זרע חיים מד

וגם הדבר מוכרח מעצמו מצד הסברא כמש"ל כיון דבהא פשיטא לי' להש"ך וכ"ה דעת הרא"ש באמת דבאינו יוכ"ח שאין לה מניעת עונה דל"א בה יוציא כו' כופין להוציא בשביל שבאה מ"ט חוטרא לידה כו' כ"ש באין לו ג"א דהדין פשוט מסברא דיוציא אף באינה באה מ"ט חוטרא לידה רק שטענה שהכל יודעין למה כלה נכנסה לחופה כו' ותשב עגונה כאלמנה חיא כל ימי' פשיטא דכופין להוציא וע"כ א"א לומר בהא דאין כופין אלא לפמש"ל בדעת הרמב"ן ורשב"א והנמשכים אחריהם דבאינו יוכ"ח אפי' באה מ"ט א"כ בשוטים על הגירושין ה"ה בזה דאין כופין משא"כ בשיטת התוס' והרא"ש הנ"ל: לז

ומעתה אחר שנת' כ"ז נ"ל לדון במש"ש עוד הש"ך על ד' מהר"י רבו של מהרש"ך ז"ל דמה שרצה להוכיח מתחלה דהטור סובר בגבורת אנשים כופין בשוטים להוציא צדקו דבריו בצד זולת צד דודאי כדבריו כ"ה דכוונת הטור כן הוא ודלא כמהרלב"ח בכוונת הטור וכמש"ל באות י"ג אבל מ"מ אין מהטור ראי' דאיהו אזיל לטעמי' דבאיני זן וא"מ נמי כופין בשוטים כו' אבל לפמש"ל דדעת התוס' והרא"ש כו' דגם באיני זן א"כ בשוטים ה"ה בג"א כו' וע"כ נראה לעיקר לדינא כרלב"ח עכ"ד

ולפי ענ"ד האמת הוא כמ"ש הש"ך דצדקו דבריו דמהר"י בצד זולת צד אבל נתהפכו הצדדין דמצד זה שהסכים עמו וכו' שודאי כדבריו כ"ה בזה דכוונת הטור הוא כן וכו' וכמש"ל אות י"ג והיינו דהכריח שם דכוונת הטור הוא כן מדכ' ברס"י קנ"ד אלו כופין בשוטים מוכה שחין וכו' וקחשיב ואזיל נמי גבורת אנשים כו'. ועוד דהא הרא"ש מדמי לה לאיני זן וא"מ ובאיני זן וא"מ כ' הטור בהדי' דכופין בשוטים וכו' ע"ש ולדידי אי משום הא לא אירי' לפרש כוונת הטור כן דמ"ש מדקחשיב ואזיל ג"א בהדי אינך דחשיב ברישא כופין בשוטים המעיין בטור יראה דאחר שחשיב ואזיל אלו שכופין בשוטים מוכה שחין וכו' קפסיק ותני בסיפא האומר איני זן וא"מ או שאינו רוצה לשמש כופין אותו ויוצא ויתן כתו'. הרי דלא סמך א"ע אכופין דרישא וא"כ אין הכרח בדבריו אי ר"ל כופין בשוטים או לא ומ"ש דהא מדמי לה הרא"ש לאיני זן וא"מ וכו' לפמש"ל מצ"ל דאע"ג דעיקר דינו שווים המה דכמו דחייב לה בזה ה"נ בזה מ"מ לענין כפיי' בשוטים דווקא באיני זן וא"מ שלא תמות ברעב משא"כ בג"א. ולפי הנ"ל נ"ל גם במ"ש הטור ברס"י ע"ז במורד על אשתו אם היא רוצה כופין אותו מיד להוציאה והבאתי לעיל ד' המרדכי ומר"מ דס"ל עכ"פ בהא כפיית מילי לבד כיון שלא נכתב עליו אגרת מרד וכמש"ל באות כ"ז

