זרע חיים מו

ומ"ש באות ל"ח בהשגתו על מהר"י שהביא לסייעו לדעתו דהא לדעת הרי"ף ור"י לא ס"ל כלל דינא דר"ח לחלק בין יוציא לכופין והש"ך כ' דכבר י"ל שגם דעת הרי"ף כן כדעת ר"ח אלא דבהך דשהה י"ש פסק בס"פ המדיר כרב תחליפא וכמ"ש ג"כ הדו"פ סס"י קנ"ד ואעפ"י שהרא"ש לא פי' כן דעת הרי"ף אין דבריו מוכרחים כו' כבר הבאתי לעיל דדברי הרא"ש בדעת הרי"ף מוכרחים ואין לזוז הימנה

ומ"ש ונ"ל ראי' ברורה לדברי הדו"פ מדברי הרמב"ן והרשב"א ור"נ והה"מ כו' דאע"ג דס"ל כדינא דר"ח אעפ"כ בשהה י"ש ס"ל דכופין כו' וע"כ פשיטא דגם דעת הרי"ף יוכל להיות כן אין זה ענין וראי' כלל לדעת הרי"ף אלא שהפוסקים הנ"ל אע"ג דקיימי בחדא שיטה שלא לכןף אלא למוכה שחין ואינך דחשיב במתני' או לפסולות כמש"ל ס"ל בשהה י"ש כרב תחליפא אמר שמואל דהוי בכלל פסולות דמעשין עליהם בשביל קיום פו"ר ואין מהירושלמי ור"ח שהביאו התוס' והרא"ש סתירה לזה כלל אבל הרי"ף והרמב"ם ורש"י ודאי לא מחלקין בין יוציא לכופין מידי וכמש"ל: מא

ובאמת תמה אני להבנת הש"ך בפשיטות, בדעת התוס' והרא"ש בשהה י"ש ולא ילדה דאין כופין אע"ג דיוציא כדברי ר"ח. וכן מסיק לדינא באות ל"ט יעיין שם וכיון דתפס בפשיטות בד' התוס' והרא"ש וש"פ בשאינו יוכ"ח או שהתה י"ש ולא ילדה ובאה מ"ט חוטרא לידה כופין אותו מסוגי' דס"פ הבע"י הכי יגרע מ"ע דפו"ר מטענה כ"ד חוטרא לידה כו'. ואין לומר דשאני טענה חוטרא לידה כו' דהדבר נוגע לה ולהנאתה משא"כ בשביל המ"ע לחוד אין ב"ד כופין אותה [וע"ד שכ' התוס' לפר"י דלשון יוציא משמע כופין היכי דהוא עושה לה עולה ה"נ בכה"ג לפי' ר"ח ועמש"ל] ויש להסתייע קצת לחילוק זה דלפמ"ש התוס' בגיטין (דף מ"א) וש"מ דאשה מצווה על לא תהו בראה כו' וא"כ לפ"ז ל"ל באה מ"ט חוטרא לידה כו' תיפוק לי' משום לא תוהו כו' וכ"מ בס' ב"מ רסי"א שהקשה כן ע"ש. ולפמ"ש ניחא. אבל א"כ לפי"ז הא אמרי' באינה באה מ"ט זיל לא מפקדא הא אפי' היתה מפקדא לא היינו כופין דהא הוא מיפקד ואין כופין. ודוחק לחלק בין היא באה לתבוע בשביל המ"ע או בין ב"ד נזקקי' מעצמן. ואולי יש לדחות דאם היתה מפקדא עכ"פ הול"ל יוציא ובכפיית מילי וכמש"ל. ובבאה מ"ט כופין בשוטים [ומש"ה ל"ק ג"כ על דברי התוס' הנ"ל דאשה מצווה על לא תוהו בראה למה לן באה מ"ט די"ל כדי לכופו ומשום לא תוהו לא כייפינן]

