זרע חיים כג

אלא דלפמ"ש הח"מ יש להשוות דעת הפוסקים דאע"ג דבעינן בפניו ממש מ"מ אע"ג דנתקדשה שלא פניו דלא מהני להרא"ש מה שאומרת אח"כ בפניו מ"מ בכה"ג דנתקדשה כשבעלה בעיר ויודעת שע"כ גם בפניו תענה גרשתני וכן עשתה ואמרה אח"כ בפניו בכה"ג ש"ד לכ"ע כמש"ל וכן בטוענת אין לו גבורת אנשים אע"ג דטענה כן מקודם שלא בפניו ממש ופרסמה לרבים מ"מ כיון דיודעת שא"א לה להתגרש מבעלה כ"א בהוודע טענתה אליו וטוענת אחר כך כן ג"כ בפניו ודאי ש"ד וכן הסכים הש"ך בזה ולא כהגהת פרש"ה ע"ש וכ"מ מטור וש"ע דדוקא בנשאת או נתקדשה שלא בפניו תו לא מהני אמירה דידה אח"כ בפניו אבל לא בע"א וכן נראה לי עיקר. מיהו בנשאת או אפילו שנתקדשה לאחר שלא בפניו כגון בעיר אחרת וכה"ג דהכריע הש"ך באות ס"ד העיקר לדינא כדעת הרשב"א דנאמנת באומרת אח"כ בפניו גרשתני ודלא כהרא"ש וטור וכ"כ בקיצור הדינים ע"ש שסתם כן בדעה ראשונה. ולפי מ"ש אינו מכרעת וגם גוף ראי' הרשב"א אינו מוכרח כמש"ל [ומש"ש הש"ך בשם הד"מ בסי' י"ז לא מצאתיו] וע"כ מעיקר הדין אינה נאמנת ותצא מזה ומזה כמ"ש לקמן וכן פ' הש"ך למעשה. וכן מ"ש הש"ך בקיצור הדינים האשה שאמרה לבעלה גרשתני נאמנת אפי' להנשא לכתחלה כו' אפי' יש עדים שהיתה אשתו ע"כ

נראה דר"ל לאפוקי מדעת הא"ח שהביא הב"י [הגם שלא הביאו הש"ך בספרו] ולפמש"ל לכתחלה יש לחוש לדעתו ואם יש עדים שהיתה אשת איש לא תנשא לכתחלה עד שתברר וודאי בעדים שנתגרשה מכ"ש להראב"ד דבכ"ע לא תנשא לכתחלה כמו שנתבאר לקמן בע"ה ובאמת שכ"מ ג"כ פשטא דמתני' דפ"ב דכתובות ואם יש עדים שהיתה אשת איש אינה נאמנת דלדעת הפוסקים דנאמנת להנשא לכתחלה מוכרחים לאוקמה אליבא דרה"מ דמתני' איירי שלא בפניו לחוד דווקא אינה נאמנת. ולמ"ש י"ל בכ"ע א"נ לכתחלה אלא דאם נשאת דלא תצא ובזה נראה לי דמדיוק המתני' דלא תנן שם במתני' איך הדין בבאו עדים ואח"כ נשאת אפילו למאן דמתני לה ארישא לא נשמע אלא מדיוקא. והיינו משום דבזה יש חילוק בין בפניו בין שלא בפניו ומתני' איירי במלתא דפסיקא בכ"ע וא"ש ודו"ק. ובנשאת לאחר שלא בפניו ואומרת גרושה אני דהכריע הש"ך בסוף אות ס"ג כהפוסקים דאינה נאמנת כלל אפי' לחומרא וכ"פ בקיצור דינים. ולפמש"ל נר' לי דאין להורות כן ותצא בגט מהשני כיון דאומרת גרושה אני ושווי' אנפשה ח"ד וכל שכן לדעת הרמב"ן דיש לחוש לחומרא להא דר"ה דאפילו שלא בפניו והביאו גם כן הב"ש בסי' י"ז וסי' קנ"ב ע"ש: ועתה נבוא בעז"ה לדון ולבאר אם בעינן בהא באה מ"ט או לא ח

