זרע חיים נז

כו' השמים ביני לבינך כו' חזרו לומר שמא ענ"ב כו' השמים ביני לבינך יעשו דרך בקשה ופרש"י יבקשו. ממנו שיפטרנה בגט כראוי וא"כ כיון דעכ"פ מבקשים הימנו שיפטרנה בגט אלא דאין אנו מכריחים אותו להוציא איך נכוף אותה להיות עמו ולדונה דין מורדת. וכ"כ הרמב"ם להדי' בפירושו במשנה שם ובחיבורו בפ' ט"ו האשה שבאה לב"ד ואמרה בעלי אינו יכול לשמש כדרך כל הארץ שימוש שמוליד או שאינו יוכ"ח יעשו הדיינים פשרה ואומרים לה ראוי לך שתתנהג עם בעלך עד שתשהה עשר שנים כו' ומגלגלין עמה בדבר הזה ואין כופין אותה לישב עמו ואין דנין אותה דין מורדת כו' והביא דבריו ג"כ הטור וכל הפוסקים. והיינו ממתני' הנ"ל ממה שאמרו יעשו דרך בקשה וא"כ ד' הרב בהג"ה ברור מללו דאף לי"א דבזה"ז נשים חצופו' אינן נאמנות אף בטוענת אין לו ג"א אי בתובעת כתובתה וכה"ג דליכא חזקה דאינה מעיזה דחוזר הדין כמ"א דנדרי' דיעשו דרך בקשה. ואדרבא י"ל על הרמ"א על מ"ש דין זה בשם י"א הלא הדבר מבואר כמ"ש אלא משום דבאמת יש פרושים אחרים במתני' יעשו דרך בקשה כמש"ש התוס' והרא"ש והר"ן שם ע"כ כ' בשם י"א כדרכו. וא"כ אדרבא נהפוך הוא דדברי הש"ך צע"ג

ולפי מש"ל ה"א לחלק קצת בין הפרקים דבטוענת אין לו ג"א היכא דאינה נאמנת מגרע גרע מהיכא דטוענת אינו יוכ"ח. דהתם בדין היא דתהא נאמנת משים דהיא קים לה והוא לא קים לי' אלא דלמ"א חששו לענ"ב ע"כ אמרי' יעשו דרך בקשה. משא"כ בהא בתרווייהו קים להו. אבל הא הש"ך לא ירד לכ"ז בכל ספרו. וגם לנידן זה אי אפשר לחלק בינייהו וכמ"ש הרמב"ם והראב"ד והה"מ בפ' י"ד בטוענת טענת מורד דיעשו דרך פשרה ומבקשין מן הנטען וכ"כ בטור ש"ע סס"י ע"ז ע"ש. וא"כ ה"ה בזה"ז או בתובעת כתובה וכה"ג וכ"ז ברור

עוד כתב הש"ך שם להשיג על מ"ש הרב שם או עד שתשהה עשר שנים ולא תלד גם זה לא הוזכר ברשב"א כלל ולא הזכיר י"ש בפוסקים אלא בטענת שאינו יוכ"ח ובאה מ"ט. אבל לא בג"א ותובעת כתובה י"ל אף בשהה י"ש אינה נאמנת כיון שתובעת כתובה דומי' דלעיל סעיף ט"ז בסי' קנ"ד וא"כ לא ידענא מה שייך כאן להזכיר שתשהה י"ש ולא תלד וצ"ע עכ"ד. וכל זה תמוה בעיני מאוד דנראה כ"ז לפ"ד דל"ש י"ש כלל לענין ענ"ב כמש"ל על ד' מהר"מ אלשקר ועמש"ש ואלה דבריו האחרונים קשים יותר מהראשונים. דבשהתה י"ש ולא ילדה ל"ח למידי ואוקמוה אדינא דאף אם היא שתקה אנן מי שתקינן ודין זה דשהתה י"ש ל"ת למשקרת וענ"ב מלא בדברי כל הפוסקים וכמ"ש התוס' והרא"ש בפ' הבע"י וש"מ וכן הרא"ש בתשו' דהטעם דבעינן דשהה י"ש בשביל חששא דשמא ענ"ב דכיון דשהתה כולי האי שוב ל"ח לשמא ענ"ב ואוקמוה הא דמ"א דנדרים. בדלא שהתה י"ש כמבואר במקומו בארוכה לעיל וכ"כ הטור בד"א שאין לחוש שענ"ב כגון ששהתה עמו י"ש כו'. וא"כ שפיר שייך האי דשהתה י"ש לענין היכא דאינה נאמנת כגון בזה"ז וכה"ג כמ"א דענ"ב ובשהתה י"ש ל"ח להא ואין חילוק בזה בין אינו יוכ"ח או טוענת אין לו ג"א. וכ"מ להדיא בד' הרמב"ם לפי מה שהבינו הרמב"ן והרשב"א וש"פ ד' הרמב"ם מ"ש האשה שבאה לתבוע כו' שאינו משמש שימוש שמוליד דהיינו שאין לו ג"א וכ' שם ע"ז דבאין דרך בקשה עד שתגלגל עמו י"ש מוכח להדיא דאחר י"ש ל"ח למידי עש"ה וזה ברור. ונראה ברור דה"ה בתובעת כתובה דלדעת הפוסקי' דלא שייך בהא חזקה דאינה מעיזה כו' מ"מ לא גרע מטענת אינו יוכ"ח דלית לה חזקה וחיישינן שמא ענ"ב ואחר י"ש ש"ד אע"ג דיש מקום לחלוק קצת בהא וכמש"ל וגם ד' הרמ"א אינו מוכר דקאי על תובעת כתובה וכ"מ לפמ"ש הטור והמחבר לעיל בסעיף ט"ז באינה תובעת כתובה ע"ש. ונראה דזה הביאו לש"ך לומר כן אבל כבר נת' לעיל דדברי הטור והמחבר שם בלא"ה תמוהים ואין ללמוד הימנו וע"כ האמת הוא דאחר י"ש ש"ד אף בתובעת כתובתה. ובמחילה מכת"ה מרבינו הש"ך לא ירד לתוך העמק בהסוגיא דפ' הבע"י וד' הפוסקים שנאמר שם כמש"ל בסעיף הסמוך דלעיל וע"כ כ' מש"כ. הג"ה. ותמהני על הרב הש"ך ז"ל בד' עצמו דמדויל ידי' משתלם דפסק בקיצור דינו דבתובעת כתובה אינה נאמנת כלל אפי' שהתה י"ש וצריכה לדור עמו כשאר אשה עם בעלה ובאומרת גרשתני פסק אף בתובעת כתובה אם נישאת לא תצא דע"כ לא מצ"ל כן אלא לפי שיטת הפוסקים בדעת הרמב"ם דס"ל כטוענת אין לו ג"א אינה נאמנת וכמש"ל וחולק על ד' התוס' וסייעתם דנאמנת וא"כ שפיר אפשר לומר בתובעת כתובה דאינה נאמנת ג"כ לשיטת התוס' וכיון דלכ"ע אינה נאמנת י"ל דצריכה לדור עמו כו' ובא"ל יש לה דין מורדת [ואף זאת דווקא תוך י"ש ולא אחר י"ש כמש"ל] משא"כ לפ"ד הש"ך ז"ל דגם הרמב"ם ס"ל בטוענת אין לו ג"א דנאמנת כמו באומרת גרשתני ולא ס"ל לחלק ביניהם א"כ חוזר הדין אף בתובעת כתיבה להרמב"ם תהי' נאמנת כמו באומרת גרשתני דס"ל להרמב"ם אף בתובעת כתובה נאמנת וכמו שפסק שם בקיצור דינם דבאומרת גרשתני אף בתובעת כתובה אם נשאת ל"ת. ואף באיסור ערוה החמור סמך א"ע על הרמב"ם כ"ש דלא הו"ל לחלוט דינא בטוענת אין לו ג"א ותובעת כתו' דאינה נאמנת וצריכה לדור עמו כו' ולדונה כדין מורדת. וע"כ גם הוא צריך להודות לדברי מהר"מ אלשקר שחולק כמ"ש הרא"ש בסוף נדרי' לחלק בינייהו והא