זרע חיים לט

מ"ש התוס' מגמ' הנ"ל ולא ממתני' דפ' ב"ש דשנינו שם אף בנודרת הנאה מיבמה כו' כופין אותו שיחליץ לה (וכן הקשה בר"ן וש"מ אע"ג דהיא גרמה לו] ולפמ"ש א"ש דמכאן אלימא קושייתם טפי כמשנ"ת: כח

אולם בהא נראין כמחולקין הטור עם המרדכי הנ"ל דלהטור שכ' ברס"י ע"ז אם היא רוצה כופין אותו מיד להוציאה נר' דיצא לו זה מד' הרא"ש מ"ש דסוגי' דפ' אעפ"י דלמסקנא דמשני לאו לאמלוכי בה בעי אם היא רוצה כופין מיד להוציאה. ולהמרדכי בהא אין כופין מיד בשוטים להוציאה. ואולי גם הטור והרא"ש בהא כפיית מילי קאמרי כמ"ש לקמן אבל מ"מ לפי גיר' רש"י שם בסוגי' לאו לאמלוכי בי' בעי דכותבין עליו אג"מ ואח"ז אמרי' יוציא כו' בכה"ג פשיטא דכופין להוציא וכמ"ש בתוס' והרא"ש דכי לעולם יוסיפו על כתובתה ותתעגן כל ימי'

ובאמת בעיני יפלא קצת על פשיטת גי' הרא"ש ול"ו לאמלוכי בה בעי ולא זכר מאומה מגי' רש"י ולאו לאמלוכי בי' בעי וכפרש"י שם וגם התוס' שתקו לי' בזה. ועוד לפי גי' הרא"ש ולאו לאמלוכי בה בעי אם היא רוצה כו' אטו ברצונה תלוי מלתא הא וודאי אם היא רוצה לגרשה וליתן לה כתו' לא משגחינן בה וברצונה לכתוב עלי' אג"מ וצ"ל דהיינו אחר שנמלכים בי' והוא מורד ואינה מגרשה אז ברצונה תלי' מלתא ומ"מ פשיט' הגמ' דמשמע על הא דפריך והא אמר רב יוציא ולאו לאמלוכי בה בעי לא א"ש כ"כ וא"ש טפי לפרש"י דפשיטא דנמלכין בי' [ומצאתי בחי' ריטב"א שם שהביא גי' רש"י ולאו לאמלוכי בי' בעי כו' והקשה עליו דא"כ הו"ל לפרושי כמה זמן מתונים לו לאמלוכי ואע"ג דבעלמא זמן ב"ד ל' יום דלמא הכא מוסיפין לו שיגרשנה מדעתו וכו' והנכון כגי' הספרים שנמלכין בה ואם תרצה לצאת כופין אותו להוציא מיד ואם לא רצתה להתגרש כופין אותו לעולם במרד מפני שדרך ב"י הצנועים שאין רוצין להתגרש כו' עכ"ל וצ"ע] ולשון הרמב"ם פי"ד מה"א מתוקן כמ"ש ג"כ בש"ע סי' ע"ז שכ' המורד על אשתו ואמר הריני זן ומפרנס אבל איני בא עלי' מפני ששנאתי' מוסיפין לה על כתובתה כו' ונר' דמש"ה מלשון הרא"ש הנ"ל כ' הרמ"א שם בלשון י"א דאם רוצה לגרש מיד כו' ע"ש בח"מ וב"ש ומש"ש על דבריו אין בכ"ז להאריך

