זרע חיים נג

כגבוי דמי ומעתה יש סייעתא לדעת החכם שהביא המהרי"ק מד' הה"מ וכמ"ש ודו"ק היטב. ע"כ הג"ה

ולהנ"ל י"ל לחדודי בישוב סתירת הסוגי' דפ' הבע"י מה דמוכח שם דבתרווייהו קים להו לא מהימנא עם סוגי' דסוף נדרים דמוכת להיפוך בתרווייהו קים להו מהימנא טפי כמש"ל דסוגי' דסוף נדרים אזלא אליבא דרבא או דרבה [וכן הוא הגי' בתוס' דיבמות פ' האשה שלום כמ"ש בש"ס החדשים] בר פלוגתייהו דרה"מ שם ושמעינן להו בפ' החולץ (דף ל"ת) דאזיל בשיטתי' דשטר העומד לגבות כגבוי דמי [כמשנ"ר שם בתוס' ועיין תוס' דפ' האשה שנפלו (דף פ"א) בד"ה ושמעינן להו כו'. ונר' דט"ס שם רבא וצ"ל רבה]. וכיון דשטר העומד לגבות כגבוי דמי שפיר בתרווייהו קים להו מהימנא משום חזקה דאינה מעיזה כנ"ל ובפרט לפמ"ש בשיטת הרמב"ם דכל עיקר תשש ענ"ב היינו בשביל הכתו' ע"ש א"ש ודו"ק

והנה לפמש"ל בדעת הרמב"ם יתבאר ג"כ ד' הרמב"ם והראב"ד אשר אין לו ביאור לכאו' דהנה הראב"ד שם בפ' י"ד מה"א כ' על מיש הרמב"ם באיש ואשתו שבאו לב"ד. הוא אומר זו מורדת כו' וכן אם טענה היא שהוא מורד וכו' מחרימין תחלה על מי שהוא מורד ולא יודה בב"ד ואח"כ כו' מבקשין מן הנטען ועושין פשרה כפי כת הדין וכ' הראב"ד אין אני רואה כאן פשרה לדיין ומשנתינו הוא השמים ביני לבינך ואמרו בירושלמי כמה דשמיא רחיקא מארעא כו' כלומר שהוא פרוש ממנה כו' ואם כמ"ר הרי האמינוהו מפני שיכול לומר שאינו יוכ"ח [וזה צע"ק אם לא כמש"ל ברמב"ם דדוקא כשהיא קים לה כו'. לכן קאמר הואיל שיכולה לומר דר"ל שאינו יוכ"ח והבן זה]. ואם כמ"א הרי אמרו יעשו סעודה והן מתרגלין זע"ז ואין כאן מקום לחרמות מפני שהוא גנאי להם. וע"ש בהה"מ מ"ש ע"ז [ובמג"ע מ"ש לא מצינו לבטל הדין מפני הגנאי] וגם הרשב"א בתשו' סי' תרכ"ח הביא הירושלמי הנ"ל וכ' ומד' הרמב"ם נר' דמפרש כהירושלמי אלא שפי' יעשו דרך פשרה והפשרה זו א"י מאי טיבה אלא שיעשה סעודה ודברים של פיוס כו' והנך רואה דהראב"ד והרשב"א שפטו ד' הרמב"ם שהוא עפ"י הירושלמי לבד דחוששין לשמא ענ"ב אף בטוענת שהרחיק א"ע ממנה ולא מעיקר הדין מסוגי' דיבמות כמש"ל משום דהלכו בשיטת הרמב"ן והר"ן בישוב סתירת הסוגי' דיבמות ונדרים לחלק בין הוא בא להוציאה וכמש"ל וכיון דהירושלמי למד זה דחיישינן לענ"ב שפיר השיגו על הרמב"ם אם למ"ר הרי האמינוה ואם כמ"א הרי אמרו יעשה סעודה להרגילם זע"ז ואין מקום לחרמות כו' מפני שבין כך וכך אנו צריכים להרגילם זה עם זה

אולם לפי מה שדנתי אני מדברי הרמב"ם דלא על הירושלמי לבד למ"א סמך א"ע הרמב"ם אל על סוגי' דיבמות הנ"ל דכ"ה מעיקר הדין אף למשנה ראשונה דל"ת לענ"ב א"י להוציא מחזקת בעליו כמש"ל שפיר קאמר דמחרימין תתלה כו' כמ"ש המג"ע דל"ת לבטל הדין מפני הגנאי ויעשו דרך פשרה ויש כאן מקום פשרה לדיין לענין הכתובה כמ"ש ול"ק קושית הראב"ד כנ"ל [ונר' ג"כ דמשו"ה לא כתב הרמב"ם דמשביעין אותם כמש"ש בפרק ט"ו הל' י"ב הואיל דטוענת ברי דהתם שפיר היא נאמנת בשבועה משא"כ כאן] וא"ש ודו"ק: מז

ולפ"ד הנ"ל מה נמלצו לחכי אמרי נועם ד' הראב"ד בפ"ד ופי"ו מה"א שכ' שם על מ"ש הרמב"ם האשה שאמרה לבעלה גרשתני נאמנת כו' א"א דברים הללו במות טלואות הם ואין להם טעם כו' ואני אומר שלא אמרו נאמנת להנשא לכתחלה ולא לגבות כתובה אלא שתופס בה קדושין או אם נשאת לא תצא וא"ת תנשא לכתחלה לא הנחת בת לאברהם אבינו יושבת תחת בעלה עכ"ל וע"ש במ"מ שכתב על מ"ש הר"א במות טלואות הן כבר הקריבו עליהן קרבן הרבה מהמפרשים ז"ל והוכיחו בראיות שהיא נאמנת אף להנשא ועיקר כו' [ובאמת מ"ש הראב"ד במות טלואות ר"ל על מה שכתב לחלק בין עיקר לתוספת דהכל מדרש כתובה הוא]

וגם במגדל עוז כתב ע"ז אני אומר כבר השיב רבינו הגדול הרמב"ן ז"ל בעבורו בסוף נדרים שלו וכו' ועוד שהרי מספר כתובה נלמד כו' ומה שהקשה דא"כ לא הנחת בת לאברהם אבינו יש לי לומר אתמהה אם בת אברהם היא האיך תעיז פני' והלא סי' לזרע אברהם ביישנים כו' ועוד אתמהה אנן אמרי' חזקה דאינה מעיזה. ואת אמרת לא הנחת כו' וחלקת על רב המנונא כו' עכ"ד. ולכאו' שפיר קאמרי וד' הראב"ד תמוהים כו' [וא"ל דהראב"ד לא קאמר אלא לפ"ד אף בתובעת כתובה גם כן ומוקי להא לדרב המנונא כשאינה תובעת כתובה כמ"ש התוס' וש"פ דפשט דבריו לא משמע כן ודו"ק]

וגם הש"ך באות ס"ג הביא דעת הרשב"א בחי' פ' התקבל וד' הר"נ סוף נדרים וש"מ שהשיגו על הראב"ד לכן השיג הש"ך על הרב בהג"ה בסימן י"ז דחש לה לדעת הראב"ד ע"ש. וכבר הביא גם כן הלח"מ בפ' ד' מה"א כל הטענות מה שהקשו על הראב"ד מכמה סוגי' הגמרא כמו שיתבאר לקמן ודוחק ליישבו ע"ש מ"ש ג"כ ליישב גם כן הסוגי' דסוף נדרים [ונראה דאשתמיטתי' להש"ך שלא זכרו] ולפי מה שנתבאר לעיל בשיטת הראב"ד בהשגתו על ד' הרמב"ם בטענת שהוא מורד ממני אף שתרווייהו קים להו והיא נאמנת משום חזקה דאינה מעיזה מ"מ למ"א חיישינן שמא עיניה נתנה באחר וכפי הירושלמי [ותשש ענ"ב דמ"א היינו דא"כ כל אשה שנתנה עיניה באחר תטעון כן כמו שיתבאר לקמן] ולהכי יעשו דרך בקשה וכמש"ל בדעתו ז"ל אם כן שפיר טען ג"כ הראב"ד דאף כאן באומרת גרשתני