זרע חיים כז

הכתובה אבל מ"מ אפילו תבעה היא כופין אותו לחלוץ או לייבם כ"ש אם היא באה מחמת טענה כו' שכופין אותו ואף כותבין עליו אגרת מרד וכן עולה שם מתוך דברי התוס' וכן ביאר הרשב"א בתשו' עכ"ל. הרי להדיא דגם הוא הבין בפשיטות דעת הרשב"א בקנה א' עפ"י דברי התוס' הנ"ל וכמש"ל. ובאמת תמהני על גבורת הש"ך ז"ל אשר נטה מכ"ז וסובב בדעת הרשב"א דברים אשר לא עלתה על דעתו ז"ל

ועתה אחר שזכינו לכ"ז. הנה הש"ך כ' באות ק"ו וגם קשה דבתשו' הרשב"א סי' אלף רל"ו גבי קידושין שלא נמסרו לביאה כתב דכופין אותו ליתן גט ותדע שכן הוא שהרי מי שאינו יכול כופין אותו ליתן גט וכ"ש בבאה מחמת טענה כו' הרי להדיא דאף באינה באה מחמת טענה כופין להוציא בטענת אינו יכול וצ"ע. וע"כ כתב שם דט"ס היא שהי' כתוב כל שהיא באה מחמת טענה וכתב סופר הראשון ר"ת כ"ש ח"כ כתב הסופר השני כל שכן במקום כל שהיא וגם הב"י העתיק בטעות כו' עכ"ד בזה ואם כי דבר חכמה אמר [ודבר מצוי היא ע"י העתיק הסופרים כמ"ש אצלי כה"ג בכמה מקומות] מ"מ תמהני הלא ש"כ ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כו' דכאן א"א לומר כן והני ספרי מגמר גמירי וכתבו כהוגן. ויגיד עליו ריעו אשר כדוגמתו בתשו' אלף רמ"ז הנ"ל כתב ג"כ כלשון הזה כנ"ל שיש ספק בגט ונאסר עליו כופין את היבם מה"ת לחלוץ וכל שכן בבאה מחמת טענה כו' [ויש לומר דבזה לא הי' קשה להש"ך לפ"ד לחלק בין גט לחליצה כמ"ש לקמן] וכ"כ בתשו' אחרות כ"פ ובתשו' אלף רנ"ה כ' להדיא דאפי בטוענת סתם אינו יכול שומעין לו וכ"ש בבאה מ"ט אלא דשם י"ל דניחא להש"ך שלא כתב כופין משא"כ כאן ובזה לא הועיל אף אם ישבש הסופרים דצ"ל כל שהוא באה מ"ט אכתי הא כתבתי לעיל משני תשובות רשב"א דסי' תרכ"ח וסי' א' קצ"ב דאף בבאה מ אין כופין בשוטים. א"ו דלא נחית הרשב"א לכ"ז לענין כפי' בשוטים וכמ"ש הש"ך עצמו במסקנתו באות כ"ח כדמוכח ממש"ש מהוא בבגדו כו' יוציא כו'. ומ"ש דכופין אותו ליתן גט ר"ל במילי. וז"ש וכ"ש בבאה מ"ט ור"ל דאז אפי' אגרת מרד כותבין עליו וכמש"ל וא"ש. ומה שנסתייע השיך ממהרי"ק שורש קל"ה שכ' אם הוא במ"ט נראה כיון דהרשב"א כ' וכ"ש בבאה מ"ט וכמש"ל דכופין עכ"פ על הכתובה וכותבין עליו אגרת מרד לכן כ' המהרי"ק מילתא דפסיקא ולהדיא כ' במהרי"ק תשו' ק"ב ע"ש מש"ש וכן מצינו בכ"מ שמתעגנות האשה שכופין הבעל לגרש לדברי כה"פ כי ההיא דתנן בראשונה היו אומרים ג' נשים יוצאות כו' אלא שלמ"א אין כופין להוציא משום דשמא ענ"ב הא לא"ה מהימני ולכך כופין להוציא באומרת אינו יכול וכן בבאה מ"ט [ר"ל אף באינו טוענת אינו יכיל] כו' ע"ש. ועיין מ"ש עוד לקמן באות ר"ג במהרי"ק ואין להאריך כאן בזה כי האמת יורה דרכו דאין כאן ט"ס ברשב"א וכדין העתיק הב"י כן. ולפימ"ש בחנם השיג שם ג"כ על הב"י באות כ"ח במ"ש על ד' הרשב"א הנ"ל דלא בעינן באה מ"ט וכן נראה דעת הר"ן והתוס' בסוף נדרים גבי השמים ביני לבינה דאפי' לא בא מ"ט יוציא ויתן כתובה. וכתב עליו הש"ך דאין דבריו נכונים בזה בתרתי דלא איירי שם התוס' והר"ן מזה לכופו בשוטים וכו' והשיג ג"כ על הד"מ ע"ש וכ"ז לפ"ד דפי' דברי הרשב"א לענין כפיי' בשוטים וירד לדברי התוס' לחלק בין תשמיש לחוד בין מונע כל עניני אישות אבל באמת לא קרב זא"ז דלא ירד הרשב"א בתשו' לכ"ז כלל ולכן גם הב"י הבין ד' הרשב"א כמ"ש דלא איירי כאן מדין כפיית בשוטים ושפיר כ' הב"י דכן נראה דעת הר"ן והתוס' כו'. וגם הד"מ השיג כדין על מ"ש הב"י דאין נראה כן מדברי הרא"ש שם [ואולי צ"ל מהרי"ק] דאדרבא דעת הרא"ש דאינו יכול לא בעינן באה מ"ט כמש"ש בד"מ: יא

עוד כתב שם הש"ך באות כ"ג ועוד יש לומר דאפי' למ"ד באינו יכול כופין במורד אין כופין דבמורד יש תקנה אילי יתחרט אח"כ וכ"מ לפי מה שמוכח מכמה תשובות הרשב"א דבטענת אינו יכול בבאה מ"ט כופין ובתשו' רשב"א סי' א' קצ"ב כ' דמבואר דאין כופין כו'. ולפי מש"ל הכל ניחא בס"ד ואין שום הכרח וזכר ברשב"א בכל התשובה לחלק לענין כפיי' בשוטים בטענת אינו יכול בין באה מ"ט או לא כאשר יראה המעיין בצדק וגם מ"ש לחלק בין מורד ובין אינו יכול דאינו יכול ס"ל דכופין בשוטים. א"א לומר כן דהרי דברי הרשב"א בתשו' א' קצ"ב סובבים והולכים על מש"ש השמים ביני לבינה כו' דהיינו אינו יכול ע"ש. וגם גוף הסברא מ"ש לחלק בין אינו יכול למורד דאין כופין אולי יתחרט נראה לי דאע"ג דבמדיר אמרינן כן כמשל"ק מ"מ במורד דכותבין עליו אגרת מרד ולא הדר בי' עד מתי נוחיל לי' וכמ"ש התוס' ורא"ש שם לפ"ד בסוגי' דמורדת דכי לעולם יוסיפו על כתובתה ותתעגן כל ימי' וכמ"ש לקמן. ואדרבא לפענ"ד לפמ"ש בביאור ד' הרשב"א נ"ל בהיפוך בדעת הרשב"א דמורד גרע טפי לדידי' והוא דלפמש"ל בדעת הרשב"א מסוגיא דפ' אעפ"י דבעינן באה מ"ט לכתוב עליו אגרת מרד ובא"ל אין נזקקים לה לכתוב אגרת מרד. קשה טובא לכאורה דאיך יפרנס מתני' דהמורדת על בעלה כו' וכן המורד על אשתו מוסיפין לה על כתובתה כו' דדחוק טובא לאוקמי בבאה מ"ט דווקא ועוד דקתני וכן המורד כו' משמע דמורד ה"ה שווה כמורדת דהרי אפי' אג"מ כותבין עליו