זרע חיים לז

סופו להתפייס. וא"כ לשמואל ליכא למימר כן בהך דהחולץ בשו"י ודו"ק. ועיין מש"ל באות כ"ז: כה

ולפי משנ"ת מיושב דברי הרא"ש אשר נר' כסותר א"ע כ"פ בדינים אלו דבפ' הבע"י כתב דמשום תשמיש או מזונות לחוד לא כייפינן. וכן בר"פ המדיר הראה מקום למ"ש בפ' הבע"י בכל הני יוציא דפ' המדיר אי כייפינן או לא ובס"פ המדיר נר' דמכריע כהפוסקים כרב דכופין להוציא ע"ש. וגם בפ' אעפ"י סותר א"ע וכמו שעמד בזה ג"כ הב"ש בסי' ע"ז דבדין ל"ה כתב דאף במונע תשמיש אין כופין לגרש כדאי' בירושלמי כ"ש כשהיא מונעת לעצמה [והש"ך לא הביאו כלל] ושם בדין ל"ב לא כ"כ ע"ש. [ועיין ב"ש שם שתי' דמ"ש בדין ל"ה. ר"ל דבירושלמי איתא כן אף דלא קיימ' לן כן ע"ש. וה"ה דהמצ"ל דלשמואל כ"כ] ולפמ"ש ניחא דבר"פ המדיר וודאי שייך מחלוקת ר"י ור"ח לכ"ע בין לרב בין לשמואל וכן בשאר מקומות שכ' שאין כופין ר"ל בכה"ג דמדיר דווקא משא"כ בס"פ המדיר במורד ואומר איני זן וא"מ מסתבר לי' דהלכתא בהא כרב וכופין בהא להוציא. (ושוב ראיתי בס' ב"מ רס"י ע"ז שכת' מזה וע"ש שנטה בהרבה דברים לד' הש"ך ז"ל ול"י מדוע לא דבר כן כי הי' ת"י כמו שהביאו סס"י ק"מ] וכיון דס"ל במורד ממזונות כרב ה"ה במורד מתשמיש נמי כופין להוציא [וכמ"ש הש"ך אות ט"ז וש"מ דשווין זה לזה] ולכן שפיר כ' התוס' והרא"ש בפ' אע"פ דין ל"ב גבי הא דפריך והא אמר רב האומר איני זן וא"מ יוציא ויתן כתו' וא"ת למ"ד מוריד מתשמיש נמי תקשי דע"כ מורד מתשמיש נמי כופין להוציא דאטו לעולם יוסיפו על כתובתה ותתעגן כל ימיה. הרי דפשיטא להו דמשום תשמיש לחוד נמי כופין להוציא והיינו כמ"ש כיון דאליבא דרב קיימינן התם לתירוצם הסוגי' אליבי' א"כ לרב ה"ה מורד מתשמיש וא"ש. וכ"ה ברא"ש שם וא"ח למ"ד מורד מתשמיש נמי תקשה דפשיטא דכי היכי דאמר רב באומר איני זן ואיני מפרנס יוציא ה"נ מתשמיש כו' וא"ש

ומעתה ממילא צדקו דברי הטור דס"ל דהכרעת הרא"ש הוא באיני זן וא"מ כרב [ועוד להטור אפי' ר"ח ס"ל כרב והי' נ"ל דהוציא כן מלשון הרא"ש. ובאמת ט"ס ברא"ש ומצאתי בדו"פ ועש"ך בהג"ה] וכיון דס"ל הלכתא כרב מה"ת לא נימא כופין בשוטים דהא לשיטת ר"ח גרסי' בהא דרב כופין להוציא. ועוד דאפי' גרסי' יוציא כבר הוכיחו התוס' והרא"ש (והביאו הש"ך באות ט"ז] דע"כ ר"ל כופין מדפריך מיני' בפ' אע"פ למ"ד וכן המורד באומר איני זן כו' והאמר רב יוציא ויחן כתו' ואם כפיי' במילי משכחת לה שנידהו ועומד במרדו א"ו שכופין בשוטים

