זרע חיים לה

כב

ובאמת בפרק המגרש לא אמרו אלא בגט מעושית דפסולה ע"ש ואין לנו לדייק כן בחליצה אלא מהא דפ' מ"ח כמ"ש הה"מ והב"י בד' הרמב"ם דמדמי חליצה לגט וכבר נת' לעיל דאין זה הכרח כ"כ ואדרבא אפכא איכא למשמע דאינו מדמה אלא ברוצה אני וכמש"ל [ולפי דעת הגאונים ומישרים מ"ש לחלק בין שומרת יבם לנשואה דבשומרת יבם אין כופין לחלוץ אלא בבא מ"ט אבל לא בנשואה דמשעובד לה י"ל קצת דלפי"ז משכחת לה כס"ד דגמ' בחליצה מעושית דפסולה ובגט כשר בנשואה ועיין תשו' ח"צ סי' א'] ולא מצינו מי שמדמה להו להדי' חליצה לגט לגמרי אלא הרמב"ם ז"ל הוא דמדמי להו. וגם בדעתו מצינו להטור שכתב בשמו בסוס"י קל"ד דחליצה מעושית עפ"י עכו"ם כשרה אע"ג דבגט פסולה. הגם דהב"י כתב שם דגרסא משובשת נזדמנה להטור

ולפי ענ"ד לולי דברי הב"י ה"א דהרמב"ם לשיטתו בגט מעושית ע"י עכו"ם פסולה ולא בטול מהתו"ז כמ"ש בסי' קל"ד דפסק כרב משרשי' בפ' חזקת (דף מ"ח) דד"ת בעכו"ם כשר ומה טעם אמרו פסול שלא יהא כל אחד תולה א"ע ביד נכרי ומפקיע א"ע מיד בעלה ולא שבקת חיי כו' משא"כ לגבי יבמה הנופלת לייבום ל"ש זה ולא תקנו כנ"ל אלא דחזי מאן גברא רבא רבינו הב"י ז"ל דכתב דנוסחא משובשת היא עכ"פ אף להרמב"ם דמדמי להו חליצה לגט הא איהו מיקל טפי מכולהו דלשיטתו אף במאוס עלי וכל אינך דאמרו מבקשין כופין לחלוץ וגם בגט כופין להוציא בלא כתובה בכל גווני כמש"ל. ולא משכחת להרמב"ם חליצה מעושית שלא כדין אלא כששניהם רוצים לייבום וא"כ רבותינו בעלי הטוש"ע אחזו החמורות שניהם בהא דדמי חליצה לגט כהרמב"ם וסייעתו ובהא דלהרמב"ם כופין בכל ענין לא קי"ל כוותי' בהא ועכ"פ לפ"ז בכגון זה דאינו רוצה לחלוץ ולא לייבם הי' מצינן למיקל בחליצה טפי מבגט ואף באינה באה מ"ט כופין לחלוץ. ומצאתי קרוב קצת למ"ש בתשו' מהרי"ק שירש ק"ב בנידן יבם שלא רצה לחלוץ ע"ש בביאור יפה ואפשר לדייק קצת ולכוון מדבריו שם דאע"ג דבסי' קל"ה גבי קידושין שלא נמסרו לביאה כתב בבאה מ"ט כמש"ל שם לענין חליצה לא נראה כן ע"ש: כג

אך מ"מ למעשה מפני שאנו מדמין נעשה מעשה מאתר שהלכה פסוקה היא בש"ע דחליצה מעושית שווה לגט מעושה אין להקל בו נגד התוס' והג"א והת"ה והרמ"א ויש לי מקור בגמ' דבשומרת יבם בעינן באה מ"ט ובא"ל אין נזקקי' לה דלא מפקדא וכמש"ל ודלא כהש"ך ז"ל שמיקל בה. וכן מ"ש הש"ך להחמיר בקידושין שלא נמסרו לביאה וכן המקדש בענין שצריך להוציא שלא לכופו בשוטים ליתן גט באינו באה מ"ט כמש"ל בשמו וכתב שם דלא כמו שנראה מהרב בהג"ה סי' קנ"ד שכתב סתם אם קידש אשה ואוסרה להנשא לו ולאחרים כופין אותו להוציא ולא הזכיר באה מ"ט וכ' דגם הרב גופי' כתב בסי' קס"א דאפי' גבי חליצה צריכה לבא מ"ט וכ"ש גבי גט וא"כ דברי הרב סותרים זה א"ז וצ"ע עכ"ד וכ"כ בסוף אות ע"א עי"ש. והנה לפי מ"ש לעיל לחלק בין שומרת יבם לנשואה דמשעבד א"ע לה והכל יודעים למה כלה כו' דכע"מ דא"צ בהא טענה חוטרא לידה א"כ א"ש ועיין ג"כ בב"ש ס"ק כ"א מ"ש על זה דכופין אותו אפי' בלא טענה חוטרא לידה כמו אם אין לו גבורת אנשים כו'

אמנם במקדש קדושין שלא נמסרו לביאה וכו' נראה דדין ארוסה יש לה [כדאיתא בטוש"ע סי' נ"ה] והא בגמרא דפרק אעפ"י שם מוכח דדין ארוסה ושומרת יבם שווין המה ע"ש וא"כ לא הוה לי' להרמ"א לסתום אלא דנ"ל דעכ"פ במקדש קדושין שלא נמסרו לביאה או שצריך להוציאה הרי היא בכלל הפסולות לו דב"ד מעצמם מחוייבים להפרישם ולכו"ע מעשין לפסילות. [וע"ש במהרי"ק סי' קל"ה גם הוא כתב דאם השאלה היא על הב"ד אם מצוים להפרישו. וע"ש דשקיל וטרי ממקדש תוך ג' חדשי הבחנה

ולפי ענ"ד הדבר פשוט דהכא דמי לכל הפסולות דמעשין עליהם אלא דיש לומר דאיירי בארוסה ואעפ"כ גם הוא מסיק לכופו וע"ש]

וראיתי גם כן בתשו' ר"ב אשכנזי שו"ת ז' דחיק א"ע במהרי"ק הנ"ל ע"ש. ועיין שם ג"כ סימן ט"ז השייך לנידון דידן ולא ראיתי להאריך בו. וא"כ לדינא צדקו דברי הרמ"א בהא אפילו אינה באה מחמת טענה ויש לכופו אפילו בשוטים להוציאה דהא לכ"ע מעשין לפסולות וצ"ע: כד

ועתה נבוא לבאר בעז"ה דיני כפייה אותו להוציאה. ומוצא הדברים מתוס' ביבמות פרק הבא על יבמתו (דף ס"ד) ובכתובות ריש פ' המדיר וברא"ש שם ביבמות [בקצת שינוי בלשון לפי המשך דבריהם עש"ה] ע"ש באריכות

והנה הש"ך ז"ל הרחיב הדיבור בזה מאות י"ב ואילך והביא תשובת הרא"ש כלל ג' דין י"ב שנשאל על לאה שתבעה לראובן בעלה לדין וטענה עליו שאין לו גבורת אנשים וכו' ע"ש כל תשובה הנ"ל. ונתקשה הש"ך טובא בתשובה הנ"ל דאין לו ביאור דבתחלה כתב שודאי כופין ובסוף כתב שאין כופין וסותר זה את זה תוך כדי דיבור. והביא דברי תשו' מהרלב"ח סי' ל"ג שפירש דמ"ש