והנה מדברי הטוש"ע נר' דבכה"ג שאין לו גבורת אנשים לא בעינן באה מחמת טענה חוטרא לידה כו' כמו לעיל בסעי' ו' כיון דכאן דאינו יכול לקיים עונה והכל יודעין למה כי' וכמ"ש כה"פ והביאם הש"ך אות ח' וכ"כ הב"ש ס"ק ח"י

אולם בתשו' הרא"ש כלל מ"ג דין ב' מש"ש בטוענת אין לו ג"א אחרי דאינה באה מ"ט כו' נראה מדבריו דאף בכה"ג בעינן באה מ"ט וכבר נתקשה בזה הש"ך באות ט' דדוחק דיסבור כן ויפלוג על רבוותא שהביא לעיל ע"ש. וגם איך יפלוג הרא"ש על הריצב"א שהביא שם ולא יזכיר דעתו כלל דהא הריצב"א ס"ל דבכה"ג לא בעינן באה מ"ט כו' ע"ש. וגם המש"ל פט"ו מהל' אישות הביא תשו' הנ"ל וכ' ודבריו תמוהים דמאי ענין באה מ"ט במי שאין לו ג"א דההיא לא נאמרה אלא במי שאינו יורה כחץ או שהתה י"ש ול"י כו' ולא ידעתי אי מר חתים עליה וצ"ע. וכתב ומצאתי בסוף תשו' הריטב"א שכ' בפשיטות דהך טענה דבעינא חוטרא לידה ל"ש במי שאינו יכול כו' ועיין תשו' הרשב"א סי' תרכ"ח [כצ"ל] וקצת משמע ממנה דצריך באה מ"ט אף באין לא ג"א אלא שרבו בו הטעיות ואין ללמוד ממנו עכ"ד

והנה מאי דפשיטא להו לעשות כל האומר כן כטועה ולא אדון בדבר זה ולבבי לא כן ידמה. כי הם ז"ל לא שפטו אלא בבאה מחמת טענה הנאמר ונשנית בסוגי' דס"פ הבע"י שפירשו בו לענין אינו יוכ"ח או שהתה י"ש ולא ילדה כמש"ל. אבל באמת נר' ונשמע דאף בכה"ג דאין לו ג"א אם בעינן באה מ"ט מסוגי' דפ' אעפ"י (דף ס"ד) בהא דאמר שמואל כותבין אגרת מרד על ארוסה ואין כותבין על שומרת יבם. מיתיבי אחת לי ארוסה כו' ל"ק כאן שתבע הוא כאן שתבעה היא דאמר ר"ת אמר שמואל תבע הוא נזקקין לה תבעה היא אין נזקקין לה כו' ופריך מ"ש שומרת יבם דאמרי' זיל לא מפקדא ארוסה נמי כו' אלא בבאה מ"ט דבעינא חוטרא לידה כו' הרי מסוגי' הנ"ל נראה להדיא דאף בכה"ג במניעות אישות שייך באה מ"ט ובא"ל אמרי' זיל לא מפקדא. וכן הוא בתשו' רמב"ן סי' קל"ט דאף בטענת אינו יכול בעינן באה מ"ט כדמוכח מסוגי' דפ' אעפ"י הנ"ל ע"ש וכ"ה בתשו' הרשב"א סי' תרכ"ח כמו שהביאו הש"ך באות י' וי"א. ולא לבד בתשו' הנ"ל שכ' המל"מ שרבו הטעות ואין ללמוד הימנה ואף בזו הכוונה מובן ונקל לתקן] אלא שכ' ג"כ בביאור יותר בתשו' סי' אלף קצ"ב ויתבאר לקמן בע"ה ואע"ג דלמסקנא דגמ' שם מתוקמי הא דאין כותבין אג"מ על שומ"י משום משנה אחרונה דמצות חליצה קודם כדאי' התם