זרע חיים מ

והנה בדרישה האריך ג"כ ליישב דעת הרי"ף ורש"י דדווקא בשהה י"ש ס"ל כופין אבל בש"מ שאמרו יוציא גם הם ס"ל דאין כופין והשיג ג"כ על הטור שלא כ"כ והסכים עמו הש"ך באות ל"ח וכמ"ש לקמן וזה רחוק מאוד בדעתם ובאמת גם אשתמיטתי' להדרישה והש"ך מ"ש רש"י בפרק המגרש (דף פ"א ע"ב) בהא דגט מעושה כדין כשר ופרש"י כגון הנך דאמרו בהו יוציא ויתן כתובה או שהיתה אסורה לו עכ"ל הרי להדי' דמדמי להו אהדדי דכ"ז היינו גט מעושה כדין וכ"מ ג"כ דעת הרי"ף בכ"מ שלא לחלק כלל וע"ש ברי"ף ס"פ אעפ"י מ"ש בדיני דמורדת ולד"ה כל מאן דכייפינן לי' לאפוקי בין מעיקר דינא כדתנן אלו שכופין להוציא ומאי דדמי להו בין מעיקר תקנתא כו' הרי דאינו מחלק כלל וכאשר כ"ה ג"כ שיטת הרמב"ם וכמשי"ת לקמן. וע"ז שפיר חמה הרא"ש עליהם מהירושלמי וכמ"ש ומשני דמשמע להו כן משום דגרסי בהא דרב האומר איני זן וא"מ יוציא ופליג שמואל עד שיכפוהו להוציא כו' ש"מ דכ"מ דאמרו יוציא והיינו כופין. וע"ז קאי ג"כ דברי הרא"ש מש"ש וכיון דפליגי בה רבוותא ראוי להחמיר כנ"ל. ועיין מ"ש עוד לקמן בע"ה בדין שהה י' שנים בדברי הרא"ש. וכיון שכן די לנו שנחמיר בהנך דפ' המדיר דאתמר עליו בירושלמי אם שמענו יוציא שמענו כופין. אבל לא במקומות אחרים כגון במורד ואין לו גבורת אנשים וכמ"ש: ל

עוד נ"ל לצדד ולבאר דאפי' לדעת הפוסקים כשמואל באומר איני זן וא"מ מ"מ באין לו ג"א מודים דכופין להוציא דאפי' שמואל גופי' מודה בהא דע"כ לא פליג שמואל ארב אלא מהטעם שאמרי' עד שנכפוהו להוציא יכפוהו לזון ולא ס"ל טעמי' דרב דאין אדם דר עם נחש. ולפי"ז נר' לשמואל אפי' כפיית מילי להוציאה ל"א וכ"מ ממ"ש התוס' והרא"ש א"נ ה"ק שמואל לרב אותו כפיי' שאתה כופיהו להוציא יכופו לזון אבל היכא דא"א לכופו לזון אף שמואל גופי' מודה דכופין להוציא וכמ"ש לקמן בד' הטוש"ע סעיף ג'. וא"כ ה"ה באין לו ג"א דלא מצ"ל לכופו לשמש ממילא דכופין להוציא ואפי' במורד מתשמיש נר' דל"ש לכופו לשמש בע"כ בהא אפי' במורדה היא אין כופין אותה כ"ש אותו דהו"ל בני גרושה כו' וכ"מ מד' הרא"ש בפ' אעפ"י דין ל"ב ע"ש

