זרע חיים לג

תובעת חליצה כי אינה חפצה להיות לאיש אין כאן מ"ע כמו שנר' לבאר מדברי הרמב"ם ותשו' הר"ן שהבאתי לעיל וכמ"ש הב"ש או דבכ"ע הוי מ"ע לחלוץ וכמו שכ' הב"ש בשם הזה"ק. וכבר הראתיך לדעת מדברי הגאון הח"צ ז"ל בתשו' סי' א' במש"ש ואני יצאתי לדון בדבר החדש והיא שלא כנר' מדברי האחרונים ז"ל דאלו היינו אומרים דשייך דין קטלנית ביבמה היו כופין אותו לחלוץ. ולי נראה בהיפוך דא"כ אותו לייבמה שהרי היא קטלנית ולא לחלוץ שהרי כל עיקר מה שאנו כופין על החליצה הוא הוא משום לתא דידה כו' ע"ש דשקיל וטרי מהא דכל שיהוי מצוה כו' דע"כ לאו היינו טעמא דכפיי' משום המ"ע כיון דהעשה קיל דאי אמרה לא בעינא מי איתא לעשה כלל כמש"ל וע"כ מסיק דקטלנית כיון שאינה ראוי' להנשא לאיש אין כופין אותו לחלוץ עכ"ד בזה. ולפענ"ד מאי דפשיטא לי' למר מיבעי לי טובא דנ"ל דמצ"ל כמו שנר' מהזוה"ק בסוד ה' דבכ"ע הוי מ"ע דחליצה. ויש לפרש גם דעת הרמב"ם וש"פ כן וכמשי"ת

והנה נחזי אנן בסוגי' דס"פ ב"ש דאיבעי להו נטולה אני מן היהודים לגבי ייבום מהו דפליגי רב ושמואל אי יבם הרי הוא כבעל וכופין אותו לחלוץ לה או מבקשים כמש"ש התוס' והרא"ש ע"ש הרי אע"ג דנטולה היא מן היהודים ולא תהי' עוד לאיש אעפ"כ כופין ומבקשין לחלוץ לה. אלא דבהא יש לומר דע"כ אין הטעם משום המ"ע אלא משום תביעה דידה דכה"ג אמרינן ג"כ בבעל בסוף נדרים למ"ר בנטולה אני מן היהודים יוציא ויחן כתובה אלא דשם י"ל כיון דאסורה לו אינה רשאי להיות עמו ולישב תחתיו אבל כאן צ"ל דאינה רוצה להיות אגידא בי' אבל מ"מ מכאן תברא לדברי תשו' ח"צ הנ"ל דדן בקטלנית שאין כופין לחלוץ כיון שלא תנשא לאיש דהרי נטולה אני מן היהודים ודאי מגרע גרע מקטלנית וע"כ היא אומרת שאיננה רוצה בהפרת נדרי' דאל"כ גם ליבם נמי אלא דמ"ד מבקשים ס"ל התם משום דהוא נתן אצבע בין שיניה ע"ש בתוס' ד"ה לאחר מיתת בעלה משא"כ בקטלנית כנ"ל: יט