עוד נראה לי בביאור דברי התוס' והרא"ש. דהא וודאי אין כוונת רבינו חננאל דבכ"מ שאמרו יוציא אין כופין אלא דאין הכרח שכופין ולאפוקי מפר"י דכ"מ שאמרו יוציא ממילא כיון שהדין כך כופין אותו וע"כ הקשו עליו מברייתא דשהה י"ש ולא ילדה יוציא כו' ופליגי בס"פ המדיר אי כופין וע"כ פי' ר"ח מהירושלמי אם שמענו שמוציא שמענו שכופין. ובזה א"ש מאי דהוקשה להם מגמ' דפ' החולץ דחוזרין אצל גדול למכפיי' [והרבה דברים נאמרו בו כמש"ל] והיינו משום דשם במתני' לא חנן דכופין אותו אלא חוזרין אצל גדול ואומרים לו או כנוס או פטור ואעפ"כ תפסו הגמ' שם בפשיטות דחוזרים למכפיי' והוצרכו לומר משום דמונע כל עניני אישות פשיטא להו כן אבל משום תשמיש או מזונות לחוד תלי' בפלוגתא דפליגי בס"פ המדי' באומר איני זן כו'. ועוד דיהי' דעת ר"ח איך שיהי' מ"מ לעיקר הדין הא ס"ל כפר"י כמש"ש בר"פ המדיר דיותר נר' דכופין בכל הני כפר"י אלא דהירושלמי סבר דשייך כפיי' במילי אבל לדידן דקיי"ל דבדברים לא יוסר עבד ע"כ איירי בשוטים כיון דלשון יוציא משמע כופין היכא דהוא עושה לה עוולה עכ"ל [ור"ל לאפוקי שהה י"ש דפליגי בה בס"פ המדיר אע"ג דתני שם יוציא כמש"ל] אלא דסיימו שם דיש להחמיר שלא לכוף אם לא שנמצא ראי' ברורה. ונר' מדבריהם עכ"פ אף לחומרא לא באלו לבד שאתמר בהדי' כופין אלא שלא לכוף אם לא בראי' ברורה והיינו כמ"ש דלשון יוציא משמע לכאן ולכאן והיכא דאיכא ראי' ברורה עכ"פ כופין אף דלא אתמר בהדי' כופין ומזה מבואר דלא כהש"ך דאלו להש"ך דס"ל בדעתם דמשום תשמיש או מזונות לחוד ואין לו ג"א בכ"ז אין כופין אם לא בבאה מ"ט דאתמר להדי' כופין מעתה אין הדבר מסור עוד לחכמים א"ו כמ"ש בדעתם. ומש"ה פשיטא להו מסברא במורד שלא תתעגן כל ימי' דכופין להוציא וכמש"ל וה"ה באין לו ג"א: כט

ועד"ז שנת' נ"ל בביאור דברי הרא"ש שכ' שם בפ' הבע"י אחר שהביא דברי הר"י ור"ח ורש"י פי' בשמעתין [בששהה י"ש ולא ילדה] דכופין אותו ב"ד להוציא וכ"כ רב אלפס כו'. ותמהני האיך נכוף כיון דאמר בירושלמי דאין כופין כו'. וצריך ביאור מאי זה התמהון ע"ד רש"י ורי"ף דכופין בשהה י"ש מהאיך דירושלמי דאמרו שם לשמואל דאין מעשין אלא לפסולות דהך דפ' המדיר אם שמענו יוציא שמענו דכופין. וכי אלימא הך דהירושלמי מסוגי' דגמ' דילן דאמרו בס"פ המדיר לחד מ"ד אמר שמואל דאין מעשין אלא לפסולות אבל בשהה י"ש אין כופין ורב תחליפא אמר שמואל אפי' שהה י"ש כופין אותו ומסיק בגמ' שם דהיינו כפיית שוטים וניחא לי' להרי"ף שם לפסוק כר"ח אמר שמואל דשקלי ושרי' הגמ' שם אליבי' וכמש"ש דאפי' אמר דיירנא בהדי בסהדי לא שבקינן לי' וכנר' דעת הרא"ש עצמו שם. וא"כ מה זה התמהון כאן לרש"י ורי"ף מהירושלמי הנ"ל. ועוד דגם בירושלמי לא שמענו אלא בהך דפ' המדיר כו' ולא בשהה עשר שנים. א"ו ע"כ צ"ל דעיקר תמיהת הרא"ש היא למאי דמשמע בפשיטות בדעת רש"י ורי"ף בהא דתני בכ"מ יוציא דהיינו כופין וכן נראה מפרש"י שם בע"ב ולא מחלקין בזה מידי בין יוציא לכופין על זה תמה האיך נכוף כשאמרו יוציא כיון דאמר בירושלמי שאין כופין: