זרע חיים כט

נ"ל דלא נחית משום כפיי' בשוטים דווקא משום דינא דרבינו חננאל דלא נחתי התם לזה כלל וכן משמע דהא כתבו בשם פר"י והא הרי לא מחלק בין יוציא לכופין כמש"ש] אלא דס"ל כן מעיקר הדין מסוגי' דגמ' תבעה היא אין נזקקי' לה וכו' דלפמ"ש התוס' בתי' הא' אין נזקקי' לה לענין אגרת מרד אבל מ"מ כופין אותו לחלוץ או לייבם ולתירוץ הב' אין ב"ד נזקקי' לה בכל ענין אא"כ באה מ"ט. אלא דכבר בארתי לעיל בד' התוס' דס"ל לחלק בין שומרת יבם וארוסה לנשואה וכדעת המישרים והריטב"א הנ"ל ודווקא בשו"י בעינן באה מ"ט אבל בנשואה אין צריך באה מ"ט חוטרא לידה כו' דבלא"ה יש לה טענה מעליותא שהרי שיעבד א"ע לה וכו'. ולפ"ז מתורץ מ"ש הש"ך דאיך מצ"ל דס"ל להתוס' למסקנא דהך דהחולץ בבאה מ"ט. דא"כ למה הוצרכו לומר בר"פ המדיר ופ' הבע"י בהך דהחולץ משום שמונע כל עניני אישות דווקא דז"א דהא התוס' התם בפ' הבע"י ובהמדיר קאמרי בנשואה דמשום תשמיש לחוד לא כייפינן. וא"כ בנשואה באינה באה מ"ט דמי' לשו"י בבאה מ"ט וא"כ שפיר הוצרכנו לחלק דהתם משום שמונע כל עניני אישות דווקא כנ"ל נכון ודו"ק

ובאמת גם בלא"ה אין דברי הש"ך מוכרחים מדברי התוס' הנ"ל דמצ"ל דדבריהם שם אמורים ליישב אף לפי תירוץ הראשון דתי' דווקא לענין אגרת מרד בעינן באה מ"ט אבל מ"מ כופין אותו או לחלוץ כו' אפי' אינה באה מ"ט והג"א הנ"ל חש לדינא גם לתירוץ הב' דתוס' הנ"ל דבכל ענין אין נזקקי' לכופו אא"כ באה מ"ט

והנה יצא לנו מכל הני מילי מעליותא דכתבנה. דדעת הרמב"ן והרשב"א והמישרים והג"א דסוגי' דפ' אעפ"י לא נדחית אף למסקנא דבעינן באה מ"ט ומיהו בנשואה במורד כע"מ דלא בעינן בהא באה מ"ט. אלא דהרמב"ן והרשב"א ומישרים תפסו עיקר כתירוץ א' דתוס' במה שאמרו בפ' אעפ"י באה מ"ט היינו לענין אגרת מרד בלבד והג"א הנ"ל תפיס לי' תירוץ הב' דתוס' דאף מ"ש למיכפיי' לחלוץ או לייבם היינו בבאה מ"ט וממילא שמעינן לפ"ד הג"א מכ"ש לענין כפיי' בשוטים לדעת ר"ח דאין כופין לחלוץ אלא בבאה מ"ט אפי' מונע כל עניני אישות וכדיליף מיני' הת"ה והרמ"א סי' קמ"ה סס"י א'. ונת' ממ"ש דיפה כיון הרמ"א להלכה במ"ש בסי' קס"ה ודוקא בבאה מ"ט אע"ג דבסוף קנ"ד סתם כהמחבר משום דגם ד' הג"א הנ"ל לא אמורים אלא דוקא בשומרת יבם וכמש"ל ודלא כהש"ך שם באות כ"ח דיצא לחלק על דינא דהג"א ורמ"א הנ"ל כיון דמונע כל עניני אישות אלא שכתב בגט למעשה צ"ע ומיקל לכופו בשוטים לחלוץ אף למעשה באינו באה מ"ט. ולפמ"ש כ"ז נהפוך הוא ואין לזוז מד' הרמ"א להלכה ולמעשה וכ"ז ברור: יג

