זרע חיים נו

בדדמי וזה שייך באומרת מת משא"כ באומרת גרשתני לטעם בדדמי ל"ש זה אלא דווקא בהוחזקה שקרנית דלכ"ע לא מהימנא כמש"ל אלא כיון דלא אפסיק הלכתא התם בא"ב דארגיל הוא קטטה עב"ש בסי' י"ז ס"ק קמ"א עכ"פ מידי ספיקא לא נפיק. אלא די"ל כאן בדארגיל הוא קטטה שפיר ודאי מהימנא לכ"ע בין למ"ד בדדמי ל"ש כאן ובין למ"ד דמשקרא הא ס"ל בארגיל הוא ל"א כן והיינו לשיטת התוס' שם וכמ"ש הב"ש שם ע"ש [וכן נ"ל לדון מפרש"י למאי דמפרש שם דמשקרא כדי לאסור עצמה עליו. ולא פי' להנשא לאחר דהא תצא מזה ומזה כו' משא"כ למ"ד בדדמי ובארגיל הוא קטטה והיא לא שונא לו ל"ש לאסור עצמה עליו וא"ש] ועוד דאפי' לדעת הרמב"ם דמחמיר באומרת מח בעלה בארגיל הוא קטטה כמ"ש הב"ש שם. מ"מ הא לדידי' באומרת גרשתני נר' דלא ס"ל לחלק בין קטטה או לא בכל ענין דהא ג"כ אינו מחלק בהא בתובעת כתו' כלל כמש"ל משא"כ במיתה עש"ע סעי' מ"ד. ודוק היטיב בכ"ז ולא רציתי להאריך עוד כאן: נ

ומה שכ' באות ס"ו לפ' ד' הרמ"א במש"כ אעפ"י שיכול לבעול אחרת דהיינו באופן שהוא ראוי להיות לאיש. ודאי כדבריו כן הוא. ועיין מש"ל סעד נכון לזה מד' התוס' פ"ק דב"ב (דף ה') ע"ש

ומה שהשיג הש"ך מאות ס"ז ואילך על הרב בהג"ה במ"ש וי"א דבזה"ז דיש נשים חצופות אין נאמנות והביא ד' קצת מחברים דלא כתבו כן אין בדבריו כדי השגה כלל מאחר שהרמ"א הוציא זה מהמרדכי ותשו' מיימו' וגם הב"י בסי' י"ז כ"כ בשם הא"ח בשם הרמ"ה ע"ש כו' מה בכך דקצת האחרונים לא ס"ל לחלק וכ"ש בזמנינו שעיני ראו ולא זר כדברים האלה ודאי צדקו דבריהם שלא להאמינם אם לא במוחזקות בצנועות ודאי גם הם מודים כמו היכא דאיכא רגלים לדבר כמ"ש אח"ז וצדקו ג"כ ד' מהר"מ אלשקר דמהר"מ דכ' בזה"ז אינה נאמנת איירי בכ"ע ולא בתובעת כתו' דוקא דא"כ אין זה ענין לזה"ז משום חצופות דוקא. וא"כ ה"ה אפי' אמרה בפירוש אינה רוצה כתובה בזה"ז אינה נאמנת ואין ד' הש"ך בהשגתו על מהר"מ אלשקר מוכרחים כלל ע"ש כי לא רציתי להאריך בזה ועוד דהא להדי' כ' הרא"ש, בפ' אעפ"י בדין מאוס עלי. דאפי' אומרת לא הוא ולא כחו' בעינא שמא ענ"ב בבעל ממון אחר וה"ה כאן לענין בזמן הזה וזה ברור. וכ"כ הרב בהג"ה בסי' י"ז ע"ש ובח"מ מה שהשיג על הב"ח דאף אם נשאת תצא מה"ט ע"ש אם לא באומדנא ורגלים לדבר גם הרב מודה וכמ"ש בהג"ה

