זרע חיים מה

ולתת כתובתה [אלא דלמשנה אחרונה אינו מפרש דרך בקשה שיפטרנה בגט כפירש"י הנ"ל ע"ש]. והר"ן והרא"ש שם בשם הירושלמי פירשו יעשו דרך בקשה יעשו סעודה ויפיס ובתוס' שם בשם ר"ת יבקשו רחמים מאח המקום שיתן להם בנים [ועיין רש"י יבמות קי"ב] ומי דחקם לפרש כן ולא כפירש"י ור"מ הנ"ל. אלא דכל אחד לשיטתו. דרש"י והר"מ לשיטתם דכל מקום שאמרו יוציא כופין אותו. וע"כ פי' המשנה כפשוטו דכופין ומבקשין דבכ"מ וע"ד דתנן ביבמות פ' ב"ש הנודרת הנאה מיבמה בחיי בעלה כופין אותו שיחלוץ לה לאחר מיתת בעלה מבקשין הימנו שיחלוץ לה וה"נ פי' במתניתין הנ"ל אלא דשם א"א בע"א כ"א מבקשין הימנו שיחליץ לה וכאן יעשו דרך בקשה או היא תתרצה או הוא יתרצה לגרשה] ור"ח והירושלמי לשיטתם דאין כופין בכ"מ שאמרו יוציא וא"כ גם למ"ר שאמרו יוציא אין במשמע כופין וע"כ הוצרכו לפרש יעשו דרך בקשה יבקשו רחמים וכו' או לפייסה כו' כנ"ל ונכון הוא. ועפי"ז א"ש דברי הרמב"ם פ' י"ד מה"א הל' ט"ו בטענה היא שהוא מורד ממנה והוא אומר לא כי כו' וכן להיפוך יעשו פשרה כפי כח הדין כו ע"ש ובהשגת הראב"ד שם דמבואר הוא דהרמב"ם פי' דרך בקשה כו' דרך פשרה לענין גביות כתובה ע"ש והיינו משום דהוא לשיטתו בחבורו שם בפרק הנ"ל במורדת דבלא כתובה בכ"ע יכולה לכופו להוציאה וכופין ומבקשין שאמרו בכ"מ לענין כתובה הוא כמש"ש המ"מ ואם כן א"א לומר יעשו דרך בקשה לענין הגט משום דחששה שמא עיני' נתנה באחר אלא על כרחך הוצרך לפרש דרך פשרה לענין הכתובה וא"ש ודו"ק. ועיין מ"ש לקמן בזה. באות מ"ג גם לפמ"ש התוס' והר"ן שם והתוס' בפ' הבא על יבמתו וש"מ לתרוצו הך דשמים ביני לבינך שאינו יוכ"ח. דהיינו בבאה מחמת טענה כסוגיא דסוף פרק הבא על יבמתו וא"כ כיון דבאה מ"ט ע"כ לשיטתם למ"ר כופין להוציא וגם טמאה אני לך יוכיח דאע"ג דתני יוציא ע"כ כופין וצדקו דברי מהר"י בתשובתו על מהרלב"ח והש"ך כ' לחלק אף למשנה ראשונה דמהימנא באומרת טמאה אנו לך לענין כפיית מילי ולא לכפיית שוטים ולא מסתבר כלל ואין להאריך עוד