ונחזור לגוף הדין ומקודם נבאר במ"ע דייבום דאף אם הוא אינו חפץ לייבמה וגם היא אינה מבקשת לא ייבום ולא חליצה כ"א לישב עגונה מ"מ מצות המלך היא ואינה תלוי' בדעתה ורצונה כלל וה"ה בחליצה כמשי"ת. והוא דהא בייבום תנן ויבמה בע"כ כדאמר בפ"ק דיבמות ובפ"ק דקדושין (די"ד) ויבמה דע"כ מייבם. ומשמע ודאי בכ"ע בע"כ דאף דאינה רוצה כלל להיות לאיש. הן אמת דכבר כתבתי לעיל פרש"י לא פירש כן. אלא דאם בא עלי' בע"כ קנאה. ונתבאר לעיל דרש"י הוכרח לפרש כן דהא אמרי' (בדף ד') מנין ליבמה שנפלה לפני מוכה שחין שאין חוסמין אותה כו' ורש"י לשיטתו (בדף ל"ט) דלאו דוקא מו"ש ה"ה בכל אמתלא הניכרת כו' וגם התוס' אף שהשיגו עליו היינו במ"ש דכופין אותו אבל בהא מודו דאין כופין אותה כו' ע"ש וא"כ א"א לומר ויבמה דבע"כ מייבם אותה. וע"כ הוצרך לפרש לענין דאם בא עלי' בע"כ קנאה. אולם ראיתי להגמ"י על מיש הרמב"ם דמצות ייבום קודם כ' וכן מצא ראבי' בתשו' הגאונים ואי ממרדא לית לה כתובה כו' וגם ריב"א פסק כן מדקאמרי' פ"ק דמכילתין ופ' קמא דקדושין ויבמה בע"כ כו'. הרי דפי' כפשוטו וכן נראה ד' הרמב"ם במ"ש בפ"ב יבמה ראוי' לייבום שלא רצתה להתייבם דינה כדין מורדת כו'. והיינו דלהרמב"ם לק"מ מהך דיבמה שאין חוסמין אותה דהמעיין בצדק בדברי הרמב"ם יראה שאין דעתו שווה לפרש"י ותוס' הנ"ל דבאמתלא הניכרת אין כופין אותה ולאו דווקא מו"ש. אלא כמש"ש בפ"ב מהל' יבום הלכה י"ד וכן אם הי' מוכה שחין או שיש בו שאר מומי אנשים חולץ לה ונוטלת כתובה. וע"ש בבה"מ דנראה מדבריו דווקא מוכה שחין או שארי מומי אנשים שנת' בפכ"ה מהל' אישות שכופין אף אותו להוציא באלו אין כופין להתייבם. ומעתה לפי"ז נתקיים שפיר הקרא ויבמה דבעל כרחה מייבם כפשוטו וא"כ ש"מ בדידי' תלי' רחמנא המ"ע ולא בעינן דעתה כלל אף אי אמרה לא בעינא להיות לאיש כלל. ועוד דאף לפרש"י דפי' שאם בא עלי' בע"כ קנאה. ג"כ מוכח דעכ"פ המ"ע הוא אפי' בלא דעתה כלל דאל"כ דאי נימא דבזה לא צותה התורה. איך קנאה הרי פוגע באיסור אשת אח. ולהדי' אמרי' כן בפ"ב מיתיבי ואם בעלו קנו ופרש"י שם אלמא מדאו' רמי' קמי' למדחי ל"ת ע"ש

הג"ה ומכאן תמוה לי על הב"ש בסי' קס"ו סק"ה שכ' ומיהו יש לומר דאף אם הי' מדאו' אסור לייבם לשם נוי או ד"א מ"מ קנה אותו כו'. דמגמ' הנ"ל דפריך ואם בעלו קנו הוי תיובתא). וצ"ע. ע"כ הג"ה. א"ו מדקנה בע"כ ש"מ מדאו' רמייא קמי' אפי' ע"כ וא"צ דעתה כלל. ונראה לפרש"י אע"ג דבמוכה שחין ושאר אמתלא אין כופין אותה להתייבם מ"מ הרי הוא במ"ע דחליצה וא"כ אם בא עלי' בע"כ מ"מ קיים מצות ייבום וקנאה (ולהרמב"ם במו"ש ושאר מומי אנשים צ"ע) כיון דהמ"ע הוא בלא דעתה כלל וכמ"ש. וכן מדתני' בר"פ הבע"י דאפי' בשניהם אנוסים קנה ע"ש ש"מ דלאו בדעתם ורצונם תלי' מלתא כנ"ל: כ

עוד נראה לי לדון בזה לפמש"ל מסוגי' דכתובות (דף מ') דלהכי ל"א דיבא עשה דלו תהי'