זרע חיים כד

מ"מ מצ"ל דהך סברא דבעינן באה מ"ט כו' לא נדחית וכדאר"ת אמר שמואל תבעה היא אין נזקקין לה ויתבאר עוד לקמן

אולם הא קשיא בדברי הרא"ש וטפי הול"ל לפי הבנתם ברא"ש הנ"ל דבריו אהדדי. דהרי בתשו' שם דין י"ב ביאר דעתו להדיא בטוענת אין לו גבורת אנשים דלא בעינן באה מ"ט דהכל יודעין למה כלה כו' עיין ש"ך אות י"ג: והנה הש"ך יצא לבאר דברי תשובת הרא"ש והרמב"ן והרשב"א והנמשכים אחריהם במ"ש בהיא באה מ"ט והעמידן על אחת שכוונו משום מ"ש התוס' והרא"ש בס"פ הבא על יבמתו וריש פרק המדיר במש"ש בדינא דר"ח שאין כופין בשוטים להוציא משום תשמיש לחוד כמ"ש מאות י"ב ואילך דיני כפי' בשוטים בארוכה ומשים הא כתבו הפוסקים הנ"ל באה מ"ט [וגם אנו נרחיב הדיבור בדיני כפיי' ונשיב על דבריו באורך וכאן שלא להפסיק הרבה באמצע הפסק נקטה נפשי בקצרה]

ואחרי בקשת המחילה מכת"ה קרב הרחוקים כמו שית' גם מהתחלת מוצאם כ"א פונה לדרכו דדין כפיי' בשוטים נובע מדברי הר"ח מהירושלמי שהביא אם שמענו יוציא שמענו שכופין כו' כמש"ש ודין מ"ש באה מ"ט נובע מסוגי' דפ' אעפ"י הנ"ל כמש"ל אשר אין ענין שם לכפיי' בשוטים כלל כמש"ל וית' לקמן עוד גם אין קיום לדברי הש"ך ז"ל בדברי הרא"ש לא מצד הלשון ולא מצד הדין והנה מצד הדין נשוב על דבריו אי"ה לקמן בעומק הדין וגם במושכל ראשון אין הדעת והסברא מקבלו כיון דס"ל להרא"ש בטענת אינו יוכ"ח וכה"ג שאין לה מניעות עונה ול"א בהו יוציא כלל באינו באה מ"ט מ"מ בבאה מ"ט חוטרא לידה כו' ס"ל כופין להוציא כמ"ש הש"ך בפשיטות בדעת הרא"ש וש"פ ובטענת אינו יכול וכה"ג דהכל יודעין למה כלה כו' נימא בהא דאין כופין אע"ג דהדין פשיט דיוציא כיון שלא באה בטענה חוטרא לידה כו' ויהא גרוע טענה זו דאינו יכול ותתעגן כל ימי' מטענת חוטרא לידה באין לה מניעת עונה כלל [ועיין במש"ל בדעת הרמב"ם דלא ס"ל כלל הך דבאה מ"ט כו' כפשוטו אלא דכל אשה מצ"ל כן ע"ש]

ועוד יש לדון ג"כ להיפוך דא"א בכה"ג שאין לו ג"א בעינן לענין כפיי' בשוטים באה מ"ט דוקא א"כ מנ"ל דגם באינו יוכ"ח ובאה מ"ט דכופין ואי מסוגי' דס"פ הבע"י דאמרי כופין. הא התם אינו מפורש דאיירי באינו יוכ"ח ודילמא גם עובדא דהתם היינו באינו יכול וכה"ג דווקא ובאה מ"ט מש"ה כופין. משא"כ באינו באה מ"ט וכסוגי' דפ' אעפ"י הנ"ל דאמרי' זיל לא מפקדא. ולא עוד אלא דלפי"ז יהי' מיושב מה שטרחו א"ע שם טובא התוס' והרא"ש וש"פ ליישב אמאי ל"ח שם לשמא עיניה נתנה באחר כמ"א דנדרים ובכה"ג א"ש דל"ח לשמא ענ"ב כמש"ש דבהא נאמנת משום דרב המנונא דאינה מעיזה כו' כמש"ש התוס' וממילא לא קשה ג"כ קושייתם שם בע"ב בד"ה ואס"ד דלא מפקדא כו' תימא כו' ע"ש א"ו משום דפשיטא להו דבאינו יכול וכה"ג כופין אף באינו במ"ט וכמשי"ת לקמן א"כ ע"כ הסוגיא הנ"ל איירי באינו יוכ"ח ומש"ה בעינן באה מ"ט אלא דהא מצינן למדחי קצת לפי' ד' הש"ך דמשמע להו התם בפשיטות דאיירי באינו יוכ"ח וכה"ג דאי באינו יכול וכה"ג לא הל"ל זיל לא מפקדא עפרש"י שם דעכ"פ הזמן הוא דיוציא ויתן כתו' ועיין עוד לקמן] ועוד נבאר לקמן כמה הוכחות דאין דעת הרא"ש כן וכנר' מד' התוס' דסוף נדרים דבכה"ג לא בעינן כלל באה מ"ט ע"ש

