זרע חיים כו

ועפי"ז נראה לי ביאור לשון הרשב"א בתשו' אלף רמ"ז והביאו ג"כ הב"י שכ' וז"ל תשו'. כל שיש ספק בגט ונאסרה עליו כופין את היבם מן הדין לחלוץ לה כדי שלא לעגנה וכ"ש בבאה מ"ט כו'. ואפי' במותרת ליבם ואינו רוצה לחלוץ ולא לייבם וכדאיתא בפ' אעפ"י דאפי' תבעה היא ובאה מ"ט כותבין לה אגרת מרד על היבם וכו'. וצריך ביאר לכאורה דמתחלה כתב וכ"ש בבאה מ"ט משמע דאפי' אינה באה מ"ט ואח"ז מביא ראי' מפ' אעפ"י דהיינו דווקא בבאה מ"ט [ועיין ב"י נראה קצת לחלק בין אסורה לו לאינו רוצה ודוחק] ולפמשנ"ת א"ש דמעיקר הדין אפי' אינה באה מ"ט כופין אותו לחלוץ לה. וכ"ש בבאה מ"ט דאז אפילו אגרת מרד כותבין כסוגי' דפ' אעפ"י הנ"ל וא"ש לשונו על נכון ודו"ק

והשתא א"ש דלא קשה דברי הרשב"א אהדדי דבסי' תרכ"ח דכ' דבעינן באה מ"ט היינו לפי מש"ש ובבאה מ"ט כופין אותו או להוציא או ליתן כתובה. וכיון דכתב לכופו עכ"פ ליתן כתובה והיינו שכותבין עליו אגרת מרד לכן כתב ובבאה מחמת טענה דוקא וכמש"ש באלף קצ"ב הנ"ל אבל בתשו' אחרות שלא כ' דכופין אותו ליתן כתובה ולכתוב עליו אגרת מרד אלא לענין עיקר הדין דיוציא ויתן כתובה אפילו אינה באה מ"ט. וזש"ש בתשו' אלף רנ"ה דאפי' בטוענת סתם אינו יכול יוציאן בגט שומעין לה וכ"ש בבאה מ"ט וכמשנ"ת, ולפי זה ניחא ג"כ הא דיליף לה מהוא בבגדו והיא בבגדה יוציא ויתן כתובה אע"ג דלא שייך התם באה מ"ט. אעפי"כ מעיקר הדין יוציא ויתן כתיבה וכל זה נכון וברור

ולפי מ"ש אשכחנא טעם לשבח לדעת הב"ח שהביאו הח"מ והב"ש סס"י ע"ו באומר אי איפשי אלא אני בבגדי והיא בבגדה דיוציא כו' מ"מ אין לו דין מורד והשיגו עליו דאין בזה טעם ומה לי מורד כולו או מקצתו ע"ש ולפי מ"ש דלענין מורד לכתוב עליו אגרת מרד בעינן באה מחמת טענה דוקא. א"כ כ"ש בהוא בבגדו כו' דל"ש באה מחמת טענה דאין כותבין אג"מ וכן ה"ה בדידה כשהיא אומרת אי איפשי אלא אני בבגדי כו' ועיין מ"ש לקמן

ומעתה אחרי שזכינו לכל זה לא רחוקה היא לפרש גם דעת הרמב"ן דתשובה סימן קל"ט הנ"ל ע"ד שכתבנו להרשב"א וניחא לן דלא תקשה עליו ממש"ש בתשו' סי' קמ"א [הגם שבאמת היא מתשובת הרשב"א וכ"מ מהב"י שהביאו ע"ש הרשב"א ע"ש] דמש"ש בסי' קל"ט דבעינן אף בהא באה מ"ט היינו כדי לכתוב עליו אגרת מרד וכנ"ל בהרשב"א ונמצאו דעתם ז"ל באו מכוונים כאחת