אך דא"כ לפ"ז מאי שטרחו טובא התוס' שם בפ' הבע"י בד"ה שבינו לבינה וברא"ש שם סי' ט"ו וכל הראשונים ז"ל ליישב הסוגי' הנ"ל דכופין בבאה מ"ט דה"ד אי בלא שהה י"ש ניחוש שמא ענ"ב ואי בשהה י"ש תיפוק לי' דבלא"ה כופין להוציא. לפי הנ"ל מעיקרא לק"מ דמשום שהה י"ש לחוד לא כייפינן לי' ובבאה מ"ט ותובעת גירושין כייפינן לי' [וכן בסוגי' דהיא אומרת מיני' היא נאמנת דתמהו שם דבמאי איירי אי בשהה י"ש ל"ל טעמא דאינו יוכ"ח וכו' ע"ש. הא שפיר מתוקמא בשהה עשר שנים ובבאה מ"ט דהנ"מ דאז כופין אותו]

א"ו פשיטא להו מסברא דהשתא דס"ל דבבאה מ"ט כייפינן כ"ש בשהה י"ש בשביל ביטול פו"ר וא"ש. וזה נ"ל ראי' ברורה ונכונה. ועוד לפי מש"ל בדעת הרמב"ן ורשב"א והריב"ש וסייעתם דאפי' באה מ"ט אין כופין בשוטים ואעפ"כ בשהה י"ש כופין ואיך נימא כ"כ סברות הפוכות להיפוך. ועיין ברא"ש שם בסוגי' דהוא אומר מינה כו' שכ' ור"א ז"ל כתב והיכי דשהה עמה י"ש כו' מתוך לשונו משמע דכייפינן לי' בשוטים אף לישא אחרת לקיים פו"ר וכן מסתבר דמה מועיל שמגרשה אם לא ישא אחרת וה"ל ככל מ"ע שמכין אותו עד שתצא נפשו או עד שיקיימנה עכ"ל

מכל הנ"ל נר' לי לצדד דהרא"ש אעפ"י שציין מחלוקת ר"י ור"ח ואת כל הנאמר בו אהך דשהה י"ש כו' נמשך אחר דברי התוס' שהעתיקו כאן משום קשייתם דתני יוציא ופליגי בס"פ המדיר אי כופין וע"כ כתבו דברי ר"ח דאין הכרח לכ"מ שאמרו יוציא אי כופין כו', אבל מ"מ לדינא ס"ל להרא"ש ג"כ כדעת הרי"ף בס"פ המדיר דכופין בשהה י"ש כיון דקיימא לן כר"ת א"ש דכופין אותו כמו בפסול' וכמש"ל. אע"ג דברמזים שם בפ' הבע"י לא כ"כ מ"מ הא סותר א"ע למ"ש בס"פ המדיר דשם רמז דכופין בשוטים וגם המעיין היטב בטור אין הכרח כ"כ בדעתו להמעיין בו וצ"ע

ולפי הנ"ל הנה במה שמסכים הש"ך עם הדו"פ לפרש דעת רי"ף ורש"י דגם הם ס"ל כרבינו חננאל ואעפ"כ בשהה י"ש ס"ל כופין אין דעתי העני' מסכמת בזה אלא כהבנת הרא"ש בדעתם כמש"ל. ולדינא שכ' בדרישה לכוף בשהה י"ש ולא הסכים עמו הש"ך כמ"ש באות ל"ט לפענ"ד העיקר כהדו"פ דכ"ה דעת הרמב"ן והרשב"א והריב"ש והה"מ וש"פ טובא אע"ג דמחמירים טפי בענין כפיית הגט כמש"ל. ומ"ש קצת פוסקים שהביא הש"ך דאין כופין בשהה י"ש נמשכין אחר ד' הרא"ש שמציין מחלוקת ר"י ור"ח בברייתא דשהה י"ש וכבר כתבתי לעיל מה שנ"ל גם בדעת הרא"ש בזה. ועיין בדרישה שהאריך עוד בזה לזמנינו דנוהגים לקיים חדר"ג שלא לישא ב' נשים וסיים גם חלקי אמרה נפשי שאם לא ירצה לגרש מרצונו שיכפוהו בשוטים ע"י ישראל ואפי' ע"י כותיים אם ידינו תקיפה עליו עד שיגרשנה עכ"ל ויהא גם חלקי עמו בחיים,