זרע חיים ל

ועיין ס' ב"מ ז"ל בסי' קס"ה וכ"ה במרדכי ובנ"י פ' החולץ כד' התוס' והרא"ש ע"ש באריכות

ועכ"פ מבואר היא דלהתוס' והרא"ש וסייעתם אין כופין לחלוץ אלא במקום שכופין בגט ואזלו לשיטתם שם בפ' אעפ"י בטענות מאוס עלי אף שאין כופין אותה מ"מ אין כופין אותו להוציא אף בלא כתו' [ודלא כדעת הרשב"ם והרמב"ם דבמאוס עלי כופין להוציא בלא כתובה] וה"ה בחליצה דאין כופין וכ"ש ליתן כתובה ג"כ וכ"ש לשיטתם בשיטת רבינו חננאל דאף במקום שאמרו יוציא ויתן כתובה אין כופין [אלא דבזה הא רש"י לא ס"ל כן כמ"ש לקמן]

אולם לפרש"י אע"ג דבגט ס"ל דאין כופין [וכמש"ש על שמו במאוס עלי ע"ש] בחליצה ס"ל כופין לחלוץ ולשיטתו הנ"ל צ"ל בהא דאמרי' בפ' מ"ח הנ"ל דחליצה מעושית וגט מעושה זימנין פסול וכו' דבעיקר דינו חולקים המה והא כדאיתא כו' אלא דבעינן גם בחליצה שיאמר רוצה אני. והנה בחידושי הרשב"א ביבמות שם כ' על דברי רש"י הנ"ל ולא ירדתי לסוף דעת רבינו בראיותיו דמהני שמעינן דאין כופין אותה אבל לכוף אותו לא שמענו והדברי' צריך תלמוד ולולי שיצא מפה קדוש הי' נראה לי בהיפוך מדתנן בפ' מ"ח חליצה מעושית פסולה גט מעושה כשר ובוודאי חליצה מעושית מן הדין ע"י חכמי ישראל קאמר דומי' דגט מעושה דאי לא גט נמי אינו גט כדאיתא בגיטין וצ"ע עכ"ל: יד

וראיתי בפנ"י בכתובות בפ' אעפ"י שהביא דברי הרשב"א הנ"ל ונתפלא מאוד וכ' ויש לתמוה על פה קדוש של אדונינו הרשב"א ז"ל מה ראה לומר כן דהא שם גופא מקשה בש"ס באמת היכי דמי כו' ומסקינן הא דאמר רוצה אני והא דלא אמר רוצה אני הרי להדי' שלא כד' הרשב"א ונתקיים שפיר שיטת רש"י דהיכא דאיכא אמתלא כופין אותו שיאמר רוצה אני לחלוץ דבלא"ה ע"כ דהכי הוא במוכה שחין שכופין אותו לחלוץ כו' ע"ש ובק"א שהניח דברי הרשב"א בצע"ג והוא באמת פלא לכאו'. ולדרכינו יתכן לישבו דכוונתו להוכיח במישור מסוגי' הנ"ל דחליצה שוה לגט ובחליצה מעושה עפ"י דין קאמר כשלא אמר רוצה אני פסולה וכמש"ל בשם הה"מ והב"י בד' הרמב"ם וכדי שלא נימא דלמסקנא שם לא איכפת לן בחליצה מעושית אלא שיאמר רוצה אני לכן בא להוכיח ולגלות מרישא דמלתא על סופה דלס"ד דגמ' שם דחליצה מעושית פסולה ודאי בחליצה מעושה ע"פ דין קאמר דומי' דגט מעושה כו' וא"כ גם למאי דמסיק דחליצה מעושה זימנין כשרה כשאמר רוצה אני היינו בגווני דס"ד דאיירי בחליצה מעושית מן הדין ודומי' דגט מעושה אבל שלא ע"פ דין לא אפי' ברוצה אני וא"ש. [וא"ש ג"כ שלא יהא סברות הפוכים מהפוך להפוך מס"ד למסקנא] וקאי הרשב"א בשיטת התוס' דחליצה שווה לגט ולא מהני הא דאמר רוצה אלא היכא שהוא מן הדין לכופו ואין ראי' ממוכה שחין דאפי' בגט כופין להוציא כנ"ל להצדיק דברי רבינו הגדול ז"ל. ולתוס' ביאור נ"ל ליישב שיטת רש"י דס"ל דחליצה אינו שוה לגט דלק"מ מגמ' דפ' מ"ח הנ"ל ושיטת הרמב"ם ז"ל וש"פ דחליצה שוה לגט דכ"א לשיטתו יש לו הכרח ופנים בהלכה דבאמת גמ' הנ"ל דפ' מ"ח הנ"ל צריך ביאור לכאו' דקאמר חליצה מעושית דפסולה גט מעושה כשר ולמאי דמסיק ה"ק חליצה מעושית וגט מעושה זימנין כשר כו' א"כ צריך ליישב מאי דתני מעיקרא בברייתא לחלק בין חליצה לגט. ואי משבשתא היא הול"ל אי תני' כו' [ועיין בש"ס החדשי' בשם השאלתות מיהו ברי"ף והרא"ש הגי' ת"ר] ועוד יש לדקדק למה לי' לאשכוחי זימנין פסול בדלא אמר רוצה אני כו' ולא נקט זימנין כשר במעושה כדין וזימנין פסול כשאינו מעושה כדין וכן בקושיתו דפריך ה"ד אי דאמר רוצה אני כו'