ולפי מ"ש יש ליישב ג"כ קו' הש"ך ברשב"א תשובה תרכ"ח דאיך מצינו למימר דאף בבאה מ"ט אין כופין בשוטים שיתן כתובה [ועיין מש"ל דכן נראה ג"כ דעת הרמב"ן בסימן קל"ח] דזה היפך הסוגי' דס"פ הבא על יבמתו כו' כמש"ל די"ל ע"ד שכתב הרשב"א בתשו' א' קצ"ב דאחר שהביא שם הסוגיא דפרק אעפ"י וכתב וכן איתא בסוף פרק הבא על יבמתו כתב וי"ל ומהא נמי משמע דאפי' באה מחמת טענה אין כופין בשוטים לגרש אלא דכותבין עליו אגרת מרד להוסיף על כתובתה ועיין ב"ש ס"ק ל"ח הביאו כנ"ל] הרי דביאר ומפרש דבכפיי' זו איירי ג"כ בסוגיא דס"פ הבא על יבמתו לכופו וליתן כתובה ולכתוב עליו אגרת מרד וכללינהו להסוגי' דפ' אעפ"י עם הסוגיא דס"פ הבא על יבמתו בחדא מחתא (וכן משמע קצת בסוגיא בסוף פרק הבא על יבמתו דעיקר הדברים לענין כתובה נאמרו ע"ש וי"ל כל קושי' התוס' שם ע"ש והבן] וס"ל להרשב"א והרמב"ן דאין כופין בשוטים להוציא אלא לפסולות כדאמר שמואל בסוף פרק המדיר אין מעשין אלא לפסילות או שהה עשר שנים ולא ילדה וכן מוכה שחין ואינך דחשוב להדיא במתניתין ואלו שכופין להוציא [ולא נזכר שם כתובה כלל אע"פ שהדין הוא שיוציא ויתן כתובה כמו שכתוב שם בתוס' ע"ש. וע"ש מ"ש מסוגיא זו דבאה מ"ט כו' והם לשיטתם א"ש] ושמעינן דכופין על הגט להדיא מה שאין כן בשאר מקומות אין לנו הכרח שכופין ליתן כתובה מיד אבל על הגט אם שמענו יוציא שמענו כופין כנ"ל

אולם להתוס' והרא"ש דמשמע להו מסוגי' דס"פ הבא על יבמתו הנ"ל בבאה מ"ט בא יורה כחץ וכה"ג כופין בשוטים להוציא [ובכפיית על הגט איירי בסוגיא הנ"ל] כמש"ש בפרק הבא על יבמתו ורא"ש פרק המדיר בדינא דרבינו חננאל כמו שיתבאר. ולא ניחא להו לאוקמי הסוגי' הנ"ל באין לו גבורת אנשים וכה"ג דוקא שמונע ממנה עניני אישות (דבהכי א"ש טפי הא דלא חיישינן לשמא עיני' נתנה באחר כמשנה אחרונה דנדרים כמש"ל משום דמשמע להו אף באינו בא מחמת טענה כופין להוציא ועכ"פ לא הול"ל זיל לא מפקדא) וכסוגי' דס"פ אעפ"י הנ"ל וכ"ש לתירוצם שם בפ' אעפ"י בתי' ב' דהא דחוזרין לגדול למכפיי' היינו בבאה מ"ט. וצ"ל בדעתם כמו שיתבאר לקמן בשם קצת פוסקים דדוקא בארוסה ובשומרת יבם הוא דאמרי' הכי אבל לא בנשואה דמשעבד את עצמו לה והכל יודעין למה כלה כו' וכ"מ דעת התוס' דלפ"ז יתיישבו דבריהם בכ"מ כמו שיתבאר בעז"ה לקמן ודו"ק

אבל הרשב"א אינו מחלק בזה כן כמו שיתבאר וס"ל דאף בנשואה לענין אגרת מרד בעינן דוקא בבאה מחמת טענה וכמ"ש. והנה אחרי כותבי כ"ז ראיתי מידי עברי בתשו' מהראנ"ח סי' ע"ח לענין מש"ש דכופין אותו לחלוץ או לייבם כמ"ש בגמ' דחוזרין אצל גדול למכפיי' והא דאמרי' בפרק אעפ"י תבעה היא אין נזקקין לה נראה היינו לענין לכתוב עליו אגרת מרד ולהוסיף על