זרע חיים נה

דגובה כתובתה ג"כ. משא"כ כאן הא נתבאר לעיל בשיטת הרמב"ם וש"פ דאף דלענין גרשתני נאמנת בהא אינה נאמנת כלל ואף לד' הפוסקים דנאמנת אף בהא לא ברירא אי נאמנת לענין כתובה ג"כ כמ"ש הפוסקים ע"כ אין להוציא ממון מספיקא וכ"ש לדעת הראב"ד וסייעתו דאף באומרת גרשתני אינה נאמנת לענין כתובה כמו שכתבתי לעיל וכן משמע בד' התוס' בפ' האשה שלום דלענין כתובה אינה נאמנת בכל ענין וכדעת הרא"ש בתשו' וזהו ג"כ ד' הרשב"א בתשו' סי' תרכ"ח בשם י"מ וכ"כ ג"כ הש"ך עצמו באות ס"ה ע"ש ועיין בסי' י"ז ססע"י ב' בת"מ ובב"ש שם. והש"ך סוף אות ס"ב הביא ד' מהרלב"ח שכ' דהיינו שלא כהרמב"ם פ' ט"ו והראב"ד כו' וכ' וכבר כתבתי לעיל סי' נ"א דגם דעת הרמב"ם והראב"ד כן ע"ש עכ"ל. והיא תמוה שהיא דבר שבלתי אפשר להכחיש דעת הראב"ד שבאו דבריו בנפילה שלענין כתו' אינה נאמנת אלא שאם נשאת ל"ח וגם לא נמצא בדבריו שם לפרש דעת הראב"ד כן ואולי ט"ס בהש"ך. ועמשכ"ל בישוב ד' הראב"ד ובוודאי לכתחלה יש לנו לחוש לדבריו ז"ל וכמ"ש הרב בהג"ה סי' י"ז ובחנם השיג עליו הש"ך באות ס"ג ע"ש: מט

עוד כ' הש"ך באות ס"ה ונת' בדברי הטור סי' קנ"ב דבהיתה קטטה בינה לבינו דינו כתובעת כתו' והוא מד' הרא"ש בפ' האשה שלום. ובתשוב' ר"א שושן קהי בה קהייתה דתי' דקטטה שהזכיר ברא"ש אינו כתוס' וש"מ ואשתמיטתי' תוס' דפ"ק דב"מ שכתבו שם להדי' כד' הרא"ש כו' ומ"מ נ"ל דקטטה היינו דוקא שטענה גרשתני בפני פו"פ ואתברר דליתא כדמוכח בפ' האשה שלום בגמ' דליכא קטטה אחריני ומה שסתם הטור הדברים היינו משום דפשיטא דבקטטה אחרינא מהימני דפשיטא דאין אשה אומרת גרשתני אלא מחמת קטטה כו'

והנה אמת הוא כמ"ש הש"ך דתי' זה כתבו התוס' שם כד' הרא"ש הנ"ל וכ"כ ג"כ ברא"ש בסוף נדרים. אבל קשה אי בקטטה כה"ג דווקא דהוחזקה שקרנית צריכא למימר. וע"כ לא אמרי' בסוגי' שם כן אלא אהא דאומרת מח בעלה דא"נ בקטטה וע"ז מוקי לה באומרת גרשתני בפני פו"פ ושאלנו ואמרו להד"מ דה"א דמ"מ ניהמנא במה שאמרה מת. ויתכן יותר לפמש"ל התוס' למ"ד בטעמא דקטטה משום דאמרה בדדמי ולא משום דמשקרת ופריך מאי בינייהו א"ב דארגיל קטטה ע"ש. והקשו וא"ת ואמאי לא תשקר והלא היא משקרת שאמרה גרשתני בפני פו"פ כו' ותי' די"ל דזה לא היתה עושה שתשקר לומר מת בעלה ואם יבא תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה עכ"ד. ולפי"ז ניחא לי מה די"ל בסוגי' שם אמאי לא קאמר דאיכא בינייהו לענין אומרת גרשתני במקום קטטה דמ"ד משום משקרת ה"נ משקרת ולמ"ד משום בדדמי לא שייך בגרשתני משום דא"א לומר כן למאי דמוקי לה באומרת גרשתני בפני פו"פ אף למ"ד משום בדדמי מודה בהא דמשקרת כקו' התוס' הנ"ל וא"ש [ועם זה י"ל לחדודי ליישב קו' הרש"א שם על מ"ש וא"ת וי"ל הנ"ל על א"ב דארגיל הוא קטטה דאין זה ענין לזה והל"ל כן מקודם למ"ד בדדמי אמאי לא תשקר כמובן ודו"ק וא"כ הא וודאי קשה דא"א דכוונת התוס' והרא"ש פ"ק דב"מ הנ"ל בקטטה כה"ג אין זה ענין לקטטה הלא הוחזקה שקרנית לזה גופי' וע"כ ר"ל אף בקטטה אחרת דדוקא לענין אומרת מת בעינן הוחזקה שקרנית ובפרט לדברי התוס' הנ"ל י"ל דזה לא היתה עושה דתצא מזה וכו' משא"כ באומרת גרשתני [וכ"מ מהא דס"פ האשה שלום באיבעי להו דמזכה גט לאשתו במקום קטטה כו' ע"ש והיינו בסתם קטטה ועיין ש"ע סי' ק"מ. ובב"ח שם ראיתי שכ' ע"ז דאקמוה בגמ' באומרת גרשתני בפני פו"פ וכו' וכל דבריו שם תמוהים לפענ"ד ע"ש]

