זרע חיים מח

אליבא דשמואל נאמרה אבל לפי תלמודינו הנ"ל א"א לומר כן וכמ"ש

עכ"פ הי' נראה לי לדון ממ"ש דאם כפוהו להוציאה במקום שהדין שיוציא והיא נשאת לאיש אחר בדיעבד ל"ת והנה הב"ש סס"י קנ"ד סיים שם ובכל אלו נר' אפי' הורה חכם להיתר ונשאת כופין להוציא כו' ואין דבריו מבוארים [וגם בס' ב"מ כ' א"י לפרש למה רומז כו'] ונר' דקאי על אלו שאין כופין אם הורה חכם לכוף. אך דבריו סתומים ואין ללמוד הימנה וצ"ע וכמ"ש כן נראה לי עיקר

עוד נראה לי לדון בזה ואמינא בי' מלתא חדתא בע"ה והוא דנחזה אנן בסוגי' דמורד' (דף ס"ג ע"ב) במ"ש בתוס' דעת הי"א וברא"ש הביאו בשם הרשב"ם והרמב"ם באומרת מאוס עלי ולא הוא ולא כתובתו בעינא דכופין אותו להוציאה בלא כתו' כמש"ש באורך בתוס' ורא"מ בהשגתו על דעה זו וכן כל הפוסקים השיגו על זה ולדעתם הוי גט מעושה שלא כדין עב"י בסי' ע"ז

ולפי ענ"ד נראה ליישב בטוב טעם דעת הרשב"ם והרמב"ם הנ"ל מה שהקילו כ"כ לכופו להוציאה ולא חשו בה לגט מעושה שלא כדין (ועיין שם ברא"ש דאפי' משום תשמיש או מזונות לא כייפינן כ"ש כו' וע"ש בתוס' מ"ש וגם ר"ת פי' כו'] וגם כבר הקשו התוס' והרא"ש וכל הפו' מהא דמשנה אחרונה דנדרים דחיישינן שמא ענ"ב ובתוס' רצו לתרץ לחלק בין היכא דיוצאת ונוטלת כתו' בין בכה"ג דיוצאת בלא כתו' ודחוהו הרא"ש דאם נתנה ע"ב תתן עיניה בבעל ממון כו'. [אע"ג דגם הרא"ש וש"פ מחלקין ג"כ בטוענת אינו יכול דל"ח לשמא ענ"ב ומהימנא דאינה מעיזה דווקא כשאינו תובעת כתובה אבל כשתובעת כתובה לא מהימנא וחיישינן שמא ענ"ב מ"מ יש לחלק כמובן והבן זה]

ולענ"ד ליישב כ"ז דהרשב"ם לשיטתו למ"ש בפ' ח"ה (דף מ"ת) בהא דפריך לר"ה שם דאמר תלוהו וזבין זביני' זביני דאגב אונסי' גמר ומקני. משא"כ במתנה ופריך מהא דגיטי נשים כו' ובעכו"ם פסול ואמאי נימא אגב אונסי' גמר ומגרש וברשב"ם שם כתב וז"ל דהא לא מפסיד מידי דומי' דזביני שמקבל דמי שדהו דכיון דאשתו שונאתו ובלא גט נמי לא תעמוד אצלו וגט זה אינו אלא להתירה לאחרים לא מפסיד כלום עכ"ל ומשני על זה הא אתמר עלי' אמר רב משרשי' ד"ת אף בעכו"ם כשר כו' וע"ש בתוס' בד"ה אלימא כו' שהקשו למה שרצו לומר דגיטי נשים הוי כמו מכר שנפטר ע"י כך משאר כסות ועונה [משא"כ מתנה] דא"כ גט מעושה שלא כדין נמי יהא כשר כו' ע"ש שדחקו א"ע בסוגיא טובא