וכן מוכח מדקדוק לשון הטור ברס"י ע"ז יע"ש. ומצאתי ג"כ בדו"פ שם. וא"כ כיון דל"ש לכופו לשמש י"ל דאף לשמואל במורד כופין להוציא עכ"פ אחר שכתבו עליו אגרת מרד שלא תתעגן כל ימי' ותדע דהא הרי"ף ורמב"ם לא ס"ל דינא דרבינו חננאל כלל וכופין בכ"מ שאמרו יוציא, ואעפי"כ באומר איני זן וא"מ פסקו כשמואל בדינא דכופין לזון וש"מ דלא תלי' הא בהא. ודלא כהש"ך באות מ"ג שאחר שביאר לפ"ד דבאין לו ג"א א"כ אלא בבאה מ"ט כתב ונ"ל שגם דעת הרמב"ם כן שהרי גם הוא פסק בפ' י"ב מה"א כשמואל דבאיני זן וא"מ אין כופין להוציא א"כ ה"ה במורד מתשמיש כו' וא"כ ה"ה בג"א כו'. והאריך בזה גם באות מ"ה ואילך ע"ש. וע"פ שדייק מדברי הרמב"ם פי"ד מה"א ממ"ש כ"ז שתרצה היא לישב דהיינו לאפוקי אם היא רוצה שיכפוהו לשמש. וכ"ז הם דברים תמוהים מאוד בעיני דלענ"ד הדבר ברור כשמש דהרמב"ם ר"ל לאפוקי שאם לא רצתה דכופין לגרשה. ומהתימא על דבריו ז"ל דאטו אנן דיינינן על המורד או אין לו ג"א אם נימא יוציא או לא. הא מלתא דפשיטא הוא דעכ"פ הדין שיוציא כו'. וזה פשוט בכה"פ דאפי' הוא בבגדו כו' וכ"כ הש"ך כ"פ אלא דעלי' אנו דנין אם כופין בשוטים וא"כ איך אפשר לומר להרמב"ם דאין כופין דהיינו יוציא להרמב"ם ואפי' לפי"ד דכתב שם דבמורד מתשמיש אם היא רוצה כופין אותו לשמש. מ"מ הא באין לו ג"א ל"ש לומר כן וגם במורד הדבר ברור עכ"פ דהדין שיוציא ויתן כתובה דהא אפי' אג"מ כותבין עליו וא"כ ממילא ש"מ דלהר"מ דאין חילוק בין יוציא לכופין דכופין להוציא וכ"ז פשוט וברור. ולפי"ז ממילא מה שנתקשה הש"ך שם באות מ"ז בד' הש"ע בסי' קנ"ד סעיף ג' כו' וכ' דסותר זא"ז תוך כ"ד כו' ע"ש ולפמ"ש מעיקרא לק"מ ואין שם שום סחורה כלל ע"ש

ולפי זה ממילא נדחה מ"ש הש"ך באות י"ח וש"מ לסייע לפע"ד לדעתו מד' הפוסקים כשמואל באומר איני זן ומד' הרא"ש שפלפל בפ' אעפ"י אליבא דשמואל ע"ש. דאין ענין זה לזה דהפוסקים כשמואל בהא אפי' כפיית מילי לא ס"ל לכופו להוציא אלא יכפוהו לזון כמשנ"ת משא"כ באין לו ג"א וכמשנ"ת. וגם בלא"ה אין זה קו' על הרא"ש שפלפל אליבא דשמואל אע"ג דמסתבר לי' כרב. דהא יוצא לו נ"מ מזה דאפי' משמש עמה בע"כ ה"ז מורדת וכמש"ש ע"ש. וגם כן דרך הפוסקים בכ"מ לכתוב הנ"מ למאן דפוסק כשמואל וכן מדויק בד' הרי"ו שהביא הש"ך באות י"ט לסייע לפי דבריו ולפי משנ"ת אין מהרי"ו הכרח וראי' כלל ע"ש: לא

עוד נראה לי לדון ממ"א דדעת התוס' דבאין לו ג"א כופין להוציא והוא ממ"ש התוס' בפר"ק דב"ב (דף ה' ע"ב) לענין מיגו במקום חזקה דהקשו שם בסד"ה מי אמרינן כו' מהא דיבמו' דקמ"ב בהוא אומר בעלתי והוא אומרת לא נבעלתי תוך ל' יום כופין לחלוץ לאחר ל' יום מבקשין לחלוץ משום דטפי משלשים יום לא מוקי אינש נפשי' ולא מהימנא. דליהמנא במיגו דאי בעי אמרה