והנה דין זה דקטטה באומרת גרשתני לא הו"ל לרבינו הש"ך לייחסו להטור סי' קנ"ב לבד [ע"ש שכ' דבשאר פוסקים לא הוזכר זה] הלא ערוכה היא בש"ע סי' י"ז סעי' ב' שכ' וי"א דאם היתה קטטה ביניהם או שתובעת כתו' א"נ לומר גרשתני ונר' מד' המחבר אע"ג דלק' בסעי' מ"ח לענין מת בעלה ביאר הדבר אבל אם יש קטטה בינו לבינה כגון שאמרה גרשתני בפני פו"פ והכחישה כאן סתם הדברים דבקטטה אינה נאמנת משמע אפי' סתם קטטה והדברים נכונים בטעמם מדברי התוס' הנ"ל כמש"ל ועוד דאף שם בסעיף מ"ח נר' מדברי הרמ"א להדיא דלאו דווקא הוחזקה שקרנית כמש"ש בהג"ה או שהמיר וע"ש בח"מ ובב"ש מד' הש"ג והארכתי בזה במ"א] ומ"ש הש"ך הנ"ל כדמוכח בגמ' שם דליכא קטטה אחרינא כו' דפשיטא דבקטטה אחרינא מהימנא דפשיטא דאין אשה אומרת גרשתני אלא מחמת קטטה כו'. לפענ"ד אפכא משמע התם דהא ס"ד באומרת גרשתני ופריך כולהי נמי אמרי הכי ומשני אלא באומרת גרשתני אלא דפריך ולהימני' מדרה"מ וע"כ הוצרך לאוקמי באומרת בפני פו"פ כו'. עכ"פ במאי דס"ד דקטטה היינו באומרת גרשתני. א"כ היכי תמצא להא דרה"מ דתהא נאמנת באומרת גרשתני. ושוב ראיתי ג"כ כן בס' ב"מ ז"ל. [ואולי י"ל דזה עצמו קו' הגמ' דמדרה"מ מוכח דמהימנא. ומיושב לפי"ז מאי דמקשי' דלישני בתובעת כתו' או שלא בפניו דל"ש להא דרה"מ וק"ל מ"מ פשטא דמלתא לא משמע כן] א"ו ע"כ לא ס"ד דאומרת גרשתני הוי קטטה אלא למאי דס"ד דלא מהימנא כיון דחזינן דרצונה לאפוקי נפשה מבעלה. משא"כ לרה"מ דמהימנא ממילא אין זה קטטה ופריך שפיר ולהימנא מדרה"מ [ועפי"ז א"ש טפי תי' הלח"מ על הראב"ד שהבאתי לעיל באות מ"ז]

וא"כ למה שנת' לאו דוקא הוחזקה שקרנית אלא בכ"מ בקטטה דחזינן דרצה לאפוקי נפשה מבעלה (וכמ"ש הרמ"א בהמיר וכה"ג] לא מהימנא. אלא דיש לדון בזה מטעם אחר דהרי בגמ' שם בפלוגתא נאמרה בטעמא דקטטא מ"ס דמשקרא ומ"ס משום