אולם לפרש"י הנ"ל א"ש דבאמת בעיקר דינו חולקים המה דבגט מעושה דווקא היכי דמן הדין לכופו משא"כ בחליצה. ובפרט לפמ"ש המרדכי וש"פ דכיון דמצות חליצה קודם לא משכחת בחליצה מעושה שלא עפ"י דין וית' לקמן. לכן הוצרך לאשכוחי חליצה מעושה וגט מעושה זימנין פסול בדלא אמר רוצה אני וגט מעושה כשר באמר רוצה אני ונקט בכ"א מה שהוא רבותא יותר דאף חליצה מעושה דכשרה בכ"ע מ"מ זמנין פסול כשלא אמר רוצה אני וכן בגט הרבותא דזמנין כשר כו'. ואין צריך לשבש כלל הברייתא והוא נכון וברור לפי ע"ד. ומצאתי ג"כ קצת בנ"י פ' מ"ח כמ"ש והנאני וע"ש: טו

ונ"ל ליתן טעם לשבח בהא דקפדינן בחליצה דווקא ארוצה אני ולא על דבר אחר והוא ע"פ הידוע דברי הרמב"ם ספ"ב מהל' גירושין בנתינת טעמו לגט מעושה כדין ואמר רוצה אני שכופין אותו לומר רוצה אני דסוף סוף הרי הוא אנוס והסביר הוא די"ל שאין זו אונס אלא שיצרו תוקפו בזה וכיון שהוכה עד שתשש יצרו ואמר רוצה אני כבר גירש לרצונו. וע"ש בהה"מ שהוא מהש"ס דב"ב (דף מ"ח) משום מצוה לשמוע דברי חכמים ע"ש. וא"כ בחליצה כיון דס"ל מצות חליצה קודם לא משכחת לה חליצה מעושה שלא כדין אלא כל שיאמר רוצה אני כדי לשמוע ד' חכמים שאמרו מח"ק וא"ש

אולם י"ל הרמב"ם לשיטתו בפ"א דפסק דמצות ייבום קודם ול"ל כנ"ל. ומהא דבעינן שיאמר רוצה אני ממילא ש"מ דיש בחליצה חילוק בין כדין כו' ומש"ה רוצה אני כדי לשמוע לד' חכמים כנ"ל ושפיר יליף מיני' הרמב"ם דחליצה שוה לגט בכ"ע. וכן י"ל בד' חי' הרשב"א הנ"ל דחליצה מעושית עפ"י דין פסולה כשל"א רוצה אני וממילא דלא עפ"י דין אף רוצה אני לא מהני. וא"ש [ואולי יש להוסיף דהגמ' מחלק בין רוצה אני ליישב אף אליבא דמ"ד