זרע חיים לד

לאשה וידחה ל"ת משום דאי אמרה לא בעינא מי איתא לעשה כלל. א"כ לפי"ז בסוגי' דעליה בפ"ק דטרחינן טובא בהא דיבא עשה וידחה ל"ת וכן (בדף כ') שם באלמנה לכהן גדול כו' דאמרינן דעשה דוחה ל"ת ועיין טור ש"ע סי' קע"ד ומאי כולי האי נימא בהא ג"כ אי אמרה לא בעינא מי איתא לעשה כלל וכיון דהעשה קיל אינו דוחה ל"ת. אולם כעת ראיתי בפ"י שם בכתובות דעמד על פרש"י שם מלמדין אותה לומר איני רוצה, והקשה ג"כ מזה על פרש"י ביבמות (דף ל"ט) הנ"ל דאי אמרה לא בעינא לי' ונותנת אמתלא לדברי' לא כייפינן לה ואפ"ה שקיל וטרי הש"ס ביבמות בפ"ק דידחה ל"ת ואמאי ל"א דמלמדין אותה לומר איני רוצה ע"ש מ"ש בזה דל"ק וגם בלא"ה לדידי אין זה קו' דהא אמרי' בפ"ב דיבמות שם (דף כ"א) לימא תיהוי נמי תיובתא דר"ל דאמר כ"מ שאתה מוצא עשה ול"ת כו' ומשני אמר לך ר"ל כי אמינא היכי דמקיימא מצוה אבל הכא חליצה במקום ייבום לאו מצוה היא ע"כ. וא"כ כ"ש ללמוד אותה לומר איני רוצה ביבום כ"א בחליצה. משא"כ א"א דאי אמרה לא בעינא לא ייבום ולא חליצה שלא חפיצה להיות לאיש כנז' לעיל ליתא לעשה כלל. לפי' התוס' והר"ן דהעשה קיל שפיר קשה כמ"ש. א"ו ש"מ דבכ"ע איכא לעשה וכמ"ש (וליכא למידחי מדברי התוס' שם דשאני התם דגלי קרא דז"א כמש"ש התוס' דנילף מניין) וכיון דשמעינן דמ"ע דייבום דכתיב בקרא לא תהי' אשת המת חוצה יבמה יבא עלי' כו' דלא ברצונו ורצונה תלי' מלתא אע"ג דאינה חפץ להיות לאיש מצות מלך הוא ה"נ בחליצה דכתי' אח"ז ואם לא יחפוץ האיש כו' מה"ת לחלק בין מצות ייבום לחליצה ולהוציאה מפשטא דקרא

ולפי ענ"ד אף בדברי הרמב"ם דרמז לי' הב"ש שתלה הטעם אפי' אמרה תשב עגונה כו' אין שומעין לה משום כ"ז דאגידא בי' כו' היינו בכדי' לכופה דבשביל המ"ע המוטל עליו א"י לכופה. ועוד דכבר כתבתי לעיל דהרמב"ם הוציא זה מסוגי' דפ' אעפ"י (דף ס"ד) דאמרי', כן ופי' כפי' התוס' דאינה חפץ לא לייבם ולא לחלוץ ע"ש. והא כבר נת' לעיל בשיטת התוס' והרמב"ם דבהא חליצה שוה לגט שלא להיות חליצה מעושה שלא עפ"י הדין מצד עצמם וכמ"ש ג"כ בתשו' ח"צ ז"ל כמש"ל. וה"נ י"ל בדידה דמ"ש ולהכי תלי הטעם משום דאגידא בי' (ורש"י הא באמת פי' שם דכ"א רוצה חד מיני' או ייבום או חליצה ע"ש ויש לדון בזה הרבה בד' התוס' שם ואין להאריך עוד). וכ"מ מהמצוות שכתב הרמב"ם קודם הל' ייבום שאינו תלוי מצות יבום וחליצה בשום דבר ע"ש במנין המצות שלו ובסמ"ג