ונלענ"ד דהנה צריך ביאור דברי הרשב"ם הנ"ל דאינו מפסיד מידי הא מפסיד הכתובה צריך לתת לה כשיגרשנה [ועיין ברמב"ם בפ' ט"ו מה"א ובמ"מ ובכ"מ שם דאף היכא דאין ביניהם הכחשה על הכתו' הוי כמו קובע לחבירו זמן ותובע בתוך הזמן ע"ש] וצ"ל דכיון דכדין הוא והדין שיוציא ויתן כתו' אפי' בלא כפיית העכו"ם על הגירושין עכ"פ יכולה לכופו ליתן לה כתו' מיד וכמש"ל דאפי' לדעת הפוסקים שאין כופין על הגירושין כשאמרו יוציא כו' מ"מ כופין אותו ליתן לה כתובה מיד כמ"ש בתשו' הרשב"א ובהה"מ פי"ד מה"א וזה פשוט בכל הפוסקים כמ"ש הש"ך באות מ"ז וא"כ בכפיי' העכו"ם על הגירושין לא מפסיד מידי והוי כמו זביני וגומר ומגרש. וכ"ז בכדין אבל שלא כדין כיון שאין הדין שיוצא ויתן כתו' ועכו"ם כופין אותו ומפסיד הכתו' כשמגרשה הוי כמו מתנה ואינו גומר ומגרש

והשתא ניחא ג"כ באומרת מאוס עלי לא הוא ולא כתובתו דהכתובה אינו נותן לה וכע"מ שאין כופין אותה עכ"פ לשמש בע"כ שאינה כשבוי' כו' ממילא שפיר כופין אותו וליכא חששא דגט מעושה שלא כדין דהא לא מפסיד מידי והוי כמו מכירה דגומר ומקני. ה"נ גומר ומגרש. וכ"ז כשאומרת מאוס עלי לא הוא ולא כתובתו אבל עם הכתובה הוי כמו מתנה ואין כופין אלא בדין דיוציא כו' ורוצה אני כו' כנ"ל נכון מאד ומקום הניחו לי רבותינו ז"ל בזה כו'. ולפי הנ"ל ממילא מתו' ג"כ הא דל"ח לשמא ענ"ב כמ"א דנדרים דע"כ לא חיישינן במ"א דנדרים אלא משום דלמ"ר אמרו ג' נשים יוצאת ונוטלת כתו' והיינו דכופין אותו וכפרש"י והר"מ בפ' המשני' יוצאת בע"כ של בעל וחזרו לומר שמא ענ"ב ואינו מן הדין לכופו ויעשו דרך בקשה [ועמש"ל] אבל באומרת מאוס עלי לא הוא ולא כתובתו בעינא אין כאן חשש כלל לכופו על הגירושין דהא בכל ענין אין כופין אותה ולא מפסיד מידי וכמש"ל וא"ש

ולפי זה מצינו טוב טעם ודעת למ"ש הה"מ בפ"ב מה' יבום בדעת הרמב"ם דבלא כתובה כופין בע"כ דמה שאמרו כופין הימנו ומבקשין הימנו היינו לענין הכתו' אבל על הגירושין וחליצה כופין לעולם [ולהיפוך אל היפוך מדעת הרמב"ן והרשב"א דא"כ על הגירושין אעפ"י שכופין ליתן הכתו' מיד כמש"ל]. ולכאורה הוא דחוק מאוד דהא כופין הימנו לחלוץ לה קאמרינן וכן מבקשין כו' ולפ"ד הה"מ הנ"ל אינו ענין כלל לגוף החליצה והגירושין. אבל לפמ"ש א"ש דבאמת כופין ומבקשין היינו על גוף החליצה והגירושין אלא דהיינו עם הכתובה אבל בלא כתובה כופין בכל ענין כמ"ש וא"ש מאוד. ולשיטה הנ"ל א"ש ג"כ פרש"י ס"פ הבע"י בד"ה זיל לא מפקדא דפי' ואם תרצה לצאת תצא בלא כתו'. ומתו' ג"כ קו' תוס' שם בהא דקאמר כתובה מאי עבידתי' ול"ק נמי אמאי יוציא ע"ש והבן

ולפי מש"כ א"ש ג"כ בפשיטות דברי הרי"ף בס"פ בית שמאי שהבאתי לעיל שכ' בסוגי' דנטולה אני מן היהודים לגבי ייבום מהו כו' רב אמר יבם