זרע חיים נב

ואפשר דס"ל להחזיק מה שבידה שאני ואין טעם לדבריו גם הא כל מה שנמצאת ת"י אשה הם בחזקת נ"מ כמש"ש הרמב"ם ועש"ך ח"מ סי' ס"ב. ולהנ"ל הוא מבואר בטעמו מד' הה"מ עצמו דדוקא להוציא מחזקת בעליו אמרינן דא"י בחזקה זו דאינה מעיזה דשטר העומד לגבות לאו כגבוי דמי. משא"כ כשהמעות ת"י ועכ"פ אין צריך להוציא והוא הנקרא המוציא כמ"ש שם ג"כ הב"ש ע"ש שפיר אמרינן חזקה דאינה מעיזה ולפי"ז ל"ק ג"כ קו' הרמב"ן והר"ן בסוגי' דפ"פ כמש"ל בסעיף ו' דפשיטא דהוא נאמן אפי' כתובה דאו כו'. דז"א כיון דאית לה ג"כ חזקה דאינה מעיזה אלא דהרמב"ן והר"ן לשיטתם הנ"ל דל"א אינה מעיזה אלא בהיא באה לאפוקי א"ע מבעלה כמש"ל הקשו שפיר והיינו כדעת הש"ך בח"מ הנ"ל ונר' דאשתמיטתי' כל זה להש"ך הנ"ל וגם נראה כסותר א"ע למ"ש בסי' פ"ח בכללי מיגו בסוגי' דהיא אומרת לא נבעלתי בתוך שלשים יום היא נאמנת דהיינו משום חזקה דאינה מעיזה ע"ש ויש לדון בזה הרבה ואין להאריך]

ומעתה מיושב ג"כ מש"ל בסתירת ד' הרמב"ם דבמורד וכה"ג ס"ל דאינה נאמנת אע"ג דא"ל חזקה דאינה מעיזה ובאומרת גרשתני פסק דנאמנת וגובה כתובתה משום חזקה דאינה מעיזה. דכבר בארנו בטעמו של דבר דאע"ג דחזקה דאינה מעיזה א"י לכופו להוציאה ולתת לה כתובה להוציא מחזקת בעליו דשטר העומד לגבות לאו כגבוי דמי כמש"ל בשם. הה"מ והיינו כדאמרי' בסוגי' דפ' החולץ (דף ל"ח) ובפ' האשה שנפלו (דף פ"א) ושאר מקומות דב"ש ס"ל כגבוי דמי וב"ה ס"ל לאו כגבוי דמי ומבואר שם ובמתני' דפ' האשה שלום (דף קי"ד) שנינו בש"א תנשא ותטול כתובה על פי' ובית הילל אומרים תנשא ולא תטול כתובה א"ל ב"ש והלא מספר כתובה נלמוד שהוא כותב לה שאם תנשא לאחר תטול מה שכתב ליכי וחזרו בה להורות כד' ב"ש. וכ"פ הרמב"ם שם ע"ש. מבואר הוא דאע"ג דב"ה ס"ל לאו כגבוי דמי מ"מ בהא חזרו להורות כד' ב"ש דתטול הכתו' משום דמס' כתובה נלמוד [וע"ש בתוס' ובכתו' (דף י"ג ודף פ"א)]. ולפי"ז שפיר יש לחלק דבשלמא בטענת מורד או אינו יכול וכה"ג א"י לכופו להוציאה ולתת לה כתו' דשטר העומד לגבות כו' כמש"ל ול"ש לומר מספר כתו' נלמוד כיון דעכשיו היא באה לכופו ולהוציאה וא"י להוציא מחזקת בעליו וכמש"ל משא"כ באומרת גרשתני כבר ובאה להתירה להנשא לאיש ואמרינן דחזקה שאינה מעיזה ונאמנת ממילא גובה כתובתה ג"כ דמספר כתובה נלמוד כו' וכ"כ שם הה"מ להדי' בפ' ט"ז במ"ש הרמב"ם האומרת גרשתני דגובה עיקר כתו' והטעם מפני מדרש כתו' לכשתנשא לאחר תטול מה שכתוב ליכי כו' ע"ש ועיין ב"ש בסי' י"ז ס' ק"ת וס"ק קכ"ט ומעתה עולים דברי הרמב"ם עם ד' הה"מ בכל דבריו ז"ל ככפתור ופרח

