זרע חיים לב

משהינן. ונר' דד"ז תליי' בפירושא דמ"ע זו וכמו שהעיר הב"ש בזה בסי' קס"ה סק"ט דא"א דאף שהיא אינה חפצה להיות לאיש ואינה מבקשת החליצה אעפ"כ החליצה מצוה וכמ"ש הב"ש בשם הזוה"ק הרי הוא ככל מ"ע משא"כ א"א כמו שנר' מהרמב"ם בפ"ב מה' ייבום והוא בטוש"ע סי' קס"ה ס"ג יבמה שתבעה היבם לחלוץ והיא רוצה להיות עגונה אין שומעין לה ותלה שם הטעם משום כ"ז דאגידא בי' לא יתנו לו אשה אחרת וכו' וכנר' מתשובת הר"ן שם בב"י וש"פ משמע דכ"ז שהיא אינה חפצה להיות לאיש ואינה תובעת החליצה אין כאן מ"ע והוי מצוה זו רק תיקון הלאו דלא תהי' אשת המת חוצה ולא דמי לכל מ"ע ומשום הכי אין כופין עלי' ודוגמא לזו מצינו לענין עשה דוחה ל"ת בכתו' (דף מ') אי אמר' לא בעינא מי איתא לעשה כלל ע"ש בפרש"י דפי' מלמדין אותה לומר לא בעינא לי' והתוס' והר"ן פי' שם משום דהעשה קיל ע"ש וא"ש (ויש להוסיף עוד דהתוס' לשיטתם דס"ל כדעת הרמב"ם הנ"ל משום דאגידא בי' דווקא. והיינו דדברי הרמב"ם הנ"ל דכתב טעם משום דאגידא בי' נראה דיצא, לו כן ממאי דאמרינן בסוגי' דפ' אעפ"י שם אלא דאמר כיון דאגידא בי' כו' והיינו לפמ"ש התוס' שם תבע לחלוץ והיא אינה רוצה לחלוץ ולא לייבם ע"ש אבל רש"י לא פי' כן שם ע"ש ויתבאר עוד לקמן בע"ה]

אמנם שבתי וראיתי דז"א דאדרבא מהתם גופא מוכח להיפוך דלענין כפיי' אין לחלק, בהא דהא גם התם אע"ג דאי אמרה לא בעינא לי' ליתא לעשה אעפ"כ אי אמרה בעינא לי' כופין אותו וכמו שפרש"י במתני' הוא שותה בעציצו ע"ש,, וכמו שפי' הרמב"ם שם בפ"ב מה' נערה ע"ש. אלא צ"ל בדעת התוס' דס"ל דחליצה וגט שווים לענין מעושה כדין דהיינו היכא שהדין נותן מצידה לכופו לחלוץ אבל בלא"ה הוי מעושה שלא כדין ומש"ה ל"ל לכופו בשביל המ"ע דלא להוי גט מעושה שלא כדין ובשביל המ"ע אדרבא תכופה א"ע להתייבם לו] אלא היכי דהוה כדין אמרינן שם שפיר שיהוי מצוה לא משהינן ומש"ה הקשו שפיר מהך דהחולץ דחוזרין אצל גדול למכפיי' ודו"ק. וס"ב שאחרי כותבי מצאתי להח"צ ז"ל בתשו' א. שכתב ג"כ ב' הדרכים הנ"ל מדוע ל"א לכופו בשביל המ"ע ע"ש דשקל וטרי בתי' הא' מפריעת בע"ח מצוה דכופין אותו כו' וקיימתי ג"כ מסברא וכן ממ"ש מכיבוד אם אעפ"י שכבודו מחול. עיין תוס' ישנים בש"ס החדשים בכתו' שם. אולם לא הי' צריך לכל זה דממקומו מכתובות שם גופה שהביא ג"כ כמש"ל הוא מוכרע דבהא לענין כפיי' אין לחלק כן וכמש"ל ותמהני על הח"צ ז"ל איך נעלם זה מעיני חכמתו הרמה ז"ל א"ו כסברא השני' שכתבתי דמעושה כדין היינו היכא דהיא מצדה יכולה לכופו ולא בשביל המ"ע

