זרע חיים מט

אינו כבעל וכופין אותו שיחלוץ לה כו' וטעמא דנדרה בחיי בעלה הא לאחר מיתת בעלה הוי מורדת וש"מ דליתא לדשמואל דאמר אין כותבין אגרת מרד על שומרת יבם עכ"ל ותמהו ע"ז כמש"ש הרא"ש דמאי ענין זה לזה ע"ש [ועמש"ל באות] והיינו דהרא"ש לשיטתו בשיטה דמורדת דאף בלא כתובה אין כופין. שפיר השיג עליו אבל בשיטת הרי"ף הנ"ל י"ל ע"ד א' עם דעת הרמב"ם דבלא כתובה כופין בכל ענין וא"כ ע"כ הנ"מ לענין מורדת וא"כ גם הרמב"ם הלך בשיטת רבו הרי"ף ז"ל ועיין ג"כ ברמב"ם בפי' המשניות דיבמות ס"פ ב"ש וא"ש

עכ"פ שמעינן מיהא להרי"ף ורמב"ם והרשב"ם אף במאוס עלי כופין אותו להוציא ול"ח לגט מעושה אלא דר"ת וכל הבאים אחריו חולקים על זה והיינו דלא ס"ל בכה"ג לכופו אף בכפיית מילי ואף יוציא ל"א אבל בש"מ שאמרו יוציא ה"ה דכופין וע"ש עוד מ"ש ז"ל מתקנת הגאונים לכופו אף במאוס עלי והאריכו בזה מכ"ז נראה דלא חשו להא דרבינו חננאל וכדכתיבנא

ולפי מש"ל לצדד הרבה למיקלש איסורא דכפיי' להוציא. נ"ל דזהו ג"כ טעם ודעת קצת פיסקי הראשונים שאעפ"י שאין כופין בשוטים מיהו מנדין מנדינן לי' שיוציאה וכן הפוסקים החולקים ע"ז ומחמירים בנידוי להדיא מקילים לגזור עליו ההרחקה שלא לישא וליתן עמו ולמול את בניו וכו' עד, שיתן גט וכמ"ש הרב בהג"ה בסעיף כ"א והוא מד' ר"ת ומהרי"ק וש"פ והש"ך באות ע"ב הביאו והחמיר גם בזה ע"ש. מכ"ז נ"ל בדעתם דאי הוה ברירא להו דיש בלתא דכפיי' להוציא איסור דאו' והגט בטל מה"ת. וודאי לא הוה מקילין בהרחקה זו דסוף סוף אין לך כפיי' מזו ובאונס מגרשה. א"ו ס"ל ג"כ מעיקר הדין כמ"ש אלא כדי לצאת כל הדעות בד' ר"ח אשר דבריו ד"ק חתרו למצוא עוד קצת צדדים דהתירא כנ"ל

היוצא לנו בקצרה ממ"ש דמעיקר הדין נראה עיקר כדעת מהר"י רבו של מהרש"ך ז"ל דלדעת התוס' והרא"ש וסייעתם דבאינו יוכ"ח ובמ"ט חוטרא לידה כו' כופין בשוטים להוציאה ה"ה באין לו גבורת אנשים אף באינו בא מ"ט כופין בשוטים וה"ה במורד אחר שכתבו עליו אג"מ ולא הדר בי' כופין בשוטים שלא תתעגן כל ימי' אולם לדעת הרמב"ן והרשב"א אין כופין בשוטים להוציא בין באינו יוכ"ח ובמ"ט בין באין לו ג"א או מורד בין באה מ"ט או לא בכ"ז אין כופין בשוטים דלדידהו א"כ בשוטים אלא באלו דחשיב במתני' אלו שכופין להוציא או בפסולות דמעשין עליהם וחילוק זה שכ' הש"ך לחלק בדעתם באין לו ג"א בין באה מ"ט או לא כבר סתרתי לעיל בארוכה דלא נמצא בדבריהם לחלק בהא כן. ואדרבא נראה להדיא מדבריהם להיפוך דאין לחלק לענין זה אלא לענין אגרת מרד דווקא וכמש"ל. ואף במהרי"ו בן חביב שהביא הש"ך שמחמיר בכפיית שוטים באין לו ג"א לא נמצא בדבריו לחלק בין באה מ"ט או לא. אלא נראה דחש לה לדעת הרמב"ן והרשב"א וההולכים בשיטתם וכמש"ל. ובאמת גם בהש"ע בהמחבר ובהרב בהג"ה אין הכרח לכ"ז דנר' בכ"מ שאמרו בסי' זה כופין לא ירדו לדין כפיי' בשוטים או כפיית מילי וסמכו א"ע על בסוף בסעיף כ"א דביאר שם דין כפיי' בשוטים. ותדע דאפילו נודר ואינו מקיים קחשיב הרב בהג"ה בסעיף א' באלו שכופין אותו להוציא כו' משום דבעון נדרים בנים מתים ולא מסתבר דנימא בהא דכופין בשוטים להוציא