ומעתה נראה לי דגם דעת הטור כן הוא ור"ל ג"כ כפיית מילי ולא נחית עדיין לדין כפיי' בשוטים עד סוף הסי' וכן מצ"ל בד' הרא"ש בפ' אעפ"י מש"ש על הא דמשני ולאו לאמלוכי בה בעי אם היא רוצה כופין אותו מיד להוציאה כו' עיין שם וכן מסתבר דבכהאי גוונא להוציאה מיד לא עדיף מהך דהמדיר כו' דא"כ בשוטים כמש"ל אבל בג"א אע"ג דאין מד' הטור הכר כנ"ל מ"מ כיון דביארנו דדעת הרא"ש דבכה"ג כופין בשוטים ולא מחלקינן בהא בין באה מ"ט או לא מסתמא גם דעת הטור כן ואדרבא אפי' להפוסקים באיני זן וא"מ כשמואל מ"מ בג"א יש לומר דכופין וכמש"ל דהתם ס"ל לשמואל עד שיכפוהו להוציא יכפוהו לזון משא"כ בגבורת אנשים וע"כ העיקר לדינא כמהר"י ולא כמרהלב"ח ז"ל: לח

ומעתה אלקטה נא באמרים בקוצר אחרי השגת הש"ך על מהר"י הנ"ל במה שנוגע לעיקר הדין דמ"ש באות ל"א מדברי הר"ן ס"פ המדיר שהביא ד' רבינו חננאל כו'. האמת שכ"כ הר"נ שם אבל מ"מ אין מהר"ן הכרע יותר מד' התוס' והרא"ש והמעיין בר"נ שם יראה ג"כ דלא כ"כ אלא במדיר ותדע דהא קשה לי' התם מנודרת הנאה מיבמה בחיי בעלה דכופין אותו כו' ועיין שם מה שתי' ולא מפליג בין מונע כל עניני אישות כמ"ש התוס' והרא"ש וא"כ נימא דאף במורד ומונע כו' עניני אישות אין כופין אלא בבאה מחמת טענה. והא גם להש"ך ז"ל ליתא ועוד דאף באומר איני זן ואיני מפרנס כ' שם דר"ל כופין רק עד שיכפוהו להוציא יכפוהו לזון ע"ש אבל לא באין לו גבורת אנשים וכה"ג וכמש"ל. ועיין מ"ש לקמן דאע"ג דהביא בס"פ המדיר דעת הר"ח אם שמענו יוציא שמענו כופין מ"מ בפרק המגרש בהא דגט מעושה כדין פירש כפרש"י שם כגון הנך דאמרו רבנן יוציא ויתן כתובה כו' ע"ש הרי דס"ל בכל מקום שאמרו יוציא הוי כפיי' כדין ועיין לקמן

עוד הביא באות ל"ב דברי מהר"י מ"ש על דברי מהרלב"ח שהביא ראי' לאין לו גבורת אנשים שהוא כמו שלש נשים למ"ר שאמרו יוציא ולא כופין ומהר"י השיג עליו דמידי אירי' הא כדאיתא וכו' ועוד דגם ג' נשים למ"ר מצ"ל דכופין וטמאה אני לך יוכיח כו' וכן נראה מלשון רש"י שכ' אהא דמ"ר ג' נשים יוצאות בע"כ של בעל, וכן נראה מדברי הר"מ בפי' המשניות כו' עכ"ד. וגם בזה השיג עליו הש"ך ע"ש ולפי ענ"ד צדקו דברי מהר"י הנ"ל: לט

ונ"ל להוסיף בה דברים ואמינא הרהרתי כ"ש והוא דהנה רש"י פירש שם בראשונה היו אומרים ג' נשים יוצאת פירש"י בעל כרחו של בעל ובד"ה יעשו בדרך בקשה יבקשו הימנו שיפטרנה בגט כראוי ואין מכריחין אותו. וכן נראה מפי' המשניות להר"מ דלמ"ר היו מכריחין אותו להוציאה