וכן מה שהשיג על המהר"מ אלשקר על מ"ש הני ששה שנים מאי עבידתייהו ועשרה שמענו מנין אחר לא שמענו כו' וא"י מה זמן יגביל כו' וכ' הש"ך דלא דק דע"כ ל"א י"ש בדיוקא אלא באינה יודעת אם מינה או מיני' או שטוענת שאינו יוכ"ח והתם מדינא דגמ' לא סגי בפחות מי"ש משא"כ כאן ע"ש שהאריך בזה. ג"כ אין בזה כדי השגה דמהר"מ אלשקר ס"ל דבזה"ז אף בטוענת אין לו ג"א יש לחוש לשמא ענ"ב אומרת כן והוי כמו בטוענת אינו יוכ"ח דחיישינן למ"א שמא ענ"ב אם לא לאחר י"ש דוקא כמ"ש התוס' והרא"ש בפ' הבע"י לתרוצי הך דיבמות שם דל"ח לשמא ענ"ב כמ"א דנדרים דהתם בדלא שהה י"ש חיישינן לענ"ב ע"ש וכ"ה דעת הרמב"ם וש"פ כמש"ל בארוכה. ולזה הביא ג"כ ראי' מד' הה"מ ומד' תשו' הרא"ש מ"ש הרא"ש דבתוך י"ש ודאי לא מהימנא והיינו משום שמא ענ"ב כמ"א דנדרי' כמ"ש הרא"ש בארוכה דתיפח רוחן דהאומרים תוך י"ש כמו שהבאתי דבריו בארוכה לעיל ודלא כהש"ך שכ' סוף אות ס"ט ומ"ש ותנו לבבכם למ"ש הרא"ש בתשו' כו' לא ידענא מה ענין תשו' הרא"ש זו לכאן כו' ע"ש. דהדבר ברור דכוונת מהר"מ אלשקר כמ"ש וזה פשוט לפענ"ד. אלא דהמרי"ק מחלק מסברת עצמו דבזה"ז דאינה נאמנת בשהתה ה' או ו' שנים ל"ח לשמא ענ"ב. אם כן מצינו לחלק כן מסברא בין ענ"ב למ"א דנדרים בין טוענת אין לו ג"א בזה"ז מ"מ אין לזה הכרח ואין תפיסה על המהר"מ אלשקר דלא ניחא לי' כן. וכן הרב בהג"ה שהביא בד"מ דברי המהרי"ק ע"ש שלא תלה הדבר בש"ע בהג"ה בשהתה ה' או ו' שנים אלא באמתלא ורגלים לדבר וכל ד' הרב ז"ל בצדק ובדיוק נאמרו: נא

עוד כ' הש"ך באות ע"א ומ"ש הרב בהג"ה וי"א דאפי' במקום שאין כופין אותו מ"מ אין כופין אותה להתפייס עמו ואין דנין אותה כדין מורדת כו' נראה מד' הרב דהיינו בתובעת כתו' או ברחמה צר והוא רך בשנים. ומשמע לי' הכי מד' הרשב"א דבכ"מ דאין כופין אותו מ"מ אין כופין אותה להתפיי' עמו וכ"כ בד"מ בשם תשו' הרשב"א וכן נרשם בש"ע. ולפענ"ד ז"א ולא מסתברא כלל לומר כן דכיון דאינה נאמנת א"כ הרי היא מחוייבת לדור עמו כדין אשה עם בעלה ול"ק הרשב"א התם אלא לסברתו דס"ל דאע"ג דבטוענת אינו יכול נאמנת היינו לענין דאמרי' לי' שיוציא ויתן כחובה אבל מ"מ אין כופין אותו על הגט משום חשש גט מעושה והלכך פשיטא דלא כופין לה להתפייס עמו אבל הר"ב קאי אהיכא דאינה נאמנת ובהא לא איירי הרשב"א כלל וא"כ דברי הר"ב צ"ע עכ"ד ז"ל. ונוראות נפלאתי על אדונינו הש"ך ז"ל. הלא משנתינו היא בראשונה היו אומרים ג' נשים יוצאת ונוטלת כתובה [ועפרש"י בע"כ של בעל]