הג"ה ונרשם בש"ע מהגמי"י סוף אישות ולא מצאתיו, ועיין ד"מ שכ' דמהגמי"י לא נר' כן אלא שכ' שם כן בשם הגהות אלפסי ולא מצאתי ג"כ [ועיין בטור וש"ע בסי' קט"ו סעיף ג' ע"ש ובהג"ה] וע"כ לא קאמרי' במתני' אלא בהיא נודרת ואינה מקיימת אבל לא קחשיב לי' במתני' דאלו כופין להוציא. ויותר הול"ל הטעם משום דאשתו מתה כמ"ש למה יקח משכבך כו' והבאתי במ"א סעד נכון לזה ממה שאמרו ברמ"ס ר"ה והי' בך חטא ולא באשתך חטא דתמוה דלמה לי קרא לדין שמים ומאי נ"מ בזה ולהנ"ל א"ש ודו"ק ע"כ

וכן ממ"ש בהג"ה בסעיף ג' ברגיל לכעוס ולהוציא אשתו מביתו תמיד כופין אותו להוציא י"ל ג"כ כפיית מילי. ועיין ש"ך אות מ"ט מ"ש בזה ודבריו אינם מוכרחים. ולדידי בלאו הכי כיון דהוציא כן מד' תשו' הרשב"א. והא הרשב"א ס"ל דא"כ בשוטים אף במונע כל עניני אישות ובאה מ"ט וכמש"ל. וא"כ אף בטוענת אין לו ג"א דבארנו לעיל להתוס' והרא"ש וש"פ כופין בשוטים אף באינו בא מ"ט מ"מ לחומרא יש לחוש לדעת הרמב"ן והרשב"א דא"כ בשוטים אפי' בבאה מ"ט ומונע כל עניני אישות וכ"כ בב"ש ס"ק ל"ה בדעת הרשב"א דאין כופין בשוטים אפי' בבאה מ"ט אלא דמוסיפין על הכתובה כדין מורד וכמש"ל. ועיין תשו' מהראנ"ח סי' ס"ג אלא דבכל כיוצא בזה נראה לי דמצינן למיעבד ההרחקה שכ' הרב בהג"ה בסעיף כ"א וכמש"ל דהם אמרו להחמיר והם אמרו להקל בהא: מה

והנה הש"ע כ' בטוענת אין לו ג"א י"א דהיא נאמנת. והש"ך באות נ' ונ"א ואילך האריך להשיג על זה מש"כ כלשון י"א והוא משום דהרמב"ן והרשב"א וש"פ כתבו לחוש לדעת הרמב"ם והירושלמי דאף בכה"ג אינה נאמנת ויצא לחלק עליהם ז"ל דגם הרמב"ם ס"ל בהא דנאמנת וזה שדקדק וכ' בפ' ט"ו מה"א האשה שבאתה לב"ד ואמרה בעלי א"י לשמש כדרך כ"ה שמוש שמוליד או שאינו יוכ"ח