ומה שהמציא הש"ך באות י"ח דמ"מ פריך שפיר דאעפ"י דאין כופין על הגט מ"מ כופין על הכתו' כמו בפריעת בע"ח דמכין אותו כו'. ול"נ לענ"ד דהכא תקנת חכמים הוא לכופו בכתיבת אגרת מרד להוסיף על כתובתה משא"כ בפריעת בע"ח ובודאי בכך יפה לה לגבות הכתובה והתוס' ול"ד כלל לבע"ח וק"ל]

וכ"מ ברמזים שהבין כן דעת הרא"ש ע"ש בר"פ המדיר כ' מחלוקת ר"י ור"ח הנ"ל ובפ' אעפ"י סימן ל' במורד ממזונות או מתשמיש אם היא רוצה כופין אותו מיד להוציאה וכו' והוא מד' הרא"ש שם כמשי"ת לקמן [ומש"ה תו לא כתב בס"פ המדיר דהא דאיני זן ואיני מפרנס כו']: כו

וכ"מ לפענ"ד כמ"ש מהירושלמי עצמו ותוס' ורא"ש בפ' המגרש (דף פ"ח) שכ' שם בד"ה ובעכו"ם חובטין אותו ואומרים לו עשה מה שישראל אומר לך דפי' דכשר בזה הענין וכתבו דכן איתא בירושלמי דמכילתן אמר רב ישראל שעושה כמעשה עכו"ם פסול [אפי'] באומר איני זן וא"מ תני ר' חייא עכו"ם שעושה כמעשה ישראל כשר אפי' באומר איני זן וא"מ ואהא דנקט אפי' דלא מתכשר בעכו"ם שלא ע"י ישראל אע"ג דהוי כדין אמר ר"א מתני' אמרה כן ובעכו"ם חובטין אותו ואומרים לו עשה מה שישראל אומר לך ולא מה שאנו אומרים לך עכ"ל וכ"ה ברא"ש שם בקצרה ע"ש. הרי דס"ל להתוס' דהירושלמי לכ"ע באומר איני זן וא"מ הוי גט מעושה כדין ולעיל מיני' אתמר שם בירושלמי הך והתנינן המדיר אח אשתו כו' אם שמענו שהוא מוציא שמענו שכופין. ואח"ז אתמר המימרא הנ"ל וש"מ ג"כ דבהך דהמדיר ג"כ לרב אם שמענו מוציא שמענו כופין ולכן נקט באומר איני זן וא"מ דייקא

אלא דהרש"ל שם פי' בהא דרב ישראל שעושה כמעשה עכו"ם פסול ובאומר איני זן וא"מ [ומוחק אפילו] דהיינו דסבר אין כופין בהא להוציא והוי שלא כדין ור' חייא פליג ע"ז ע"ש שהביא ד' המרדכי שלא פי' כן וכבר דחה שם הרש"א דבריו דהא רב הוא ס"ל בתלמוד שלנו דכופין בהא להוציא וכו' ע"ש [וע"ש ברש"ל שכ' ועוד דבירושלמי לעיל מיני' משמע להדי' דאין כופין באומר איני זן נראה דמשמע לי' כן מהך דאמרי' לעיל אם שמענו שהוא מוציא שמענו שכופין והרש"א לא חש להשיבו דלשיטתו ל"ק כמש"ל לחלק בין מדיר לאיני זן דהוי כמורד]. וע"כ כפי' המרדכי והרש"א שם [ולפי"ד א"צ למחוק תיבת אפי' אלא דבב"ב בתוס' ליתא אפילו ובירושלמי איתא ישראל שעושה כמעשה העכו"ם ועיין רא"ש] וכ"מ כפי' הרש"א ממ"ש התוס' ואהא דנקט אפי' דלא מתכשר בעכו"ם כו' אר"א מתני' אמרה כן כו' והיינו דדייק ולא מה שאנו אומרים לך דבכה"ג פסול [ולפי' הרש"א נראה די"ל והא דנקט ומתני' אמרה כן א"ש בין ארב בין הר"ח משא"כ לרש"ל והבן]. ואעפ"י דבב"ב (דף מ"ח) הביאו התוס' והרא"ש הירושלמי