זרע חיים נא

בפי' המשניות בסוף נדרים שם. וז"ל ואשיב לכוונת פירוש השמים ביני לבינך שהיא טוענת בענין שא"א לידע אלא ליודע הנסתרות כגון שאומרת שהוא אינו שלם לתשמיש ואינו יוכ"ח אשר לא תתעבר ממנו בשום פנים והעיקר אצלינו היא קים לה ביוכ"ח הוא לא קים לי' כו' לפי שהוא לא ירגיש בזה שמתחלק מגופו. ולולי שאנו חוששין שמא עיני' נתנה באחר היינו מגרשין אותה הימנו והיינו מחייבין אותו כתובה ולפיכך וכו' ע"ש. וכל דבריו שם מסכימים למ"ש בחיבורו בפט"ו מה"א עש"ה הרי עכ"פ למדנו מדבריו דאף למ"ר בלתי חשש שמא ענ"ב ע"כ לא אמרו דנאמנת אלא משום דהיא קים לה והוא לא קים לי' אבל לא בתרווייהו קים להו

ולענ"ד הדבר ברור שיצא לו להרמב"ם כ"ז מסוגי' דיבמות ס"פ הבע"י ומד' הרי"ף שם בהוא אומר מינה והיא אומרת מיני' אר"א היא נאמנת היא קים לה ביוכ"ח הוא לא קים לי' וע"ש מ"ש הרי"ף בזה על קו' הגאון דאמאי ל"ח לשמא ענ"ב כמ"א דנדרים כמש"ל בסעי' ו' באריכות ועכ"פ שמעי' מסוגיא הנ"ל דדוקא הואיל דהיא קים לה כו' אבל בתרווייהו קים להו לא ואע"ג דכבר נתקשו בה הראשונים ז"ל הר"ן בסוף נדרים והרמב"ן במלחמות בפ' הבע"י דזה סותר לסוגי' דסוף נדרים דשם נר' להיפוך דהיכא דתרווייהו קים להו מהימני טפי משום דאינה מעיזה והרבה דברים נאמרו בו ועיין מ"ש לעיל ליישבו לפ"ד הראב"ד אבל ל"ל כן להרמב"ם ע"ש גם מה שתירץ הרמב"ן והנמשכים אחריו לחלק דדוקא היכא שהיא באה להפקיע א"ע מבעלה אמרינן חזקה דאינה מעיזה כו' כמש"ל לא מצינו ברמב"ם חילוק זה דלהרמב"ם לא משמע כן סברות הפוכות כ"כ דהיכא דהיא באה להוציא מהימנא דוקא בברי ושמא וכשהוא בא להוציאה יהי' לגמרי להיפוך. ועוד בהוא אומר אפילת וכו' דנאמנת משום דמחזקת נפשה בעקרה ומפלת לא מחזקת אבל בלא"ה אינה נאמנת כמש"ל בד' הרמב"ם אף בהיא באה לב"ד להוציאה ואפי' לפרש"י והנמוק"י כשב"ד באים להוציא ע"ש הא הוא לא טעין עלי' להפסידה כתובתה והיא רוצה להפקיע א"ע וא"כ שייך שפיר אף להרמב"ן החזקה דאינה מעיזה ולא שייך כאן תירוץ הר"ן והרמב"ן הנ"ל וכ"ש לפמש"ש הנמוק"י כשב"ד באים עלי' ל"ת לשמא ענ"ב ע"ש וא"כ למה לי לטעם משום דמחזקת עצמה כו' [ועמש"ל בד' הנמוק"י ועיין ג"כ בפרש"י ולהרמב"ן הנ"ל צע"ג]. וע"כ סמך הרמב"ם א"ע על הסוגי' דיבמות הנ"ל. ועוד שהיא מסמכת ג"כ לדינא עם ד' הירושלמי הנ"ל דעכ"פ למ"א אף בטוענת אינו יכול או מורד דתרווייהו קים להו אינה נאמנת וכדרכו בכ"מ שאין תלמודינו מבורר כ"כ כידוע. וכדאמרינן בעלמא ואנן אשוטי' ניקום וניסמוך [עיין כה"ג כ"פ בתשו' ח"צ] ומזה יצא לו להרמב"ם חלק כמ"ש המהר"מ אלשקר מד' הרא"ש דנדרים דבעלמא לא אמרינן חזקה דאינה מעיזה ודווקא באומרת גרשתני דקיימ"ל כרב המנונא ע"ש וא"ש ג"כ ד' הרא"ש הנ"ל ודו"ק.] ומעתה מדויק שפיר לשון הרמב"ם במ"ש שבעלה א"י לשמש שימוש שמוליד וכו' דנקט לישנא דבעלה אינו יכול להכחישה. דדווקא בכה"ג למ"ר מהימנא אלא דלמ"א יעשו דרך בקשה ודו"ק כי כן נ"ל ברור בדעת הרמב"ם ז"ל

