זרע חיים נד

דס"ל כרב המנונא דאשה שאומרת לבעלה גרשתני נאמנת מ"מ אי אמרי' דתנשא לכתחלה ותטול כתובה לא הנחת בת לא"א יושבת תחת בעלה והיינו דניחוש שמא עיני' נתנה באחר למ"א כפי' הירושלמי [ול"ל דכיון דמותרת להנשא ממילא גובה כתובתה דמס"כ נלמוד דהא גופי' תקשה למ"א לא תנשא ולא תטול כתובה] וממילא מסולק כל הטענות המג"ע עליו דהא רב המנונא ס"ל דנאמנת משום חזקה דאינה מעיזה כו' דהא גם בטוענת מורד ממני שייך חזקה אינה מעיזה ואעפ"כ ס"ל דחיישינן שמא ענ"ב למ"א כפי' הירושלמי אע"ג דמהימנא מעיקר הדין [כמו באומרת שאינו יוכ"ח דהוא אינו יכול להוציאה כו'] ויעשו דרך בקשה ובאומרת גרשתני דל"ש חוזר הדין שלא תנשא לכתחלה ותטול כתובה אלא דמהימנא לענין שאם נשאת לא תצא כו'

ולהנ"ל י"ל ג"כ מה שתפסו על הראב"ד מסוגי' דגמ' פ' האשה שלום קטטה בינו לבינה ובאתה ואמרה מת בעלי אינה נאמנת ואוקמוה באומרת לבעלה גרשתני כו' והקשו שם ולהימני' מדרב המנונא כו' ולהראב"ד מאי פריך וכן משאר סוגי' כמש"ש הלח"מ כו' [ומש"ש הלח"מ משום דתני במתניתין אינה נאמנת משמע דאפי' אין קדושין תופסין בה כמ"ש הר"ן בהתקבל לכאורה ז"א, דהא קושית הגמרא ולהימני' קאי אהא דמוקי באומרת גרשתני ונראה דמשו"ה לא תי' הר"ן שם כן אלא דר"ל דאכתי לא משכחת דינא דמתני' דיהא נאמנת משום גרשתני וק"ל ועיין לקמן באות מ"ט]

ולפי מה שנתבאר דדברי הראב"ד לא אמורים אלא למ"א משום חששא דשמא ענ"ב וכפי' הירושלמי א"כ עכ"פ במתני' שם דתנן אינה נאמנת פריך שפיר מדרב המנונא [ועוד[ דמאי א"ל למשנה ראשונה דלא חיישינן לשמא ענ"ב ולהימנה מדרב המנונא ודאי אף לכתחלה תנשא וא"ש. ולפ"ז ל"ק ג"כ מה שהקשו על הראב"ד מסוגיא דפרק התקבל (דף ס"ד) בהא דפריך ולהימנא לדידה מדרב המנונא כו' ע"ש בר"ן ובלח"מ בדוחק גדול ולפמ"ש מעיקרא לק"מ דהא טעם הראב"ד דאע"ג דמהימנא מ"מ למ"א משים חשש שמא עיני' נתנה באחר. והתם ליש זה דהא גם הבעל חפץ בגירושין דהא אמר לגירושין יהיב ונתגרשה מהשליח אלא דאנן אינן מאמינים לו כמ"ש ברמב"ם פי"ב מה"ג ובטוש"ע סי' קס"א ע"ש. ול"ש תשש שמא עיניה נתנה באחר. וע"כ דאינה נאמנת מעיקר הדין ופריך שפיר ולהימנה מדרב המנונא ודו"ק היטב כי כל זה נכון מאוד בעז"ה בדעת הראב"ד