ושוב נזכרתי שהתוס' להדי' כתבו כה"ג בפ' הבע"י (דף ס"ד) ובס"פ המדיר שכתבו שם למ"ד שם אליבא דשמואל שהה עמה י' שנים דאין כופין דתקשי לי' ברייחא דס"פ הבע"י דתני בשהה עמה י"ש ולא ילדה אינו רשאי לבטל ויוציא כו' ותי' דלשון יוציא לא משמע כפיי' אלא בדבר שמתנהג עם האשה שלא כדין אבל התם דקתני יוציא משום ביטול פו"ר לא משמע דכופין כו' והך דהחולץ דחוזרין לגדול למכפיי' שמתנהג עמה שלא כדין כו' ע"ש. וא"כ התוס' לשיטתם דמשום המ"ע ל"א דכופין מש"ה ס"ל דחליצה שווה לגט מעושה דאין, כופין אותו אלא במקום שכופין להוציא. ומש"ה לשיטתם הנ"ל שפיר הוקשה להם על שיטת ר"א מהירושלמי דאמר שמואל אם שמענו יוציא שמענו כופין, מהך דהחולץ דחוזרין אצל גדול למכפיי' דליכא למימר דהתם כופין משום המ"ע כנ"ל ודו"ק היטב. ועד"ז היא ג"כ שיטת חידושי הרשב"א הנ"ל כשיטת התוס' הנ"ל דחליצה שווה לגט וכמשנ"ת לעיל

אולם רש"י שם בסוגי' דיבמות לא ס"ל כן כמ"ש התוס' הנ"ל אלא כ"מ שאמרו יוציא ס"ל דכופין וכמש"ש הרא"ש בשמו ויתבאר לקמן בע"ה וכתב בס"פ המדיר למ"ד בשהה עמה י"ש ולא ילדה דאין כופין דמדרבנן לא קתני. ופי' שם דליכא מ"ע דביטול פו"ר דישא אחרת עלי' אלא מדרבנן משום כל זמן דאגידא בי' לא ישא אחרת ע"ש וא"כ אדרבא ש"מ דאי הוי משום ביטול מ"ע דפו"ר אף בגט היו כופין להוציא. וא"כ שפיר במ"ע דחליצה דהיכא שמה"ת א"י לכופה לייבום ורוצה לחלוץ דכופין אותו בשביל המ"ע דאו' כנ"ל נכון מאד. ולפמ"ש י"ל לפלפולא דהנה הה"מ בפ"ה מה' ייבום הקשה, על הרמב"ם דאף במאוס עלי כופין לחלוץ מהא דאמרי' בש"מ מבקשין הימנו שיחלוץ לה. ופי' דמבקשין על הכתובה וכופין על החליצה. וא"כ צ"ל ג"כ כן לשיטת רש"י הנ"ל. אולם י"ל דהא תינח לומר כן בהא דאי' בפ' ב"ש בנודרת הנאה מיבמה כו' לאחר מיתת בעלה מבקשין הימנו שיחלוץ לה אבל בהא דאמרי' שם (בדף קי"ב) בהוא אומר בעלתי והיא אומרת לא נבעלתי תוך ל' יום כופין שיחלוץ לה לאחר שלשים יום מבקשין הימנו שיחליץ לה ליכא למימר כאן דמבקשין בשביל הכתובה דהא מוקי לה בגמ' התם כשגיטה יוצא מת"י וכפרש"י שם במתני' ול"ש לבקש על הכתובה דהא כבר גרשה לרצונו ונתחייב בכתו' וע"ש בתוס'. אולם לפמש"ל א"ש דכאן בלא"ה ל"ק קו' הה"מ הנ"ל דל"ש לכופו בשביל המ"ע דחליצה כיון דאמר בעלתי וקיים מצות ייבום וטפי משלשים יום לא מוקי אנפשי' וע"כ מבקשין לחלוץ לה וא"ש ועיין מ"ש לקמן בהא דכופין ומבקשים בדרך נכון יותר: יח

והנה מצוה זו דחליצה הואיל דבא לידי אמרתי להאריך בו קצת דבאמת לא מצאתי ידי ביאור איך הוא אופן מ"ע זו אם רק תיקון הלאו הוא דלא תהיה החוצה וכמו הגט בגירושין אבל כשאינה