הג"ה ואל תשיבני דהא גם באומרת גרשתני דמהימנא משום חזקה דאינה מעיזה הא יש כנגדה ג"כ חזקה חזקת איסור אשת איש ואעפי"כ אמרינן דמהימנא [וכ"כ הש"ך בסי' ס"ב שם ליישב כן ד' הה"מ וע"ש. ולפ"ז י"ל במ"ש, הש"ך בסי' פ"ב על קו' התוס' בפ"ק דבב"ב באומרת לאחר ל' יום לא נבעלתי דתהא נאמנת במיגו דאינו יכול משום חזקה דאינה מעיזה והא איכא כנגדה חזקה דטפי מל' יום לא מוקי אנפשי' ואין בידינו לכופו ע"ש ועמש"ל. דהא בגרשתני ג"כ איכא חזקת אשת איש נגדה. אולם לד' מהרי"ק דלקמן לחלק בין חזקה דגוף לחזקה התלוי' בסברא א"ש ודו"ק] מ"מ הא לאו תברא הוא. דלא דמי אהדדי דלענין חזקת איסור א"א האמינוהו רבנן משום חזקה דאינה מעיזה אבל לא כשבא עכשיו לכופו להוציאה וכ"ש להוציא ממון ולתת לה כתו'. וגדולה מזו מצאתי בתשו' מהרי"ק שם בסי' ע"ב מ"ש בשם אותו חכם שהתוכח עמו דר"ל בדעת הפוסקים דאפי' לרה"מ באומרת גרשתני אע"ג דנאמנת להתירה להנשא אין נותנין לה כתו' כו' דהסברא נכונה דיש לנו חזקה דאוקי ממונא בחזקת מרי' נגד חזקה דרה"מ. הרי דמחלק בגרשתני גופי' לענין להתירה להנשא ובין להוציא מחזקה. ועיין באו"ת בכללי מיגו מש"ש בס"ק י"א על קו' הרמב"ן הנ"ל בסוגי' דפ"פ מצאתי דבלא"ה יהא נאמן בברי וברי והממע"ה דמה שתי' דה"א דחזקת, הגוף מסייעה ודאי דחוק דאיך תוציא מחזקה ממון הא אפי' אחר הרוב אין הולכין בממון כ"ש בחזקה דגרוע מרוב כמ"ש עכ"ד. ועפי"ז יתכנו ד' החכם הנ"ל מיהו המהרי"ק דחה ד' החכם הנ"ל ומחלק בין חזקה דאתי ממילא כגון חזקת הגוף כגון אוקי בחזקת בתולה כו' אבל כנגד חזקה התלוי' בסברא דקים להו לרבנן דהני הוא ע"ש. והוא כלל גדול ושפתים ישק

ולפי דבריו הנ"ל שפיר מיושב קו' הרמב"ן הנ"ל בלא דוחק דה"א דחזקה דאינה מעיזה מסייע לה וכמש"ל בשם הפ"י כיון דחזקה זו היא חזקה התלוי' בסברא אם לא לשיטת הרמב"ן דס"ל בכה"ג ל"ש חזקה דאינה מעיזה כמש"ל הקשה שפיר ועיין ב"ש בסי' ס"ח והדברים ארוכים שם ואכ"מ להאריך אולם באמת המהרי"ק שם לשיטתו מש"ש ע"פ ד' התוס' לענין מדרש כתו' היכא דהוא מכחישה לא מדרשינן מדרש כתו' ע"ש בארוכה. אבל לד' הה"מ הנ"ל בדעת הרמב"ם דגובה כתובתה ממדרש כתו' כמ"ש אין אנו צריכין לכ"ז ובלא"ה א"ש. ומיושב ג"כ מה שהקשה הש"ך שם בסי' ס"ב לד' הה"מ דס"ל חזקה דאינה מעיזה דאפי' להרמב"ם דגובה כתו' באומרת גרשתני הימנו העיקר כתו' כיון דכתו' מכח גירושין קא אתי אבל בתור' כתובה הא כ' שם הרמב"ם להדי' דאינה נאמנת. ולמ"ש ניחא כיון דתוס' כתו' לדידי' לאו ממדרש כתו' היא הדר אמרי' דא"י להוציא משום דשטר העומד לגבות לאו