וגדולה מזו ראיתי להפ"י ז"ל בפ' אעפ"י שם שכ' שם בתוספות בד"ה תבע לחלוץ כו' דלא משמע לי' לרש"י לפרש שהיא אינה רוצית לא בייבום ולא בחליצה דא"כ לא שייך אין נזקקי' לו דהא וודאי נהי דאין כותבין עלי' אגרת מרד אכתי יש לכופה כמו שכופין על כל מ"ע. ונראה מדבריו וכן ממ"ש (בדף מ') שם ע"ש דגם היא מצוה כמצות ייבום וחליצה אף אם לא תהי' לאיש כלל וכמ"ש. ועיין בחינוך וצ"ע ולא באתי רק לעורר לב המעיין: כא

ועתה נחזור לדינא הנה נת' מחלוקת רש"י והתוס' דלפרש"י אין חליצה שוה לגט וכופין לחלוץ אף במקום שאין כופין להוציא ולשיטת התוס' וסייעתם חליצה שווה לגט אף למ"א והנה הרב בהגה סימן קס"ט סעיף י"ג כתב וכן אם כפו אותו לחלוץ דינו כמו בגט ואע"ג די"א מח"ק וא"כ כל כפיי' הוא בדין מ"מ אין כופין אלא במקום שנת' סי' קס"ה ע"כ. ומוצאו מדברי המרדכי פ' מ"ח שהביא בד"מ שכ' ולפי' הגאונים שפסקו בזה"ז מח"ק לא משכחת לה בחליצה שלא כדין ועיין מש"ל בביאור שיטת רש"י ומ"מ לשון הרמ"א צריך ביאור דע"כ המרדכי לא כ"כ אליבא דכו"ע דהא להתוס' וסייעתם אף למ"א דמח"ק מ"מ אין כופין אלא כמו בגט וכמ"ש ג"כ בב"י בד' התוס' ור"ת ע"ש ובב"י סי' קס"ה בשם הריטב"א ועוד אף לפרש"י עכ"פ משכחת לה שלא כדין כששניהם מסכימים לייבום דאמר רב אין כופין ונראה דהמרדכי הנ"ל ס"ל כמ"ש בשם ר"ת דהא דרב אמ"ר קאי אבל למ"א דמח"ק כופין בשוטים בכל ענין ודלא כהתוס' בפ' אעפ"י ע"ש ובב"י וא"כ לא הו"ל להרמ"א לסתום דלי"א דמח"ק ל"ש חליצה מעושה דז"א וכמשנ"ת. וצ"ל בדוחק דכ"ז היא מדברי י"א

ומעתה אחר שנת' כ"ז זכינו לדין דדברי רבינו הש"ך הנ"ל מ"ש להקל בחליצה מעושה אף באינה באה מ"ט טפי מבגט מעושה יש לו פנים בהלכה שאף דמד' התוס' פרק הבע"י ור"פ המדיר במ"ש מהא דחוזרין אצל גדול למכפי' מוכח דאין לחלק כמש"ל הם לשיטתם למ"ש בפ' החולץ ופ' אעפ"י הנ"ל דס"ל דגט וחליצה שווים. אולם אנן מצינין כחא דהתירא בחליצה טפי מבגט [ובאמת בר"ן בפ' המדיר בקושייתו מהנודרת ביבמה כו' כופין אותו, כ' תי' א"נ בחליצה הקילו ע"ש] דלדעת הגאונים שכ' המרדכי כיון דמח"ק ל"ש חליצה מעושית שלא כדין. ולפמש"ל אף בשניהם רוצים לייבום וכן לפירש"י חליצה אינו שוה לגט כמ"ש ועכ"פ באיזו אמתלא שלא נוכל לכופה להתייבם כופין אותו לחלוץ וכ"ש כשאינו רוצה לייבם ולא לחלוץ דכופין אותו אפי' אינה באה מ"ט שלא תתעגן [ואף לשיטת ר"ת אינו בוודאי לחלק בהא בין כפיית מילי לכפיית שוטים ועיין שם בתוס' פ' החולץ ופ' אעפ"י הנ"ל]: