זרע חיים לו

דמ"ש בתחלה כופין ר"ל כפיית מילי והוא דוחק גדול מכמה טעמים וגם מה שפירש בדעת הטור שכ' גבי גבורת אנשים כופין דהיינו כפיית מילי הוא דוחק גדול וכו' וכתב שכבר השיג על הרלב"ח מהר"ר יוסף רבו של מהרש"ך ז"ל בתשו' הנדפסת בתשו' מהרש"ך ספר ב' סי' ק"ס ודבריו נכונים בזה וכו'

ובאות י"ד כתב ועוד קשה בד' תשו' הרא"ש הנ"ל שנראין הדברים כפולים ומעורבים ומש"ש מוהר"י הנ"ל ביישוב דברי הרא"ש אלו שהרא"ש נשאל על כמה דברים אם כופין והשיב הרא"ש על גבורת אנשים הדין אם השואל דכופין בשוטים ועל ש"ד כגון המדיר את אשתו וכה"ג השיב שאין כופין. אי אפשר לומר כן הן מצד הדין הן מצד הלשון מצד הדין דהא מוכת להדיא בתוס' ר"פ המדיר ופרק הבא על יבמתו וברא"ש שם דמשום תשמיש או מזונות לחוד אין כופין בשוטים אלא במונע כל עניני אישות וכו'. והולך וביאר בתוקף גבורותיו להשיג על מהר"י הנ"ל עד שסיבב וביאר ד' תשובות הרא"ש הנ"ל וכל דברי הפוסקים שאין כופין בשוטים בגבורת אנשים אלא דוקא בבאה מחמת טענה חוטרא לידה כו'

וכבר כתבתי לעיל קצת מה שנראה לפענ"ד בזה ועתה אוסיף לבאר מה שנ"ל בזכות ד' מהר"י הנ"ל לעיקר הדין ודלא כש"ך ז"ל שהשיג עליו [וגם אדרבא במה שמסכים עמו הש"ך ז"ל אינו מוסכם ומוכרח] כאשר אבאר בעז"ה כל חלקי הצדדים ושרשי הדברים הנוגעים לדינא

והנה מקודם אבאר ליישב דברי הטור שנתקשה בו הש"ך ז"ל באות ט"ו וכתב וז"ל ומכאן קשה לי ג"כ על הטור שכתב בר"ם ע"ז המורד על אשתו שאינו רוצה לשמש עמה או שאינו רוצה לזונה אם היא רוצה כופין אותו מיד להיציאה וליתן כתובה וכ"כ בס"ס קנ"ד כו' וכ"ז היפוך דברי הרא"ש הנ"ל דמשמע התם להדיא במסקנתו דמשום תשמיש או מזונות לחוד אין כופין בשוטים ורוצה ליישב דברי הטור דס"ל דמ"ש התוס' והרא"ש דמשום תשמיש או מזונות לחוד אין כופין היינו דלא תקשה אהני דפרק המדיר כו' אבל במורד כופין והביא דעת המפרש א' בפרק המדיר שביאר כן דברי התוס' שם וז"ל גבי הך דהחולץ דחוזרין אצל גדול למכפיי' הוצרכו לתת טעם אמאי כופין טפי מהך דהכא וגבי הא דאיני זן ואיני מפרנס לא הוצרכו לתת טעם אמאי כופין ואפשר לומר דהאומר איני זן ואיני מפרנס הו"ל כמורד על אשתו משא"כ כל הני דהמדיר עכ"ל. ודחוהו הש"ך וכ' דיותר נ"ל דל"ק להתוס' והרא"ש מכופין דמזונות דהא רב היא דאמרה ולרב איה"נ אפשר דסבירא לי' כל הני יוציא דפ' המדיר היינו כפיי' וכדעת ר"י בתוס' ושמואל דס"ל במזונות אין כופין ס"ל דכל יוציא היינו בלא כפיי' וכו' [ולפי דבריו מצ"ל דהא דירושלמי אם שמענו יוציא שמענו כופין שם נאמר לשמואל דאין מעלין אלא לפסולות ולכן שמואל לשיטתו בכ"מ ס"ל שלא לכופו] ותדע דאל"כ [ר"ל לפי' הרש"א] למה הוצרכו לתרוצי להך דהחולץ לפי שמונע כל עניני אישות הא בלא"ה לק"מ דהך דהחולץ דמי למורד כו' עכ"ד בקצרה. והוא קו' גדולה לכאורה על ד' הרש"א

ונראה לפענ"ד לבאר דברי התוס' והרש"א. והוא בשים לב עוד דהנה ביבמות שם בפ' הבע"י כ' הרא"ש במש"ש התוס' דמשום תשמיש או מזונות לחוד אין כופין וז"ל יראה לשמואל דפריך לרב עד שיכפוהו להוציא יכפוהו לזון קאמר דמשום מזונות לחוד אין כופין אבל רב הא ס"ל בהדי' לגי' ר"ח דהאומר איני זן וא"מ כופין להוציא עכ"ל

[ומש"ש אחר זה ואפשר לומר דאיני זן ואיני מפרנס דפרנסה הוא דבר אחר בלא מזונות ל"נ לענ"ד ונראה משום דבהמדיר אפשר ע"י הפרנס כו' לכן צ"ל איני זן ואיני מפרנס דהיינו מורד]. ולכאו' נראין דברי הרא"ש כסתירה וחזרה כי לפ"ד ביבמות הנ"ל נר' לכוון כוונת התוס' כמ"ש הש"ך ז"ל בכוונתם ולא כמ"ש הרש"א בפ' המדיר הנ"ל וכמובן למבין. אולם דבריו ביבמות ובהמדיר לפי ענ"ד צדקו יחדיו דשפיר קאמר הרש"א ביבמות דהיינו לשמואל ולא לרב. וליכא למימר בכוונתם דלרב קאמרי' הכי ולחלק בין המדיר למורד וכמ"ש בהמדיר דא"כ מאי ק"ל מהך דהחולץ הא התם הוי כמורד וכקו' הש"ך הנ"ל א"ו בכ"ע קאמרי משום תשמיש או מזונות לחוד א"כ וע"כ היינו לשמואל ולא לרב. וגם שפיר קאמר הרש"א בפ' המדיר ולא סגי לי' במ"ש ביבמות משום דמשמע לי' דהא וודאי לשיטת ר"ח בין לשמואל בין לרב הני יוציא דפ' המדיר שמענו שיוציא ולא שמענו שכופין (דלא מסתבר כמ"ש הש"ך דרב ושמואל יפלגו בדינא דר"י ור"ח. ועוד דא"כ תקשה גם לפר"ח על רב כל הני קו' שהקשו לפר"י ע"ש] ושפיר קאמר הרש"א דלא הוצרכו לתת טעם אמאי כופין לרב באיני זן וא"מ משים דהו"ל כמורד ול"ק קו' הש"ך דא"כ מאי ק"ל מהך דהחולץ כו' דז"א דאליבא דרב ע"כ מחלקינן בין מדיר למורד דהא שמענו לרב במורד דכופין להוציא משא"כ לשמואל מה"ת לחלק בין מדיר למורד ובכ"ע לא שמענו משום תשמי' או מזונות דכופין והוצרכו לתת טעם בהך דהחולץ לפי שמונע כל עניני אישות כנ"ל נכון בביאר דברי התוס' ע"ד הרש"א ז"ל

ויש להוסיף עוד לפלפולא לפמ"ש בפ' אעפ"י בהא דאמר שמואל תבעה היא אין נזקקין לה לפי' התוס' שם דאין נזקקין לכתו' אג"מ אבל מ"מ כופין אותו לחלוץ ועמש"ל באות י"א לחלק בין שומרת יבם לנשואה וא"כ לשמואל לשיטתו הנ"ל אין לחלק בהך דהחולץ משום מורד ובפרט לפמשי"ת לקמן בטעמא דמלתא לכוף במורד משום עיגון אחר שנכתוב עליו אגרת מרד ולא הדר בי' והרי אין