ומ"ש באות ל"ג להשיג על מהר"י מ"ש בתשו' הרמב"ן בסי' קל"ט דכופין באין לו ג"א דהרמב"ן בסוף התשו' שם כתב גם בהא בבאה מחמת טענה כו'. האמת אתו שדעת הרמב"ן נראה שאין כופין בשוטים. אבל כבר כתבתי לעיל שאף במה שהסכים הש"ך בדעתו ובדעת הרשב"א דבבאה מחמת טענה כופין בשוטים להוציא אינו מוסכם ועקב רוח אחרת אתם ז"ל דמד' הרמב"ן ז"ל בתשו' סי' קל"ח נראה ונשמע דאף בבאה מחמת טענה אין כופין בשוטים וכ"ה בתשו' רשב"א סי' תרכ"ח וסי' תקצ"ב להדיא דאפילו באה מ"ט א"כ בשוטים לגרש שאין כופין אלא למוכה שחין ואינך דחשוב במתניתין וכן מי שנשא את הפסולות וכמ"ש אין מעשין אלא לפסולות וכן מי ששה עשר שנים ולא ילדה כו' [אף דלא הביאו הירושלמי ופי' ר"ח שהביאו התוס'] וכמ"ש הה"מ על שמם בפ' י"ד מה"א וכבר ביארתי לעיל דהני מילי בבאה מחמת טענה דאז כופין על הכתובה לכתוב עליו אגרת מרד אבל לא לכופו בשוטים להוציא אלא למוכה שחין ואינך שנאמר להדיא אלו כופין להוציא כו' ולא נאמר כחובה כלל שמע מינה דהכפיי' על הגירושין עצמו הוא כן נ"ל ברור בדעתם ז"ל וכן מ"ש באות ל"ו ול"ז להשיג על מהר"י בוויכוחו בדעת הריב"ש סי' קכ"ד ע"ש. הנה הש"ך לשיטתו דפשיטא לי' להסכים עכ"פ בבאה מ"ט חוטרא לידה כו' ודאי כופין בשוטים ולפ"ז מסתמא גם דברי הריב"ש אמורים דוקא באינו באה מחמת טענה. אבל באמת לא נ"ל כן ונראה מהריב"ש שהלך בשיטת הרשב"א לענין כפי' בשוטים ולא נזכר בדברי הריב"ש שם מאומה לחלק בין באה מ"ט או לא וא"כ הרמב"ן והרשב"א והריב"ש בחדא שיטה קיימן דאפי' באה מ"ט אין כופין משא"כ לדעת הש"ך דעכ"פ בהא דבבאה מחמת טענה אפילו באינו יוכ"ח וכה"ג דאין לה מניעת עונה פשיטא לי' דכופין בשוטים. וכן הוא באמת דעת התוס' והרא"ש וסייעתם מפשטות סוגי' הגמ' דסוף פרק הבא על יבמתו כמש"ל כ"ש באין לו ג"א שהכל יודעין למה כלה כו' ולא תתעגן כל ימיה דכופין אפי' לא בא מ"ט חוטרא לידה כו' ובהא שפיר קאמר מהר"י אלו הי' נאמר באין גבורת אנשים יוציא היינו דנין מדוע נאמר יוציא ולא כופין כמו שדייקו התוס' אכל הני דפ' המדיר אבל בהא דאין לו ג"א אפי' יוציא לא נאמר אלא דילפינן בפשיטות מסברא דאפי' אינה באה מחמת טענה כמו ביו"כ בבאה מ"ט א"כ ה"ה דכופין באין לו ג"א כיון דמהימנא. דודאי אלו הי' הדבר אינו ברור לן דמהימנא [עיין מ"ש לקמן בדעת הש"ע שכתב בלשון י"א שנאמנת] א"כ מספיקא ודאי לא נוכל לכופו בשוטים להוציאה. אבל למאן דס"ל דמהימנא א"כ ה"ה דכופין ובזה יבוא דברי מהר"י על נכון להנצל מתמיהת הש"ך ז"ל עליו ע"ש

ומש"ש להשיג על מ"ש מהר"י לחלק בין אין לו גבורת אנשים למדיר דהיום או מחר יתיר נדרו כו' כבר מבואר לעיל שכן נראה ג"כ מהמרדכי וש"פ וכ"מ מדברי התוס' והרא"ש בפרק אעפ"י במאי דפשיטא להו להקשות למאן דאמר מורד מתשמיש נמי תקשה דע"כ כופין להוציא דאטו לעולם יוסיפו על כתובתה ותתעגן כל ימי'

ומ"ש באות ל"ג על מ"ש מהר"י בתשו' הרא"ש דין י"ג כו' וכתב וכבר סתרתי למעלה כל דבריו מצד הדין וגם מצד הלשון כו' אני בעניי בעז"ה בניתי דבריו מצד הדין ולשון ויפה קלסי' תלמידו מהרש"ך ז"ל אשר באו דבריו מצודקים כמו שכתבתי לעיל: