם חפשתי בכל תשוב' הרשב"א שהביא ולא מצאתי בו מאומה. והדבר ברור בעיני שהוציא הרב זה מד' הרמב"ם שהביא הטור באמרה בעלה א"י לשמש עמי שימוש כדרך כל הארץ שימוש שמוליד או שאינו יוכ"ח יעשו הדיינין פשרה ביניהן ויאמרו לה ראוי שתתנהג עם בעליך עד שתשהי י"ש ומגלגלין עמה בדבר ואין כופין אותה לשבת עמו ולא דנין אותה כדין המורדת כו' והבין ג"כ הרב פשט ד' הרמב"ם כמו שהבינו הרמב"ן והרשב"א וש"פ והמחבר בדעתו ז"ל שאף בטוענת אין לו ג"א הדין כך וכמש"ל ג"כ להוכיח שכ"ה דעתו ז"ל וא"כ שמעינן מדבריו להדי' דאף בטוענת אין לו ג"א אף דס"ל דאינה נאמנת מ"מ אין כופין אותה ואין דנין דין מורדת. ושמעינן ג"כ דאחר י"ש שוב כופין להוציא [ואף לפי פי' הש"ך בדעתו עכ"פ שמעינן מיני' דאחר י"ש יכולה היא לכופו להוציאה וליכא למיחש למידי דמשום דידי' סגי לי' בנושא אחרת על אשתו להרמב"ם כמש"ל וא"כ מה"ת לחלק בין אינו יוכ"ח או אין לו ג"א] והן הן ד' הרב ז"ל בהג"ה דאף דכ' המחבר בטוענת אין לו ג"א בלשון י"א דהיא נאמנת וכופין אותו כו' והיינו משום דחש לדעת הפוסקים דחשו לדעת הירושלמי והרמב"ם דמדמי לה לטוענת אינו יוכ"ח לכן כ' דאפי' היכא במקום שאין כופין אותו מ"מ אין כופין אותה ואין דנין אותה כדין מורדת אלא מאריכין הדבר עד שיתפשרו או עד שתשהה עשר שנים והן הן ד' הרמב"ם ממש וזה ברור לאמתתו. סופא דמלתא דלא כהש"ך ז"ל דכ' בפתיחתו על הש"ע וההג"ה בסעיף זה ואין בהם מתום מראש ועד סוף ואני אומר בד' הש"ע וההג"ה כאן כולך יפה רעיתי ומום אין בך

מ"ש האשה שאמרה בפני בעלה גרשתני נאמנת אפי' לינשא לכתחלה ויוצאת בלא גט ונטלת כתו' כו' חזקה אין אשה מעיזה פני' נגד בעלה ואפי' יש עדים שהיתה אשתו וכו' ע"כ. לפמשנ"ת בפנים לא הול"ל לסתום כדעת הפוסקים הנ"ל אלא להביא דיש חולקים ע"ז דאינה נאמנת להנשא לכתחילה וכ"ש לענין כתו' דאינה נאמנת אפי' בהוחזקה לאשת איש וכ"ש כשיש עדים שהיתה אשת איש אלא דבכ"ז אם נשאת לא תצא ולא לכתחלה אם לא שלא ידעינן שהיתה אשת איש אלא על פי' שאומרת א"א אני וגרושה אני נאמנת אפי' שלא בפניו דהפה שאסר כו'

ומ"ש ולפיכך א"א שפשטה ידה וקבלה קדושין מאחר בפני בעלה ה"ז מקודשת לשני כו'. ואף אם אין הבעל ממש שם רק שהוא בעיר כשנתקדשה לאחר מקרי בפניו כו', ג"כ לא הו"ל להש"ך לסתום כדעה זו אלא להביא די"ח ע"ז אלא דבעינן שיהי' הקדושין בפני בעלה ממש או שיהי' בעלה הראשון בחופה שנשאת לשני אבל בלא"ה תצא מזה ומזה אלא דלענין זה מועיל מה שנתקדשה או שנשאת כשבעלה בעיר ויודעת שיוודע אליו לענין שאם אמרה אף אחר כך בפני בעלה גרשתני שפיר מהני ול"א דלאחזוקי שקרה קאמרה כן אבל בנשאת או נתקדשה שלא בפניו בעיר אחרת וכה"ג שנוכל לומר שחשבה שלא יודע הדבר לבעלה אפי' אמרה כן אח"כ בפני בעלה גרשתני. דהכריע הש"ך לקמן מעיקר הדין כהפוסקים דנאמנת ואינו מכרע וע"כ לא לחומרא לב"ד אלא מעיקר הדין תצא מזה ומזה

ומ"ש ואם היתה קטטה ביניהם כו' אינה נאמנת בכל ענין לומר גרשתני ולא מקרי קטטה אלא כשאומר פ"א גרשתני ונתברר שהוא שקר כו' לפענ"ד אינו כן אלא לי"א אף בקטטות אחרות שלא הוחזקה שקרנית לזה עצמו. אלא שנר' שרוצה להפקיע א"ע ממנו משום הקטטות ומריבות אינה נאמנת

ומ"ש וכ"ז בפני בעלה אבל שלא בפני בעלה אינה נאמנת כלל לומר גרשתני אפי' לחומרא ע"כ ג"כ י"ח וס"ל דלחומרא יש לחוש אפי' שלא בפני בעלה

ומ"ש ואשה שטענה על בעלה שאין לו ג"א והוא מכחישה נאמנת כו' ויוציא מיד ויתן כתו' כו' יש בזה דעות חלוקות די"א דאעפ"י דנאמנת לענין להוציאה אינה נאמנת לענין כתובה וי"א דאינה נאמנת כלל אפילו לכופו להוציאה ויעשו בכ"ז דרך בקשה ופשרה

ומ"ש וכ"ז כשאינה תובעת כתו' אבל כשתובעת כתו' אינה נאמנת כלל בשום ענין אפי' שהתה עמו עשר שנים ולא ילדה כו' וצריכה לדור עמו כשאר אשה עם בעלה [ור"ל ובא"ל יש לה דין מורדת כמ"ש בפנים] עכ"ד. וכ"ז ליתא דאפי' כשתובעת כתו' לי"א דאינה נאמנת מ"מ א"י לכופה לדור עמו כשאר אשה עם בעלה ובא"ל לדונה כמורדת. כיון שצוחת דאינו איש ואין לאיש גבורתו להזדקק לה. אלא מחרימין עליה ועושין דרך בקשה ופשרה כמו בטוענת מורד [וד' הש"ך תמוהים מלבד מש"ל בפנים. אף לדידי' ז"ל מ"ש מטוענת שהוא מורד דבאין דרך בקשה ופשרה] אע"ג דלהש"ך לית לה בכה"ג חזקה דאינה מעיזה כמ"ש בפני']