וגם מצד הלשון אינו סובל כלל פי' הש"ך דנחזי אנן בתשו' הרא"ש שם כ' וז"ל וששאלתם על אשה ששואלת גט וכתו' מבעלה כי אין לו ג"א כו' אחרי שאינה באה מ"ט כו' לית דין דלא מהימנא משום טעמא דמשנה אחרונה שמא עיניה נתנה באחר הרי שתלה הדבר לענין נאמנות ולא לענין כפיי' בשוטים. וכן ממש"ש אח"ז אבל אחרי שהיא תובעת גט וכתובה אף להוציא בלא כתובה אין כופין וראי' מפ' האשה כו' הרי דלהכי אין כופין משום דתובעת כתובה ואינה נאמנת ולא זכר שם מאומה מדינא דרבינו חננאל לענין כפיי' בשוטים. וכן לעיל מינה שם בתשו' דין א' הביא ד' השואל על אודות לאה דבאה על ראובן כו' אומרת שאין לו ג"א כו' ואינה באה מ"ט חוטרא לידה כו'. ושם באמצע התשו' שהשיב ע"ז כ' הש"ך בנידון זה לא מהימנא אפי' אם היתה באה מ"ט כיון שתובעת כתובתה כו' ע"ש מכ"ז נר דלא ירד למ"ש הש"ך ועיין עוד לקמן

ובאמת לדידי בפשיטות ה"א בדעת הרא"ש דלעיקר הדין ס"ל אף בהא דאין לו גבורת אנשים לא בעינן באה מ"ט וכמו שכ' שם בדין י"ב וכמו שית' לקמן אלא דכאן כיון דאין נ"מ בנדון דידי' בדין זה כיון שתובעת כתו' דאינה נאמנת תפס הרא"ש מלתא דפסיקא אי ה"א גם בהא במ"ט כדמשמע מסוגי' דפ' אעפ"י הנ"ל ועיין תוס' סוף נדרי' עד"ז ג"כ ע"ש

עוד נראה לי אם באנו לכוין בלשון הנ"ל בלשונו יש לומר דלא כמו שדייקו הש"ך והמש"ל מד' הרא"ש שבעינן בהא באה מ"ט והיינו מפני שלא אסקי אדעתם ז"ל דלענין נאמנות גופא יש מקום לחלק בין באה מ"ט או לא וחילוק זה כתבו בתוס' בפ' הבע"י בסוגי' הוא אומר מינה והיא אומרת מיני' היא נאמנת כו' בחד תירוצם שתי' הא דל"ח הכא לשמא ענ"ב כמ"א דנדרים דהתם באינה באה מ"ט והך דהכא בבאה מ"ט דכיון דיש לה טענה מעלי' לא חשו לשמא ענ"ב עכ"ד. עכ"פ שמעינן דבבאה מ"ט יש יותר להאמינה [ועפ"ז א"ש לכוין לשון הב"ז שכ' עליו הש"ך באות כ"ט דדבריו מבולבלים מ"ש לענין נאמנות מחמת טענה ע"ש]

ומעתה לשון הרא"ש מכווין היטיב שכ' וששאלתם אשה שתובעת גט וכתובה כו' אחרי