אולם כל זה לפי דעת הראב"ד דסמיך א"ע על הירושלמי דמ"א דנדרים. אבל לפי מש"ל בדעת הרמב"ם דס"ל כן במורד. וכה"ג בשניהם טוענים ברי דמעיקר הדין אינו יכול להוציאה מחזקת הבעל שפיר לפ"ד יש לחלק בין הא ובין אומרת גרשתני וכמש"ל. ולענ"ד זכיתי לירד לסוף ד' הרמב"ם והראב"ד והה"מ לאמיתתה ומקום הניחו לי כל המפרשים בזה: ועתה תבנא לדינא דעכ"פ נת' דעת הרמב"ם והראב"ד יתד שלא תמוט דס"ל אף בטענת מורד וכה"ג דשניהם טוענים ברי א"י לכופו ולהוציאה ועמש"ל בדעת הרמב"ם כ"ה מעיקר הדין לגמרא דילן ומהירושלמי לפי מ"א [והואיל דהירושלמי ואגדה דישפוט ה' ביני כו' על שפירש ממנה נקט לה ג"כ במורד] ולהראב"ד והרשב"א וש"פ בהרמב"ם עכ"פ למ"א חיישינן לענ"ב וה"ה בטוענת א"י. ולהראב"ד אף באומרת גרשתני חיישינן לשמא עיני' נתנה באתר למ"א וכו' בטוענת אינו יכול. וכ"ז דלא כהש"ך ז"ל: מח

ומ"ש הש"ך באות י"ג להשיג על הרמב"ן והרשב"א שחששו לדעת הירושלמי דהירושלמי נמי ר"ל בטענת שאינו יוכ"ח דווקא וזש"ש כך תהא ההיא אתתא רחוקה מבעלה ע"י שאין להבנים ע"ש מלבד דזה דחוק בד' הירושלמי וכמו שפי' ג"כ הר"ן בנדרים שם והביא האגדה ישפוט ה' כו' שהרחיק א"ע ממנה כו' וכפי' הראב"ד ע"ש כנ"ל גם סוף ד' הירושלמי שפי' יעשה דרך בקשה יעשה סעודה ויפייס היינו לפי פי' שהוא מורד ממנה משא"כ לפי' שאינו יוכ"ח פי' בדרך אחר ע"ש בתוס' ורא"ש וברש"י וביבמות (דף קי"ב) וא"כ שפיר חששו הרמב"ן והרשב"א וש"פ לדעת הירושלמי הנ"ל והרמב"ם כמש"ל וכ"ש לדעת הראב"ד כמש"ל ואם כן שפיר כתבו בעלי הש"ע בטענת אין לו גבורת אנשים בלשון י"א דנאמנת לפי שהדבר תלוי בפלוגתא דרבוותא הרבה וכבר כ' הרשב"א ז"ל שבענותינו אין בידינו להכריע בהא. אנן יתמי דיתמי מה נענה אבתרי' ז"ל והכרעת הש"ך אין לו הכרח כלל כמ"ש ובחנם השיג על בעלי הש"ע לכדכתיבנא בע"ה. ומה שדייק הש"ך שהעתיקו הטור וש"ע סוף סע"ז בטענת מורד כד' הרמב"ם דיעשו דרך פשרה וכאן באין לו ג"א כ' י"א דנאמנת הגם כי אין זה דיוק כ"כ בש"ע המובן. כאן א"ש דהא ד' הרמב"ם במורד העיקר לענין ממון איירי כמש"ל דהא כתבו נמי בטוען עלי' טענת מורדת ואצלו ע"כ אין נ"מ אחרת דהא יכול לגרשה בע"כ ולענין ממון הא ס"ל להטור וש"ע דלא מהימנא וכמ"ש ולא יתן כתו'. אף שהש"ך השיג ע"ז ג"כ מ"מ בתובעת כתו' גם הש"ך מודה דלא מהימנא וא"כ אין כאן קו' על ש"ע ועיין ג"כ בב"ש סס"י ע"ז. וכיון שנתבאר דדין זה אם היא נאמנת בטוענת אין לו ג"א הוי ספיקא דדינא מש"ה אין תפיסה ג"כ על בעלי הש"ע שכתבו שלא יתן כתובה הגם שתמה הש"ך באות ס' על הש"ע דלעיל בסי' י"ו לא כתבו כן ע"ש וכבר העיר ג"כ הב"ש דעכ"פ לעיל בסי' י"ז הביאו בש"ע מחלוקת לענין כתו' ולא הו"ל לסתום כאן ע"ש מ"מ י"ל דלעיל הרי ס"ל להר"מ להדי' כן דבאומרת גרשתני נאמנת