זרע חיים מז

ועיין ג"כ בב"ש סס"י קנ"ד נראה שהסכי' כן ג"כ וכ' אלא חכמי הדור אין כופין מ"מ האיסור חל על כל אדם ע"כ נר' אפי' בזה"ז דאיכא חרם ר"ג מ"מ אם לא ילדה י"ש יכול לגרשה בכ"ע עכ"ד: מב

עוד אחת אמרתי לבאר מאי דפשיטא לי' להש"ך בכ"מ דגט מעושה שלא כדין אינו גט מה"ת לאו כע"מ בה ודעת הרמב"ם אינו כן וכמ"ש בפ"ב מהל' גירושין דבישראל אפי' שלא כדין כשאמר רוצה אני אינו בטל מה"ת אלא פסול מדרבנן וע"ש בלח"מ ואף בעכו"ם מן הדין פסק שם דמה"ת אינו גט בטל וע"ש בהה"מ וכ"מ דהיינו מסוגי' דב"ב (דף מ"ח) דפשוט מרב משרשי' דאמר ד"ת גט מעושה בעכו"ם כשר כו' אלא דהא זה סותר לסוגי' דפ' המגרש דמסקינן שם דהא דרב משרשי' בדותא היא. וע"ש ג"כ בתוס' בב"ב מה שדחקו בזה טובא ליישבו

ולענ"ד היה אפשר לומר דהסוגי' אינו סותרים זא"ז דע"כ ל"א בפ' המגרש דהא דרב משרשי' בדותא הא אלא למאי דאמרי' שם אר"נ אמר שמואל דמחלק בין בעכו"ם בין בישראל בין כדין ובין שלא כדין. א"כ לדידי' ע"כ הא דרמ"ש בדותא הוא וכמו דפריך התם דאפי' שלא כדין נמי כו'. משא"כ לרב משרשי' עצמו מצ"ל דאינו מחלק בין כדין ושלא כדין. דשם בב"ב אזלא הסוגי' אליבא דרב הונא דתלוהו וזבין זביני' זביני דאגב אונסי' גמר ומקני וה"נ אגב אונסי' גמר ומגרש. ולפ"ד שפיר מוקמינא הא דרב משרשי' ובהכי רווחא לן שמעתתא דב"ב שם ואכ"מ למה שדחקו א"ע התוס' שם עש"ה: ולפי זה מדויק ג"כ הסוגי' דפ' מ"ח דחליצה מעושה וגט מעושה זימנין פסול כו' כשלא אמר רוצה אני כו' דמחלק הכל ברוצה אני דייקא [ועיין בטור סי' קל"ד ובב"י מש"ש עליו בד"ה והא דאינו גט כו']

אולם הרמב"ם ס"ל למפסק כתרווייהו כר"נ אמר שמואל דבישראל שלא כדין פסול ופוסל ור"ל מדרבנן אבל אינו בטול מה"ת., וגם פסק כרמ"ש דד"ת גט מעושה בעכו"ם אם הוא כדין כשר ונראה דס"ל דהא דפ' המגרש דחוי' בעלמא הוא כדרכו בכ"מ. אבל לקושטא דמלתא לפי דמסיק בב"ב בדאמר רוצה אני ועפ"י הטעם דיהיב לרוצה אני דאנן סהדי דניחא לי' לשמוע לדברי חכמים א"כ בישראל אף שלא כדין מ"מ כשאמר רוצה אני גמר ומגרש לעשות מה שדייני ישראל אומרים לו וכן כשדייני עכו"ם עושים כדין וכמש"ש להדי' ולמה אינו בטול כו' עש"ה. משא"כ בתרתי לריעותא בעכו"ם ולא עפ"י דין ל"ש כאן רוצה אני כלל דמאי מצוה לשמוע לד"ח איכא ולכן הגט בטל מה"ת כנ"ל לדעת הרמב"ם [וע"ש בלח"מ שדחק טובא] ומה שדייק שם הלח"מ בד' הרמב"ם שם שכ' בשלא כדין כגון ששגג וטעו הב"ד נראה לי משום דלהר"מ אף במאוס עלי כופין להוציא. וכיון שכל שרצונה לגרשה כופין אותו לא משכחת לה שלא כדי אלא בכה"ג שטעו להוציא מאיזה טעם וזה ברור ועמש"ל ליישב ד' הר"מ שהביא הטור סי' קס"ט

אלא דדעת התוס' והרא"ש ושאר כה"פ אין כן אלא דשלא כדין בישראל ודעכו"ם כדין אינו גט מה"ת רק דפסול לכהונה משום ריח הגט כמשנ"ר מסוגי' דמגרש וכפרש"י שם ועיין ב"ש סי' קל"ד ס"ק י' וי"ג: מג

ומ"מ נ"ל היכא דאמרי' יוציא ויתן כתו' אפי' לדעת ר"ח מהירושלמי אם שמענו שיוציא שמענו שכופין מ"מ אי כפו בכה"ג צ"ע אי הוי גט מעושה שלא כדין מה"ת וכ"מ לפענ"ד בדעת הר"ן שגם הוא הביא בס"פ המדיר כדעת ר"ח שאין כופין כשאמרו יוציא וכמש"ל ואעפ"כ בפ' המגרש שם בגט מעושה כדין פי' בפשיטות כפרש"י שם כגון הנך שאמרו חכמים יוציא ויתן כתו' או שהיתה אסורה לו עכ"ל. ורש"י לשיטתו דכ"מ שאמרו יוציא כופין פי' שפיר כנ"ל משא"כ הר"נ נראין דבריו כסותרים זא"ז. ולא עוד אלא בטור סי' קל"ד כ' אבל אם אנסוהו כדין כגון שהוא חייב להוציא ואינו רוצה ואנסוהו ב"ד עד שהוציאה הוי גט ומצוה על כל ב"ד שבכ"מ ובכל זמן לכופו לגרש עכ"ל הרי דכתב ג"כ אנסוהו כדין כגון שהוא חייב להוציא כו'. וצ"ל בדוחק דלא נחית השתא לדין כפיי' וסמך א"ע על מ"ש בסס"י קנ"ד אבל אי נימא דעכ"פ בכה"ג שהדין הוא שיוציא ויתן כתו' אעפ"י שהב"ד אין נזקקי' לכופו מ"מ אם עישו הוי גט מעושה כדין כיון דהדין דיוציא עולים ד' הר"נ והטור כהוגן וצ"ע

ובאמת דכ"מ הדברים מעצמן בהא דר"נ אמר שמואל גט מעושה כדין כשר ושלא כדין פסול כו' דסתימת הדברים נראה כיון שהדין שיוציא כו' ה"ה כדין דהא עכ"פ מקרי עבריינא כו' כמש"ל ולדעת הפוסקים דלא ס"ל כן צ"ל דכדין היינו היכא שהדין שכופין אותו ושלא כדין היכא שאין כופין אותו אעפ"י שהדין שיוציא ויש לומר דהא הוציאו סברא זו מהא דירושלמי דאמר שמואל אין מעשין אלא לפסולות כו' אם שמענו שיוציא שמענו שכופין כו' וכן בגמ' דילן אמר שמואל כגון אלמנה לכ"ג וכו' וא"כ שמואל לשיטתו הנ"ל מחלק בין כדין ושלא כדין עד"ז שהדין שכופין או לא [ואולי מש"ה מצינו לשמואל דמחמיר שלא לכופו בכ"מ כגון באומר איני זן כו' ותבעה היא אין נזקקי' לה לי"א כמשנת"ל] אבל עכ"פ לסוגי' דגמ' בב"ב דמפרש אליבא דר"ה דבגיטין כופין עד שיאמר רוצה אני כדי לשמוע לדברי חכמים וכמו שהסבירו הרמב"ם כמש"ל א"כ בוודאי כ"מ שאמרו יוציא ואם אינו מוציא מקרי עבריינא ודאי שייך רוצה אני כדי לשמוע לד"ח וגמר ומגרש וא"כ לפ"ז ממילא מסולק תמיהת הרא"ש דפ' הבע"י על הרי"ף וכ"ה דעת הרמב"ם דכופין כ"מ שאמרו יוציא דהוא נגד הירושלמי כו' דהירושלמי הנ"ל