ושוב ראיתי בתשו' הרא"ש בכלל מ"ג בדין ב' שכ' שם ומ"ש מורי שאינה נאמנת אחר שהוא מכחישה ול"ד לאינו יוכ"ח דאינה מכחישה דלא קים לה. חילוק זה לא נהירא דבשילהי נדרים יש להיפוך כו'. ולפמ"ש מ"ש מורו עם הרמב"ם בחדא שיטה קיימן וכמ"ש וא"ש מסוגי' דיבמות הנ"ל וא"ש

אולם דעת הה"מ אינו כן כמש"ל במ"ש בד' הרמב"ם בפ' כ"ב מה"א דבעלמא נמי אמרינן החזקה דאין אשה מעיזה כמשי"ת לקמן. ולדבריו ז"ל נ"ל באופן אחר בטעמו של דבר מה שאינה נאמנת אף למ"ר בתרווייהו קים להו והוא עפ"י דברי הרמב"ם בפ' ט"ו מה"א מש"ש באם אמרה איני יודע אם ממני אם ממנו אין לה עיקר כתובה כמ"ש העמד ממון בחזקת בעליו עד שתטעון בוודאי שאינו יוכ"ח ולמה נאמנת בטענה זו מפני שהיא מרגשת אם יוכ"ח והוא אינו מרגיש וע"ש בהה"מ ממ"ש בגמ' היא קים לה וכל שטוענת שמא לא קים לה ומספיקא אין לה כתובה ושטר העומד לגבות לאו כגבוי דמי ע"כ. וא"כ ה"נ בשניהם טוענים ברי במידי דתרוויהו קים להו אע"ג דאית לה חזקה דאינה מעיזה. מ"מ בחזקה זו לבד אינה יכולה לכופו להוציאה וליתן כתובה להוציאה מחזקת בעלה אם לא בטוענת ברי והוא שמא אבל לא בחזקה לבד וכמו שיתבאר לקמן

ולפ"ד הנ"ל. הן הן דברי הרמב"ם בפי"ד מש"ש איש ואשתו שבאו לב"ד הוא אומר מורדת מתשמיש והיא אומרת לא כי כו' וכן אם טענה היא שהוא מורד והיא אומרת לא כי כו' ועושין פשרה כפי כח הדיינין ע"ש. והיינו כמ"ש דכשטענה היא שהיא מורד מ"מ א"י להוציא מחזקת בעליו כיון שהוא מכחישה בברי וכן בטען הוא עלי' שהיא מורדת א"י להפסידה כתובה [עיין מש"ל בטעמו דא"כ מה הועילו חכמים בתקנתן ולד' הה"מ הנ"ל י"ל] דהרי היא מכחישו ויש לה חזקה דאינה מעיזה וחוזר הדין כמ"א דנדרים דמספיקא יעשו דרך בקשה ופשרה

ולפי זה יתכנו מאוד ד' הה"מ בפ' כ"ב מה"א מש"כ שם על מ"ש הרמב"ם באשה שנמצאו מעות ת"י ואומרת אתה נתתה לי במתנה דנאמנת כו' כיון דתרווייהו קים להו אין אשה מעיזה בפני בעלה כמו בגרשתני כו'. וכבר הבאתי לעיל בסעיף ו' מה שהשיג ע"ז הש"ך בח"מ סי' ס"ב ס"ק ה' ע"ש מ"ש דאפי' בגרשתני גופא הסכימו רוה"פ דבתובעת כתובה א"נ וכן העלתי בקונ' ס' גבורת אנשים כו' וכבר כתבתי שם דטפי הו"ל להשיגו מד' הרמב"ם הנ"ל עצמו מ"ש במורד כו' [דבתובעת כתובה הא הר"מ ל"ס לי' כן כמשי"ת. אלא דהש"ך לשיטתו כאן ול"ד למורד] וכמו שהעיר הב"ש בסס"י ע"ז ובסי' פ"ה ע"ש מ"ש