והנה הש"ך ז"ל שם באות כ"ת חידש לן טעם אחר לחלוק אף למעשה על הגה"א ותר"ה ורמ"א הנ"ל מש"כ שלא לכופו לחלוץ אא"כ במ"ט והוא כתב דבהך דהחולץ ודאי כייפינן לי' לחלוץ אפי' אינה באה מ"ט כי כן דעת רוב הפוסקים. וכן נראה עיקר וכמש"ל [ר"ל הואיל ומונע כל עניני אישות] והכא לא שייך גט מעושה אבל בקדושין שלא נמסרו לביאה וכן המקדש בענין שצריך להוציא צ"ע למעשה אם לכופו בשוטים עכ"ל

והנה דבריו אלו המעוטין מרפסין איגרא לכאורה. דהא ש"ע ערוכה בסי' קס"ט סעיף י"ב וסעיף י"ג דחליצה מעושה דינו שוה לגט מעושה וע"ש בב"י דכ"כ הרמב"ם מגמ' ערוכה בפ' מ"ח (דף ק"ו) ת"ר חלוצה מעושה פסולה וגט מעושה כשר היכי דמי כו' ומסיק חליצה מעושה וגט מעושה זימנין כשר וזימנין פסול הא דאמר רוצה אני כו' הרי דמדמי חליצה לגט ועיין ב"י מ"ש שם בשם הריטב"א ג"כ דאין כופין בחליצה אלא במקום שכופין בגט. ועוד מדברי התוס' עצמן אשר שמעתתייהו שגור בפומי' דהש"ך ז"ל כל היום שכ' בהא דמשום תשמיש או מזונות לחוד לא כופין להוציא והקשו מהך דהחולץ דחוזרין אצל גדול למכפיי' לחלוץ והוצרכו לומר משום שמונע כל עניני אישות וא"א כמ"ש הש"ך לחלק בין חליצה לגט מעיקרא לק"מ ומאי מדמי להו אהדדי דהא התם בחליצה קאי ונפלאתי מאוד לכאורה על גבורת אדונינו הש"ך ז"ל אי' גבורותיו בזה

אמנם כד מעיינין בו אשכחנא בי' טעמא והן הן גבורותיו דדבריו אלו המעוטין מחזיקים הרבה ויש לו פנים בהלכה וצריכין אנו לבארו ולהאריך בו קצת גם כי כמה הלכתא רברבתא איכא למשמע מיני' בדיני יבום וחליצה כאשר אבאר בעז"ה. והוא דגרסי' בפ' החולץ (דף ל"ט) תנן התם מצות יבום קודם למצות חליצה בראשונה שהיו מתכוונים לשם מצוה עכשיו שאין מכוונים לשם מצוה אמרי מצות חליצה קודם אמר רב אין כופין ופרש"י שם ואי ניחא לתרווייהו ליבומי אין כופין לחלוץ ומיהו היכא דאמרה לא בעינא לי' ואמרה דברים הניכרים אי מצי לאטעוי' מטעינן לי' ואי לא כייפינן לי' וחליץ דאר"ש מנין ליבמה שנפלה לפני מוכה שחין שאין חוסמין אותה כו' ועוד פסקינן בפ' אעפ"י כותבין אגרת מרד על ארוסה ואין כותבין על שומרת יבם ומכל הלין טעמי כייפינן לי' דחליץ ושקלה כתובה וכו' והתוס' שם ובכתו' בפ' אעפ"י (דף ס"ד) בד"ה ודיני חליצה ויבום כו' [בביאור יותר כי לשונים ביבמות צריך תיקון קצת] דחו ראיותיו דממוכה שחין ובורסי אין ראי' שהן מאותן שכופין להוציא מן הבעל כו' ומהא דאין כותבין מרד אדרבא איפכא משמע דלפרש"י השתא לחלוץ כופין אין כותבין אגרת מרד מבעי' כו' וכן הוא ברא"ש שם ביבמות ע"ש [זולת מש"ש וגם זה קשה לפרש"י וכו' אינו מובן ואולי נתחלפו השורות דמ"ש דלמ"ד מח"ק דכופין אותו לחלוץ צ"ל אחר מ"ש וגם זה קשה לפרש"י כו' ומ"ש אעפ"י שמח"ק אין כופין לחלוץ צ"ל אחר מ"ש דסוגי' דהתם מוכחא ע"ש והבן. אך עיין מהרש"א מש"ש ומ"מ צל"ע